יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא · דף יח.
תוס' ד"ה הא כו' וא"ת מנלן כו' וי"ל דדייק כו'. דבריהם צריכים ביאור כי לפי מה שהקשו דמנ"ל להמקשה לדייק מלשון ונמלך דנקט הא אמר תנו נותנין דילמא קתני כן לטעמא דמלתא דמשו"ה אף אם אמר תנו אין נותנין משום דנמלך, א"כ מאי תירצו דדייק מדקתני ונמלך ולא קתני כתובין היו ולא נתנן, הלא זה גופא הוא עיקר קושייתם. והנה המהרש"א ז"ל הרגיש בזה וכתב אשר לפי תירוצם לא ניחא להו למימר סברתם שכתבו בקושייתם עיי"ש, ודבריו אינם מובנים כלל כי אם לא ניחא להו הוי להו לתרץ אמאי אין לומר כן והעיקר חסר.
והנ"ל בפירוש דבריהם, דודאי גם בקושייתם ידעו מזה דעיקר פירכת המקשן מדלא קתני כתובין היו ולא נתנן כי אם היה נקט כן אין מקום לטעות, משום דודאי מלשון זה משמע אם אירע דנתאחר מליתן הגט תיכף אחר הכתיבה מאיזה טעם שיהיה אף שדעתו לא נשתנה מליתן ובתוך כך נאבד ואח"כ נמצא ועדיין עומד בדעתו הראשונה ואומר ליתן עכ"ז לא יחזיר מחמת שמא מאחר נפל, כי לענין חששא זו שמא מאחר נפל אין לנו נ"מ מאיזה סיבה לא נתן לה הגט תיכף אחר הכתיבה, אי משום דנמלך או מאיזה סיבה אחרת, ואם נאמר בטעמא דמתניתין דלא יחזיר משום שמא מאחר נפל אין לנו לדעת דהא דלא נתן הגט מקודם משום דלא רצה וא"כ מה זה דנקט התנא ונמלך, אע"כ נקט כן כי ר"ל דגם עתה אינו רוצה ליתן אבל אם אמר עתה ליתן נותנים, זה הוא הסבר פירכת המקשן. וע"ז הקשו התוס' מנ"ל להמקשן דלהכי נקט ונמלך כדי לומר דגם עתה אינו רוצה ליתן דלמא משו"ה נקט כן כיון דאם לא נמלך לא היה חיישינן כלל דממנו נפל כי בדבר שצריך לו בודאי היה נזהר אך תלינן יותר דממנה נפל וכיון דאחר הגירושין אינה צריכה לגט רק לראיה בעלמא לכן לא חששה לשמור ונאבד, ורק בנמלך חוששין לומר דממנו נפל והא דלא נזהר הוא משום דנמלך מליתן לא חשש לשמור, וכוונת תירוצם, דאי משום הא לחוד לא הוי ליה למינקט בהאי לישנא דיש לטעות ולדייק הא אם אמר תנו נותנין דגם אם היה נקט כתובין היו ולא נתנן ממילא הוי ידעינן דיש לחוש דלא נתן הגט מחמת נמלך ולא חשש לשמור משום זה, רצוני לומר אם הוי נקט כתובין היו ולא נתנן לא היה מקום לטעות כי מלשון זה בודאי משמע דאף אם אמר תנו אין נותנין, אע"כ נקט ונמלך לאו משום כדי לדעת בטעמא דדינא אך לאשמועינן הדין גופא ולדייק הא אם אמר תנו נותנין כנ"ל ברור. ואולי כוון גם המהרש"א י"ל להסבר הנ"ל אך קיצר במובן מאוד:
ובדברים הנ"ל יתיישב קושיית המהרש"א לקמן (דף י"ט ע"ב) על רש"י בד"ה קמא זכה בו עיין שם, ולפי מה שהסברנו בתירוץ התוס' י"ל דמשו"ה לא מוקים המתניתין בבריה דא"כ צריכין למימר דנקט בלשון ונמלך כדי לדעת טעמא דדינא דלהכי לא יחזיר משים דחוששין דממנו נפל ולא חשש לשמור כיון דנמלך מליתן וזה א"ל כן כמו שמוכח מפירכת הגמ' כאן טעמא דנמלך הא אמר תנו כו' וכמו"ש התוס' בתירוצם, ע"כ מוקים המתניתין בביה ונקט ונמלך משום דייתקאות:
ולפ"ז עיקר קושיית התוס' על רש"י לקמן בד"ה והא אידי ואידי כו', הוא רק מאי דלפרש"י יהי' פירוש דנמלך דמתניתין בשני ענינים, אבל קושייתם השניה שם לא קשה כ"כ דאנן הא אמרינן בשיטת רש"י דמשו"ה מוקי רב זביד המתניתין בביה ולא בבריה כקושיית המהרש"א כדי שלא יקשה כקושיא השניה של התוס' כנ"ל, ועיין במהרש"א שם שהניח קושייתו בוי"ל בדוחק ולפמש"כ אין דוחק בזה: