אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא מציעא › דף ו.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא מציעא · דף ו.

דף ה.

אמר רב נחמן ת"ש בד"א כו' אלא שתקפה אחד בפנינו כו', לפי הנראה משמע דרב נחמן פושט מהברייתא דשתק ולבסוף צווח אודויי אודי ליה, ולפי"ז קשה לי מה זה דקאמר בברייתא המוציא מחבירו עליו הראיה דהא אם הודה ליה שוב לא מהני עדים דאל"כ אין מקום לפשיטת רב נחמן דילמא מיירי הברייתא דשתק מתחלה ועד סוף, אע"כ צ"ל דעיקר הוכחת ר"נ דהברייתא מיירי בשתק ולבסוף צווח דאם שתק גם לבסוף תו לא מהני ראיה דבתר הודאתו לא מהני עוד עדים, ע"כ נלע"ד דאין כוונת ר"נ לפשוט דאם שתק והדר צווח דאמרינן אודווי אודי ליה זה בודאי אין לפשוט כמש"כ, אלא עכ"פ הדין נפשט דהמוציא מחבירו עליו הראיה אמנם הטעם בזה לאו משום דודאי אודיי אודי ליה אלא הטעם ע"כ משום דספוקי קמספקא לן ולא איברר לנו איך היתה דעתו בשתיקתו ומספק אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה כי כשיביא ראיה בעדים הוברר הדבר דהא דשתיק מעיקרא משום דסבר הא קא חזי ליה רבנן:

ולפי מה שהכרחנו דרב נחמן לא בא לפשוט אלא הדין איך היא ההלכה יתיישב מה שראיתי בהגהות הרש"ש שהקשה על מה שפסק הרמ"א בסימן קל"ח סעיף וא"ו דאף אם שתק והדר צווח תו לא מהני עדים דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והא הכא לפי הס"ד דרב נחמן שתק ואח"כ צווח נמי הודאה היא בודאי ועכ"ז תני בברייתא הממע"ה ונדחק לתרץ עיי"ש, ובאמת נעלם ממנו אשר הקדימו בקושיא זו הט"ז בסימן הנ"ל יעו"ש שכתב שהיא קושיא עצומה, אמנם לפי הסבר הנ"ל בפשיטות דרב נחמן פסק הרמ"א נכון, כי אף אם נפרש בדעת הרמ"א דגם בשתק והדר צווח לא מהני עדים וכמו שבאמת פירש כן הש"ך בדעתו יעו"ש, עכ"ז לא קשה עליו מהא דר"נ כי לא דמי כלל דבשלמא הכא לפי הקס"ד דר"נ אין הספק בגוף הדין אך משום דלא ידעינן בהא דשתק מעיקרא אם משום דאודויי אודי ליה או משו"ה שתק כיון דקסבר הא קא חזו ליה רבנן, על ספק כזה שייך שפיר להורות הממע"ה דכשיביא עדים יתברר הספק שלנו ואיגלאי מילתא למפרע דמה ששתק משום דקסבר הא קא חזי רבנן, אמנם פסק הרמ"א לפי המסקנא דבעיין לא איפשטא א"כ הספק בגוף הדין ומשום ספק זה לא מפקינן מיד התוקף, ואיך שייך בזה לומר כשיביא עדים יתברר לנו הספק דהא אם נאמר דהלכה בשתק והדר צווח דהודאה הוא לא מהני תו עדים אחר הודאתו וספק כזה אין העדים יכולים לברר כמובן, ולפי מה שבררנו פירוש הש"ך ז"ל בדעת הרמ"א יש לו עיקר בגמרא וממקום שכל האחרונים הביאו ראיה לדבריהם לחלוק על הש"ך היינו מרב נחמן, אדרבא לדברינו הנ"ל ראיה גדולה להש"ך ונכון לענ"ד בעז"ה:

תוס' ד"ה הקדישה כו' ומייתי מההיא מסותא דהקדיש חד ושתק אידך כו', נ"ל דר"ל דבההיא מסותא שתק אף לבסוף כדמשמע מלשון המעשה שהביא קם חד מינייהו אקדשה כו' ולא הזכיר דהשני צווח, ובמסקנא דאיפשיט הך בעיא דמסותא דאינו קדוש אף דבמסותא שתק השני מתחלה ועד סוף עכ"ז לא אמרינן דשתיקה כהודאה וכמוש"כ המהרש"א בדיבור השני, א"כ ממילא ניפשוט הבעיא שלנו בהקדיש חד ואידך שתק והדר צווח במכש"כ דלא הוה הודאה וברור הוא בכוונתם:

ד"ה והא. הכא כו' עד והשתא אייתי והא הכא אם תקפה כו' נ"ל דר"ל דלפירש"י דגם בעיא דמסותא היה מחמת ששתק והדר צווח לא אתי שפיר הפשיטות מכהן דהא שם לא שייך הודאה מכח שתיקה דהא ספק לכל הוא, אבל השתא לפי פירושם בבעיא דמסותא א"ש הפשיטות מכהן. ופשוט:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה