אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא מציעא › דף כו.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא מציעא · דף כו.

דף כא:

גמרא אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה כו'. הגאון רעק"א בחידושיו על מס' ב"מ הניח כאן בצ"ע וזה לשונו וקשה לי הא מרא דהך שמעתא הוא רבא דס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש והכא בשעה שהוזל הוי יאוש בעלים דהמוצא בזמן ההוא יחזיק לעצמו, ואף דלא ידע שנשאר מונח עד שהוזל ואולי נמצא כבר בעת היוקר, הא מ"מ אנו דנין בשעה שהוזל אלו הוה ידע שאבידתו עדיין לא נמצאה היה מיאש, וביותר קשה למאי דאמרינן מעיקרא אלא פרוטה שהוקרה א"כ הא כיון דנאבד ממנו בשעת הזול הוי יאוש מדעת. ואפשר לדחוק דמיירי בדברים שאינם חשובים ויש לחוש דלא נודע לבעלים עד שהוקר. אבל מ"מ לרבא דהוא מרא דשמעתא קשה וצ"ע עכ"ל:

והנה תמצית קושייתו לפי המסקנא דפלוגתתם שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה אמאי לרבנן חייב להחזיר כיון דבשעה שהוזל הוי יאוש בעלים. ולהקס"ד דאמר דפליגי בפרוטה שהוקרה יקשה אמאי לר' יהודה חייב להחזיר הא קודם שהוקרה הוי יאוש. ולענ"ד הנני כמתמה על דבריו, דהא ודאי אבידה שיש בה סימן אף שהיא פחותה משוה פרוטה לא אמרינן מתוך זה דנתייאשו הבעלים, והגע בעצמך דאל"כ למ"ל קרא למעוטי אבידה פחות משוה פרוטה כיון דהבעלים מתייאשים ויאוש דמהני באבידה כבר ילפינן משמלה כמוש"כ התוס' בד"ה מה שמלה כו', אע"כ אי לאו מיעוטא דאשר תאבד לרבנן ומצאתה לר"י לא היה פטור להחזיר מטעם יאוש, דהא מדין תורה גם בפחות משוה מפרוטה יש דין גזילה לשיטת הרמב"ם וז"ל בפ"א מהלכות גזילה ה"ב, ואסור לגזול כל שהו דין תורה ע"כ, וכן בהלכה ו' עי"ש אך דין השבה ליתא בו דיהא צריך להוליכה אחריו אף למדי והנה באבידה גם בשוה פרוטה אינו מחוייב להוליכה אחריו אלא חייב להכריז א"כ מה לי אם יש בה שוה פרוטה או לא כיון דיש בו דין גזל אין הבעלים מתייאשים:

וא"ל לפ"ז מאי קא קשיא להו להתוס' בד"ה פרט כו' למ"ל מיעוטא דקרא על פחות מש"פ כיון דלפי מש"כ פחות מש"פ וש"פ דין אחד להם לענין יאוש וצריכין שפיר מיעוט למעט פחות מש"פ, איברא ע"כ לא כוונו להקשות כן. דא"כ לא תירצו כלום כי אף דיש ריבוי מכלל כל אבידת אחיך, עכ"ז לא מרבינן לאחר יאוש דהא ילפינן משמלה דפטור לאחר יאוש, אמנם הכי קא קשיא להו כיון דבפחות מש"פ לית בה דין השבה אף בגזילה, א"כ למ"ל מיעוטא דקרא דבפחות מש"פ אינו חייב לטפל בה להשיבה ע"י הכרזה, דהא כבר ידעינן זה מהשבת גזילה דבש"פ מחוייב להוליכה אחריו למדי ובפחות מש"פ אין בו דין השבה. וממילא כמו כן השבה מועטת האמורה אצל אבידה היינו הכרזה, ג"כ דינא הכי דאינו מחוייב לטפל בה, וע"ז שפיר תירצו כיון דיש ריבוי מכלל כל אבידת אחיך הוי אמינא דמרבינן השבה מועטת כזה באבידה דמחוייב לטפל בה ולהכריז אף דבגזילה אין מחוייב להוליכה אחריו היינו השבה גדולה, ע"ז בא המיעוט דאשר תאבד לרבנן ומצאתה לר"י דאבידה וגזילה דין אחד להם לענין השבה בפחות מש"פ כי גם דין השבה קטנה ליתא בפחות מש"פ וברור הוא כן בכוונתם:

וזה הוא שדיקדק רש"י ז"ל בלשונו לעיל בדף הקודם ע"ב ד"ה אימור שותפי נינהו כו' אי שותפין הן בו אין כאן משום השבת אבידה כו', והנך רואה דלא פירש משום דמייאשי וכן לקמן (דף נ"ה ע"א) במשנה והמוצא ש"פ חייב להכריז ופרש"י אבל בציר מהכי לא ר"ל אינו חייב להכריז ובברטנורא מפורש כן עיי"ש, ולפי"ז אף דהבעלים אינם מתייאשים מכל מקום אין מחוייב להכריז כיון דלית בה דין השבה:

ומעתה לפי המבואר אין אנו צריכין לדחוק ולומר דלפי מאי דאמרינן מעיקרא אלא פרוטה שהוקרה דמיירי בדברים שאינם חשובים דאל"כ יקשה לכ"ע הא הוי יאוש מדעת כמש"כ הגאון הנ"ל, דהא כבר בררנו דגם בפחות מש"פ אין הבעלים מתייאשים ומעיקרא לא קשה כלל:

אמנם אי קשיא הא קשיא לכאורה אף לדברינו דבפחות מש"פ ליכא יאוש כמו בש"פ, מ"מ כיון דהתורה פטרה את המוצא אבידה פחות מש"פ מלטפל בה להכריז, א"כ ממילא הבעלים מתייאשים כמו באבידה שאין בו סימן ואכתי יקשה קושיית הגאון בין למסקנא דמוקמינן שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה, ובין להקס"ד דמיירי שהוקרה הלא בעת שהוזלה הבעלים מתייאשים כי דילמא בעת הזול נמצאת אבידתו והמוצא פטור מלהכריז והוי יאוש מדעת:

איברא גם זה לא קשה כלל עפ"י מש"כ השיטה מקובצת בריש פרקין בד"ה מצא כו' בהסבר פלוגתת רבה ורבא בסימן העשוי לדרוס לעיל (דף כ"ב ע"ב) וז"ל וס"ל סימן העשוי לדרוס לא הוי סימן והבעלים מתייאשים ממנו שסבורים שקודם שיבוא ליד איש יהיה נדרס ויושחת הסימן ומקום ס"ל ג"כ דלא הוי סימן ורבא ס"ל בגמרא בסימן העשוי לידרוס הוי סימן ואין הבעלים מתייאשים מהם שסבורים שקודם שיהיה נדרס ויושחת הסימן ימצאנו איש עכ"ל. והנה כיון דמרא דהך שמעתא הוא רבא והוא הא ס"ל בסימן העשוי לדרוס דאין הבעלים מתייאשים מספק משום דילמא ימצאנו איש אחר הדריסה שנדרס הסימן ולא כסברת רבה שם דגם מספק הבעלים מתייאשים, א"כ לפ"ז רבא לשיטתו אזיל דכמו כן הכא לא אמרינן דמשו"ה יתייאשו הבעלים דילמא בעת הזול נמצאת אבידתו, ועל רבה דס"ל שם דהבעלים מתייאשים מספק לא קשה מכאן די"ל דס"ל כאן כמו שאמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו. ומעתה לדברינו הך שמעתא דרבא מיוסד לפי שיטתו דלעיל בסימן העשוי לדרוס ולא כמו שהקשה הגאון רעק"א ז"ל מדידיה על דידיה, והעיקר מה שבא לקושיא זו כי הבין דבפחות מש"פ כיון דלא חשיבי הבעלים מתייאשים אמנם כבר בררנו דלא כן הוא וא"ש הכל בע"ה, והדברים ברורים ואמתים להמעיין בעיון הדק:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה