יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא מציעא · דף ט:
תוס' ד"ה ולימא מר כו' ויחלוקו בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים כו' פירוש לפי"ז יהיה הכוונה מעני לעני נמי פליגי לר' אליעזר אף מעשיר לעני זכה ולא מטעם מיגו אך כיון דסביר תופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה א"כ זוכה לו מטעם דזכין לאדם שלא בפניו, ולרבנן בתרווייהו אף מעני לעני לא זכה משום דס"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ואפי' חד מיגו לא אמרינן, אמנם לפרש"י הכוונה כהא דאמר ולימא מר מעני כו' ר"ל דוקא מעני לעני פליגי אבל מעשיר לעני כ"ע סבירא להו דלא זכה משום דלכ"ע אמרינן דתופס לבע"ח כו' לא קנה ולא שייך לומר בזה דזכה לו משום דזכין לאדם שלא בפניו וגם מטעם מיגו לא זכה לו משום דאמרינן דלכ"ע תרי מיגו לא אמרינן, כל הנ"ל מבואר היטב בפנ"י ז"ל והוא פשוט:
אמנם מה שהביאו התוס' ראיה לשיטתם מהא דגיטין אין מובן כלל כנראה להמעיין והפנ"י הניח ראייתם בצ"ע ומצאתי בחכמת מנוח נדחק בזה אך פירושו דחוק מאוד כנראה להמעיין בדבריו:
ולענ"ד נראה לפרש דבריהם בתכלית הפשיטות, אך מהצורך להקדים בזה מה שלכאורה יש לתמוה טובא על פרש"י מסוגיא דגיטין דאיתא התם אמר אמימר ואיתימא רב פפא דילמא לא היא כו' דאי בעי מפקיר להו לנכסיה כו' ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט כו'. והנה מדאמר התם תרתי עד כאן כו' רצונו לומר מעיקרא אמר עד כאן לא קאמר ר' אליעזר כו' והדר אמר ועד כאן לא קאמרי רבנן כו', מבואר הוא דדחי ליה לרב חסדא דאמר התם דפליגי ר"א ורבנן בתופס לב"ח, ע"ז קאמר ליה מנ"ל הא דילמא לא תלי פלוגתתם מידי בתופס לב"ח, כי יש לאוקמיה פלוגתתם על שני אופנים י"ל דפליגי אי אמרינן תרי מיגו ופלוגתתם רק מעשיר לעני כמו שאמר עולא בסוגיא דכאן, ולפי"ז כ"ע סבירא להו דתופס לב"ח לא קנה דאל"כ אמאי לרבנן לא קנה כי אף דלא אמרינן תרי מיגו מ"מ יש לו לזכות מטעם דזכין לאדם שלא בפניו כמו שהסביר לן הפנ"י ז"ל וסברא אמתית היא, אע"כ לפי אוקימתא זה גם רבנן סברי תופס לב"ח לא קנה וזה הוא דקאמר עד כאן כו' דאי בעי מפקיר להו כו' ומיגו דזכי ליה לנפשיה כו' והיינו תרי מיגו, ובתר הכי קאמר ועד כאן לא קאמרי רבנן כו' ומסיק דפליגי בדרשת הקרא דלא תלקט לעני כו', ולפי אוקימתא השניה מבואר הוא דפליגי בתרווייהו לרבנן אף מעני לעני לא זכי מטעם גזה"כ לא מטעם דלא אמרינן מיגו, ולר"א בתרווייהו אף במעשיר לעני זכי מטעם דלכ"ע תופס לב"ח קנה אף דלא אמרינן מיגו, והנה עיקר היוצא לנו מסוגיא דהתם דיש לאוקמי פלוגתת ר"א ורבנן בתלתא אנפי, ר"ח אוקמיה דפליגי בתופס לב"ח א"כ לר"א לעולם זכי אף במעשיר לעני ולרבנן לעולם לא זכי אף מעני לעני כי לכ"ע לא אמרינן מיגו, ולרב פפא דהתם לחד אוקימתא אמר דפליגי אי אמרינן תרי מיגו אבל בתופס לב"ח לכ"ע לא קנה ופלוגתתם רק במעשיר לעני אבל מעני לעני לכ"ע זכי, וזה הוא כאוקימתא דעולא דאמר כן בסוגיא דידן ולאידך אוקימתא דרב פפא פליגי בדרשת הקרא וטעמא דרבנן משום גזה"כ לכן אף מעני לעני לא זכי אף דאמרינן מיגו, ור"א דלא דריש הקרא כן י"ל דסובר דגם מעשיר לעני קנה אך אין הכרח לומר בטעמו משום דאמרינן תרי מיגו כי י"ל אף דלא סבירא ליה כלל מיגו מ"מ זכי מטעם דתופס לב"ח קנה וזכין לאדם שלא בפניו, ומעתה לפי המבואר מסוגיא דהתם יהיו הסוגיות סותרות זא"ז לפרש"י בהא דקאמר ולימא מר מעני לעני מחלוקת הכוונה דוקא מעני לעני אבל מעשיר לעני לכ"ע לא זכי, ואוקימתא כזה הלא לא נמצא שמה
ואין לומר דבאמת אוקימתא חדשה היא ומשו"ה אוקים רב נחמן הכא כן כיון דמתניתין דידן קשיא ליה כמו שפריך לעולא. בשלמא מעני לעני מחלוקת כו' ומוכח ממתני' דא"א לאוקמא פלוגתת ר"א ורבנן כחד מהני תרי אוקימתות דאמר רב פפא בגיטין, דאכתי לא ניחא כי למ"ל לרב נחמן לבחור אוקימתא חדשה הלא גם אם נוקים הפלוגתא בתופס לב"ח כמו שמוקים רב חסדא בגיטין גם כן ניחא מתניתין דידן וכמו שבאמת פירשו התוס', כן דלרב נחמן פליגי בתופס לב"ח והוא דברי רב חסדא בגיטין והנה כיון שביארנו דפירוש התוס' ניחא טפי ופרש"י תמוה מסוגיא דגיטין יש להבין למ"ל להתוס' להביא ראיה עוד לפירושם הלא פירושם מוכרח בפשיטות כמוש"כ:
איברא י"ל דלשיטת רש"י ז"ל אוקימתא שניה דרב פפא לא יתפרש על דרך שפירשנו לעיל דפליגי בגזה"כ ולכ"ע תופס לב"ח קני וכמו שבאמת כן מפרשים התוס' כמו שאבאר לקמן, אמנם הכוונה דפליגי אי אמרינן חד מיגו, והא דאמר שם דלרבנן לא זכי משום דכתיב לא תלקט כו' אין ר"ל דגזה"כ הוא רק בלקט אך אמר כן לטעמא דמילתא דמשו"ה סברי רבנן כן כיון דגלי לן הקרא בלקט לא תלקט אתה לצורך העני אף דיש לו מיגו ילפינן מהכא לבעלמא דהמגביה מציאה לחבירו דלא קני חבירו, ור"א דלא דריש כן הקרא סובר דאמרינן מיגו ולכ"ע תופס לב"ח לא קנה. ולפי"ז גם לשיטת רש"י ז"ל לא נמצא יותר מתלתא אוקימתות כי באוקימתא שניה דרב פפא בגיטין הכוונה כמו שפירש"י כן בפירכא דרב נחמן, ומה שהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן אף שלכאורה משמעות הפשטות משמע דלאוקימתא שניה דרב פפא פליגי בגזה"כ וכמו שפירשנו לעיל, י"ל משום דלפירוש זה דלא פליגי בגזה"כ ואדרבא ילפינן מלקט בעלמא דלא אמרינן מיגו יתישב בזה שתי קושיות התוס' בגיטין שם בד"ה דילמא כו' ובד"ה אלא כו' וא"ת ונילף מהכא בעלמא כו' יעו"ש, כיון דלפירוש זה גם לפי מה שדחי רב פפא באוקימתא שניה אמרינן דלכ"ע תופס לב"ח לא קנה, מעתה לא קשה מה שהקשו בדיבור ראשון הא ר"פ גופיה סובר בכתובות תופס לב"ח לא קנה, והנה קושייתם סובב רק לפי האוקימתא שניה דרב פפא כמובן] וממילא קושייתם בדיבור השני בוא"ת השני מתורצת דהא לפירוש זה באמת ילפינן מהכא לבעלמא כמובן:
נמצא היוצא מדברינו הנ"ל המחלוקת בין רש"י ותוס' ז"ל בהא דאמר ר"נ ולימא מר מעני לעני כו', לפירש"י כוונת ר"נ כפי האוקימתא שניה דרב פפא בגיטין, ולפירוש התוס' כפי האוקימתא דר"ח בגיטין וכל חד אזיל לשיטתו כפי פירושו בפירוש האוקימתא שניה דרב פפא בגיטין. ובביאור הנ"ל ניחא מה שדקדקנו לעיל מה שהוצרכו התוס' להביא עוד ראיה לפירושם כיון שבלא ראייתם באמת אין הכרעה לפירושם אחרי דלשיטת רש"י ז"ל גם הסוגיא דגיטין מתפרשת בדרך אחר כמוש"כ:
ומעתה יתפרשו דברי התוס' בראייתם בפשיטות דכל עיקר ראייתם רק לסתור הפירוש שפירשנו באוקימתא שניה דרב פפא לשיטת רש"י ז"ל וכשיפול העוזר יפול ממילא העזור דזה בזה תליא, וזה הוא ראייתם, כיון דכל עיקר הטעם דמוקים רב חסדא פלוגתת ר"א ורבנן בתופס לב"ח הוא משום דסבירא ליה כר"נ דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו משו"ה מוקים פלוגתתם בזה דהלכה כרבנן, א"כ אם נפרש באוקימתא שניה דרב פפא כפרש"י לפי"ז כיון דגם להני תרי אוקימתות דר"פ אמרינן דלכ"ע לר"א ורבנן ס"ל תופס לב"ח לא קנה א"כ מאי דיחוי הוא דקמדחי ליה לרב חסדא אדרבא סיוע קמסייע ליה כיון דלכ"ע תופס לב"ח לא קנה שפיר סובר ר"ח דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ועוד יקשה מאי טעמא דר"ח מי לא עדיפא ליה לאוקמי פלוגתייהו כרב פפא באופן היותר נאות דלכ"ע תופס לב"ח לא קנה וממילא דינו שהוא סובר במציאה אליבא דכ"ע הוא, ובגמ' משמע דר"ח קאי באוקימתא דידיה ופליג על רב פפא מאיזה סברא פליג עליו, אע"כ הפשט באוקימתא שניה דרב פפא כמשמעות פשטות לישנא דר"פ דפליגי בגזה"כ ואתי שפיר הדיחוי דרב פפא מנ"ל דינך דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו הא עיקר טעמך משום דהלכה כרבנן דילמא פלוגתתם לא תליא מידי בזה אך פליגי אי אמרינן תרי מיגו ולכ"ע תופס לב"ח לא קנה כמו שאמר עולא בסוגיא דידן וגם י"ל לאידך גיסא דפליגי בגזה"כ ולכ"ע תופס לב"ח קנה, וכיון דיש לאוקמי פלוגתייהו לשני צדדים מנ"ל דינך במציאה, וגם חישב לפ"ז בטעמא דר"ח דפליג עם רב פפא, דר"ח סובר דאף אם נשבוק לאוקימתא דר"פ דפליגי בגזה"כ מ"מ דינו במציאה עכ"פ אמת הוא כיון דלרבנן גלי לן קרא בלקט דלא זכי לחבירו ילפינן גם לבעלמא דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והלכה כרבנן ור"פ סובר דשאני לקט משום דהכא בלקט סברא הוא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל אחד מלקט לצורך עצמו כמוש"כ התוס' שם בגיטין בד"ה אלא כו' וא"ת ונילף מהכא כו' ולר"ח דמפרש כו' עד סוף דבריהם
יעו"ש:
ומעתה יתפרשו כל דבריהם על נכון בפשיטות כי לדברינו הנ"ל כוונו העיקר בראייתם לקיים פירושם שם בגיטין באוקימתא שניה דר"פ כמשמעות הפשטות מלישנא דאוקימתא דפליגי בגזה"כ דאל"כ מאי קמדחי ליה כמשכ"ל, וממילא ההכרח לפירושם דכאן ברב נחמן דר"ל דפליגי בתופס לב"ח ודבריהם בכאן עם דבריהם בגיטין מקושרים הם, כ"ז נ"ל אמת לאמתו בעזהי"ת:
והנה שיטת רש"י ז"ל יש לקיים אף דע"כ לפירושו דכאן ההכרח לנו לפרש דגם באוקימתא שניה דר"פ לכ"ע תופס לב"ח לא קנה מ"מ י"ל דלאו לדינא קמדחי ליה לרב חסדא דהא באמת ר"פ גופיה סובר כר"ח בזה בכתובות דתופס לב"ח לא קנה כמו שהובא בתוס' שם בד"ה דילמא כו' אך כיון דמשמע ליה לר"פ דר"ח אמר דודאי יש פלוגתא בדין תופס לב"ח לזה קמדחי ליה דלאו ודאית היא אך י"ל דלכ"ע תופס לב"ח לא קנה ושני הפירושים דברי אלקים חיים ותו לא מידי:
שוב ראיתי אשר בדברים הנ"ל יובנו מה שהקשו התוס' שם בגיטין (דף י"ב ע"א) בד"ה אלא ונילף מהכא בעלמא דהמגביה מציאה לחבירו כו' אשר לכאורה מאי קושיא דילמא באמת אה"נ דלרבנן במציאה לא קנה חבירו, אמנם לפי מה שפירשתי בראייתם דכאן קושייתם חזקה דע"כ לא מצינן לומר כן משום דלפי"ז פלוגתתם יהי' כמו שפרשנו לשיטת רש"י ולכ"ע לא קנה בתופס לב"ח, א"כ מאי דיחוי דקמדחי ר"פ לר"ח, ועוד באיזה סברא יפלגו ר"ח ור"פ כמו שביארנו לעיל, אע"כ כוונת רב פפא באוקימתא זו דר"א ורבנן פליגי בגזה"כ ושפיר הקשו ונילף מהכא בעלמא כו' וזה הוא שמסקי אחר תירוצם ולרב חסדא דמפרש כו', ור"ל בזה מעתה כיון דכבר תירצו דשפיר י"ל דפליגי בגזה"כ גם זה יהי' ניחא לן מאיזה טעם פליג ר"ח על ר"פ כי פליגי בתירוצם דהכא סברא הוא ר"פ אית ליה האי סברא ור"ח לית ליה: