יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא · דף יג:
תוס' ד"ה הא קאמר להד"ם כו' עד ומיהו מלוה עצמו כו'. הכוונה מלוה הלמ"ד בחול"ם ועיין בפירוש דבריהם במהרש"ל, ולפי פירושו רצו התוס' לומר דיש לתרץ קושייתם הראשונה באופן אחר דגם אם לא נחלק בין אם יבוא לגבות מהלוה עצמו בין אם בא לגבות מהיתומים או מהלקוחות ובשניהם גובה ע"י קיום ולא כמו שחילקו מקודם עכ"ז לא יקשה אמאי לא יחזיר הא יש להחזירו בממ"נ אם לא יקיימנו לא יגבה ואם יקיימנו בדין יגבה, משום דחיישינן דהמלוה ימתין בגביותו עד שימות הלוה כיון שהיתומים אינם יודעים איך להראות זיופו ומהלוה בעצמו מתיירא לגבות כדי שלא יסתור את השטר ויראה לכל את זיופו, אמנם באמת אם בא לגבות מן הלוה בעצמו אה"נ אם אין ביכולת הלוה לסתור ראייתו דמועיל קיומו וגובה ממנו, וכשהקשו אח"כ מהא דר' יוסי וא"ת כו' מתרצין גם עפ"י שני תירוצים הנ"ל, לפי תירוץ הראשון דיש חילוק בין לוה בעצמו ובין היתומים והלקוחות, ע"כ צריכין אנו לומר דאין זה מיגו כמוש"כ וי"ל כו' אמנם אם נאמר כפי תירוצם השני הנ"ל היינו שמן הלוה בעצמו ג"כ הוא גובה ע"י קיום, יהיה ניחא הא דר"י בפשיטות כי מצינו למימר דהא דאמר ר"י הרי הוא בחזקתו לא שיחזירנו למלוה כו', ופשוט הוא:
עיין במהרש"א על תוס' ד"ה הני תרתי כו' במה שהניח בצ"ע על התוס' וכתב שם וז"ל ודוחק הוא לומר כו' דא"כ לשמואל לא תקשי כלל דאע"ג כו'. ולענ"ד תמיהני על דבריו דהא גם שמואל אמר להדיא כמו ר' אלעזר. דלר"מ שטר חוב שאין בו אחריות נכסים אינו גובה אפילו מבני חרי כמו דאמרינן בסוגיין לעיל בע"א שמואל לטעמיה דאמר שמואל אומר היה ר"מ כו' וצ"ע: