אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא מציעא › דף טו.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא מציעא · דף טו.

דף יג:

תוס' ד"ה תדע כו' אין לפרש דהכי מוכת כו'. ונ"ל בפירוש דבריהם דר"ל כיון דמלשון תדע משמע דמזה הוכחה לדינו של שמואל, ולפי"ז יהיה הפשט דע"כ מוכח דב"ח גובה את השבח מנוסח השטר דאל"כ למה הוצרכו לתקן לכתוב כן בנוסח השטר אע"כ דינו של שמואל אמת אף דלא ידעינן טעמא בזה, ע"ז כתבו אף דלשון תדע מוכיח כן עכ"ז אין לפרש כן דא"כ לא שייך הפירכא ממתנה כי מה לנו במה דאינו כותב ליה דהא אנן אמרינן דהא דב"ח גובה את השבח לאו משום דיש טעם וסברא ע"ז אך ידעינן כן מתיקון טופס השטר ע"כ הדין כן מאיזה טעם שהיה להם, א"כ אין תלוי גביית הבע"ח בכתיבת השטר אך אדרבא איפכא כתיבת השטר תלוי בגביית הבע"ח כי משו"ה תקנו כן הנוסח כדי שלא יפסיד הלוקח דאף אם לא יכתוב מ"מ הב"ח יגבה את השבח וכמו כן במתנה אף אם לא כתב ליה מחמת שאין אדם רוצה לקבל עליו אחריות מה שהוא נותן, מ"מ הב"ח יגבה את השבח ממקבל המתנה, אע"כ הפשט לא כהמשמעות לשון ותדע אלא הכוונה דהכי קאמר רבא יש טעם לדינו של שמואל כיון דהלוקח אינו מפסיד כלום בגביית הב"ח דהא כך כותב ליה מוכר ללוקח כו':

ובהסבר זה שפיר מקושר מה שהקשו וא"ת ומאי ראיה כו' כי קושייתם נמשך לפי פירושם, אבל אם היה לנו לפרש כמשמעות הותדע אין מקום לקושיא זו כיון דרבא מוכיח כן מנוסח השטר מסתמא היה ידוע לרבא דהנוסח ניתקן לכתוב כן בכל שטרות אף בלוקח מאדם כשר לא מגזלן, אמנם לפי מה שהכריחו דרבא נותן טעם לדינו של שמואל שפיר הקשו מה טעם יש בזה דילמא מיירי בלוקח מגזלן כנ"ל:

(דף ט"ו ע"א) תוס' ד"ה מאי גזלינא מינך וא"ת כו'. נ"ל הא דנטרו בקושיא זו עד הכא ולא הקשו כן לעיל כדבעי מאי טעמא ואמר מר זוטרא ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא יקשה מה גזלו כו' כמו שהקשו כאן, הוא די"ל משום דמעיקרא מצינן לפרש דלא נקרייה גזלנא דאין הכוונה דהלוקח לא יקראנו גזלן אלא הפשט דלהכי ניחא ליה להעמיד ממכרו ביד הלוקח כדי שלא תתוודע לרבים גזילתו ויקראו אותו גזלן, ולפי"ז אין עוד מקום לקושיית התוס' כי אע"פ דצריך להחזיר לו מעותיו והלוקח לא יקראנו גזלן אבל אחרים כשיתוודע להם יקראו אותו גזלן ולהכי משתדל להעמיד ממכרו לבל יודע לאיש גזילתו, אמנם השתא במסקנא חזינן מדאמרינן דבמתנה לא שייך הטעם דלא נקרייה גזלנא א"כ ע"כ הכוונה בהא דאמר מר זוטרא דלא נקרייה גזלנא קאי על הלוקח דאל"כ אין חילוק בין מתנה למכר כמובן ע"כ שפיר הקשו קושייתם, ומדוייק בזה לשונם וא"ת דר"ל כדפרישית.

ומעתה לפי הסבר הנ"ל יובן לנו היטב מש"כ התוס' לעיל חזר ולקחה כו' דמיירי דוקא בלא הכיר בה והנה סתמו את דבריהם ולא פירשו מהו ההכרח לומר כן, ולפמ"ש הוא מבואר דאם מיירי גם בהכיר בה ע"כ הפשט בהא דלא נקרייה גזלנא היינו דאנשים אחרים יקראוהו גזלן ולא קאי על הלוקח דהא הלוקח ידע מכבר דגזלן הוא, ובאמת לפי המסקנא דמחלק בין מתנה למכר א"א לפרש כן כמשכ"ל אך ע"כ הא דאמר מר זוטרא דלא נקרייה גזלנא קאי על הלוקח ואם נאמר דמיירי בהכיר בה לא שייך בזה למימר הני טעמי דאמרי מר זוטרא ורב אשי דלא נקרייה גזלנא ודליקו בהמנותיה דהא הלוקח ידע זאת מעיקרא דלאו אינש מהימנא הוא וברור הוא, ועיין בנמוקי יוסף וז"ל ודוקא כלא הכיר בה הא בהכיר בה לא דלא שייך למימר הני טעמי דלא ניחא ליה כו', והנך רואה אשר דבריו מכוונים לפירושי הנ"ל בכוונת התוס':

והנה ראיתי בחכמת מנוח שהסיב כוונתם לדרך אחרת דמשו"ה כתבו התוס' דע"כ מיירי בלא הכיר בה דבהכיר בה הא סבר שמואל דמעות מתנה וכיון דכבר נעשה מתנה מה בכך אם אח"כ חזר ולקחה ואפילו לרב קשה פשיטא דיכול הגזלן לסלקו בפקדונו ומאי קבעי שמואל מרב כו' יעו"ש, ולענ"ד דבריו נסתרים ממאי דפריך הגמ' בין לרב דאמר פקדון בין לשמואל דאמר מתנה האי לארעא במאי קא נחית כו' ומשני סבר אנא איחות כו' זוזאי נהווי לרב כו' א"כ לפי האי שינויא דמשני זוזאי נהווי הא דסבר שמואל דמעות מתנה ולרב מעות פקדון לא אמרו כן אלא אחר שטרף הנגזל מהלוקח, אבל כל זמן שהשדה ביד הלוקח לא אמרינן כן, א"כ שפיר שייך למימר בזה דאם חזר ולקחה מהנגזל טרם שטרפה מהלוקח דקנה אותה בעד הלוקח. ואין להאריך בזה והדברים שכתבתי לעיל אמתים ובפרט שדברי הנימוקי יוסף מכוונים לדברינו:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה