אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא בתרא › דף מח:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא בתרא · דף מח:

דף מו.

תוס' ד"ה אבל כו'. הנה כל דבריהם דכאן הן הן דברי הרשב"א לעיל (דף מ' ע"ב) ד"ה לא כתבינן מודעא אזביני כו' עיי"ש, ומה שפשיט להו להרשב"ם והתוס' ז"ל דלרבא בסתם שדה לא מהניא מודעא כי דילמא הא דאמר רבא בסתם שדה דזביניה זביני היינו דוקא כשלא מסר מודעא אבל אם מסר מודעא מהני כמו לרב הונא, נ"ל בטעמא של דבר, דבשלמא לרב הונא דסבר בין שהמכירה היה ברצון ובין באונס גמור לעולם גמר ומקני, שפיר נוכל לומר דאם מסר מודעא קודם והעדים מכירין באונסו דהמכירה היתה באונס מהני המודעא לבטל המכירה, כי ע"י המודעא שמסר קודם נראה דלא הקנה בלב גמור, אבל לרבא דסבר דע"י אונס גמור לא גמר ומקני אף בלא מסירת מודעא, ולא אמרינן דגמר ומקנה ליה אלא אם המכירה היה גם ברצונו ולא ע"י אונס גמור, א"כ מה יועיל עוד אם מסר מודעא קודם דהלא העדים צריכין להכיר באונסיה שאונס גמור יש לו כמוש"כ הרשב"ם לעיל (דף מ' ריש עמוד ב') עיי"ש, וברור הוא לענ"ד.

ובכן לפי מה שביארתי דדברי הרשב"ם והתוס' ז"ל מסתבר בטעמא תמהני מאוד על מרן המהרש"א ז"ל שהניח בקושיא דברי הרשב"ם הנ"ל ומדברי התוס' דכאן לא הזכיר מאומה:

תוס' ד"ה קדיש בביאה כו' ואע"ג דפרישית לעיל גבי גט כו'. הוא לעיל מעל"ד ד"ה אילימא כו' דהר"י חזר ממה שרצה לתרץ, ובכל הדפיסין כתוב דפריך במקום דפרישית וטעות הדפוס הוא:

רשב"ם סוף ד"ה רב הונא לטעמיה כו'. הב"ח מוחק תיבת לא, ותמיהני כי אדרבא כמו שכתוב הוא הנכון:

ד"ה מר בר רב אשי אמר כו' אבל גבי אשה כו'. לכאורה לפירוש התוס' בד"ה תינח כו' דפירשו בהא דקאמר הגמרא כאן אפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה הכוונה דעקרו הקדושין מיניה משום כיון דעשה שלא כהוגן יש כח בידם לעקור, א"כ לפ"ז לא א"ש מאיזה טעם וסברא מחלק מר בר רב אשי בין זביני לקידושי אשה הא גם בזביני עשה שלא כהוגן, אבל להרשב"ם דלא עקרו החכמים כלל רק ממילא בטלו הקדושין משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ניחא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה