טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
עניני סגולות · חלק ב
עליית דרך ארץ
בספר מגדל עז להגאון יעב"ץ כתב בשם ס' מעלת המדות וז"ל בני בואו ואלמדכם מעלת ד"א דעו בני כי מעלת ד"א מדה חשובה עד מאד בעבורה יקנה האדם חיי העולם הזה והבא. חביבה היא מדת ד"א לפני המקום ב"ה לפי שאין ישובו של עולם כלים אלא בד"א. וכל מי שאינו בד"א אינו חשוב לכלום אלא כבהמה וכחיות המדבר. ואמרו חז"ל כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א אינו מן היישוב. והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:
לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד*. ולא ידבר בסעודה. ולא יקנח הקערה. ולא ילקק אצבעותיו (מס' ד"א). ויאכל בימין ולא בשמאל (יעב"ץ). בא לאכול צנון ובצלים אוכל ממקום העלין* (ביצה כ"ה). ולא יאכל דבר ויתלוש בין שיניו ויחזור בקערה על השלחן.* ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו ואפי' הוא אדם גדול ממנו בשנים שהרי זה עובר על חק המוסר.* ועוד שיש לחשוב שמתוך שהוא גדול ממנו אולי יש לו זכות יותר ממנו. וא"צ לומר אם גדול ממנו בחכמה כי הוא עובר על חק התורה* (ארחות חיים להרא"ש). לא ישתה כוסו בב"א ואם שתה הרי זה גרגרן. שנים דרך ארץ. שלשה מגסי הרוח (מס' ד"א פ"ו). לא ישתה הכוס ויתננה לחבירו מפני סכנת נפשות (שם פ"ט). אין שותין מים בפני רבים אלא הופך פניו לצד אחד ושותה. ודכוותי' במס' ביצה בפ' אין צדין בתוספתא לא יאכל אדם מן הפרוסה ויחזרנה בקערה משום סכנת נפשות. א"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם. לא יאכל אדם כביצה פרוסה בידו ואם אחז ה"ז רעבתן. אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו.* רמב"ם פ"ז מהלכות ברכות:
בפרק ג' שאכלו. שנים ממתינין זה לזה בקערה (אפי' כל א' קערה שלו לפניו או במיני פירות שיש לכל אחד לפניו. ב"ח) שלשה אין ממתינין. בעירובין דף נ"ג משיירין פאה בקערה.* בפרק אחרון דקדושין בסופו האוכל בשוק הרי זה ככלב ופסול לעדות. בכתובות דף ס"ח אין משהין בפני שמש בשר ויין או פירות שיש לו ריח. אם יבא אדם לביתך אשר תרצה לכבדו לא תשאל לו אם יאכל או ישתה איזה דבר. כי על השאלה הוא תשובה שלא יאכל ולא ישתה. רק תכין לפניו מה שתרצה בלי שאלה:
אל תשמיע לאזנך דברים בטלים שהן נכנסין תחלה בדין. לא יהא נכנס לתוך דברי חבירו. ולא יהא סותר דבריו. אל יספר פיך לה"ר ורכילות. אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו.* יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו. ושלא יבא ריח מפיו כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם. ויהי' כל גופו נקי ויתקן שערו כדי שלא יהא מכוער אצל חבירו. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית.* תחשוב על דבריך קודם שיצאו מפיך כי משיצאו מפיך לא תוכל להשיבם לאחור כאשר לא יוכל המורה בקשת אחרי שיצא החץ להשיבו אליו (יעב"ץ):
אל תראה יכולת נגד שום אדם אם ידך גברה כי לא תדע אם תחלוש. אל תעלה בדעתך לנצח את החכם כי לא תרבה על חכמתך חכמה. אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם פן תקח שונאים על חנם. אל תהי להוט לדעת הסתרים שבין אדם לחבירו ודבר המכוסה ממך. אל תחשוב עון למי שבא להתנצל לפניך אם אמת ואם שקר. ארחות חיים להרא"ש:
הכותב לחבירו צריך שיכתוב לו יצ"ו או שיחי' (הלק"ט ח"ש סי' נ"ז). דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך ואפי' לעכו"ם (עי' מ"א סי' שמ"ז סק"ד). אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד בצים אלא בעים (שם סי' קנ"ו בשם יש"ש). בעל הבית נכנס תחלה לבית ואורח אחריו. וכשיוצא אורח יוצא ובעל הבית אחריו (שלחן ארבע). אם יגיע הפסד לחבירך מחיוב אתה לבקש רחמים עליו שהקב"ה ימלא חסרונו (קיצור של"ה):
אין להשביע חי נפשו* כי הנפש חלק אלהי ממעל. (יוסף אומץ אות ש"נ בשם ר"ח ות"ח). יזהר שלא יושיט ידו וישבע בזקנו שהיא שבוע' חמורה (זוהר נשא דף קל"א ע"א). לא יאמר אדם בשבועתו כך אזכה לעולם הבא אם לא כך הוא (ס"ח סי' תתרצ"א). אין לישבע לקיים המצות כי השטן יקטרג ולא יקיים שבועתו. שם סי' ת"כ:
אם ישאלו לאחד על שמו. יאמר שמו סתם. ולא הפאר שקודם שמו. כמו רב או רבי. רק שמו סתם.*אם תחזור לא' החוב אשר מגיע לו. תראה שימחוק תיכף את החוב מהפנקס שלו. כשנושא ונותן עם חבירו אל ידקדק בדבר מועט. וגם אם יש לו חשבון עם חבירו אל ידקדק עמו בדבר מועט (קיצור של"ה). אם יש לאדם דבר מה על חבירו שנתחייב לו. אל ימהר לבא במשפטים אפי' אם אתה זכאי. כי גנאי הוא לת"ח לבזות עצמו בפני דיינים. כי על השני בעלי דינין ארז"ל יהיו בעיניך כרשעים. וראוי לוותר דבר מה. אם לא שהוא בלתי אפשרי אז יעמוד עמו בדין (שם):
ראוי לאדם שיתרחק מאד ומאד משבועות וקבלת חרם באיזה מו"מ שיהי' לו עם אחרים אף שהאמת אתו. ויותר ראוי לו שיוותר ממונו ולא ישבע ולא יקבל בחרם כל ימי חיותו ובודאי השם ימלא חסרונו (יוש"ה). צריך אדם ליזהר ביותר ולשמור פיו ולשונו שלא ידבר בפני בניהם דבר מגונה וכ"ש שלא לעשות.* ואע"פ שהוא מגונה אם יעשה שלא בפני הבן. מ"מ הוא יותר מגונה אם מדבר או יעשה בפני הבן שלא ילמוד בנו ממנו. ר"ח:
אם אדם מביא שום דבר לשוק למכור או מביא שום דבר מהשוק. והוא מתבייש אם תראהו אזי השמר ואל תעמוד שם. אלא השמט ממנו. על כל דבר שחושב יאמר בלי נדר. ועל דבר הרשות יאמר אם יגזור ה'. ואם עשה והצליח או הרויח יאמר עשיתי או הרווחתי בחסדו יתברך ועזרתו (עבודת הקודש). לא יאכל אדם מידי דנפל מפתורא לארעא (מדרש תלפיות אות א' בשם ספר הנהגת האדם):
לא יניח אדם ספר פתוח ויצא לחוץ אם אין עליו מפה. וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד והוא שומר דפין* על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו (עי' ש"ך סי' רע"ז). לא יחשוב כמה הוציא בבית. כדי שישרה עליו הברכה בביתו ויהי' האיש העיקר והיא לא תדע כלל ממספר המזון ויהי' המשא ומתן בצנעה כדי שישרה עליו הברכה. אמרי צדיקים בשם הרב הצדיק הקדוש ממעזריטש זצוק"ל:
סגולה כשישב לאכול ואומר בפה מלא אין אני אוכל להנאת גופי רק לבריאת הגוף לעבודת בורא. בזה הדיבור בורא מלאך חדש ומסלק הס"א. ספר זכירה בשם פענח רזא:
כל מה שידבר אדם איזה דיבור אפי' בהפלגה וגוזמא בהכרח שיתקיים איזה פעם. ע"כ ישמור האדם א"ע שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב כי ח"ו יתקיים באיזה זמן.* אגרא דכלה (בשלח). בשם ס"ח:
לא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן*. מי שיודע בשורה טובה לחבירו יבשרנו במהירות כי מצוה גדולה הוא. לא יגהק בפני חבירו. כדי שתשרה שכינה במעשיך יאמר על כל דבר לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה. (מהרמ"פ זללה"ה):
[השמטה: (שם דף ל"ח ע"ב) מפני השלום. בספר רבינו בחיי (וירא) כתב על פסוק ויאמר ה' אל אברם. השליח נקרא בשם השולח* וע"כ קרא הכתוב את המלאך בשם המיוחד. והוא שאמר היפלא מיי' דבר. והי' לו לומר ממני. אלא שהוא דבר המלאך. וזהו שאמר למועד אשוב. כי זה שאמר למה זה צחקה הוא עצמו אמר למועד אשוב אליך: ]
ירגיל אדם עצמו שלא יעשה דבר שחבירו מתבייש לומר לו.* יעב"ץ. לא ישחוק עם חבירו ביד ולא בדיבור ולא יאמר חברי הוא. כי אם ירבה עמו בשחוק אהבתם תשוב לאיבה. כ"א חבירו חכם יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק ויטור האיבה בלבו. ואם חבירו הוא פתי מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק ויאמר לו אחרים כנגדן ויגלה מיד כל סתריו ויאמר כל אשר בלבו (שם):
אמרו בסוטה פ"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים.* ושכר לויה אין לו שיעור. גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה* ברבו מובהק ג' פרסאות. מעבר יבק מנחת אהרן פ"ה:
ובספר קיצור של"ה כתב דהאידנא אין נוהגין כן שמוחלין על כבודם. ובשם מהר"ש כ' דמ"מ ילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ד"א:
אדם יראה שכל צרכי הנהגת הבית יהי' ע"פ הנהגתו דוקא ולא ע"פ הנהגת האשה ואז אין מקרה רע יקרה באותו בית. מפני שהאיש מדת רחמים והשכינה שורה בבית המתנהג ע"פ מדת רחמים. תו יהושע בשם ספר חסד לאברהם.
יזהר האדם שלא לחתום השטר בשם עדות אם לא כשיקראוהו מקודם מה שכתוב בו.
אדם יתנהג שיכבד כל אדם ויאהב אותו וירחם עליו. אך אם תראה שהוא מתקרב אליך מאוד ומתאמץ מאד להטיב לך בכל דבר חנם ומפזר לפעמים ג"כ את ממונו עליך ובפרט באכילה ושתי'. ופתאום יבוא אליך ויאמר לך אחי תן לי מהרה כך וכך מעות בהלואה על שעה א' או שתים ותיכף אשיבנו לך אזי השמר מפניו אל תאמין בו ולא תתן לו כי לא תוסיף לראותם עוד עד עולם. וכל מה שהיטיב לך עד הנה הכל הי' הצעות מצודות לגנוב את לבבך ולצודד את כספך לא זולת. תו יהושע:
לא ישליך חשבון ישן מחשבנותיו כי פעמים יתברר ע"י חשבון ישן כמה דברים. וכן ראוי לכתוב כל דבר חשבון קטן או גדול למען לא יחשוד כשרים ח"ו (מהרמ"פ ז"ל). אחז"ל הין צדק. הן שלך צדק ולאו שלך צדק. קריצותיו ורמיזותיו של אדם יהי' צדק. ואף נענוע ראשו של אדם שכשהוא כופף את ראשו כשאומר הן וכשאומר לאו הוא מנענע ראשו לצדדים ואמר רב טבית אי יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משנה בדיבורו (ס"ח):
כשתדבר בלילה השפל קולך וכשתדבר ביום הבט סביבותיך. והזהר בדבריך מן הכותל שאחריך כי ימות אדם בכשלון לשונו. אהוב את השמא ושנא את מה בכך*:
יתנהג כשמודיע צערו לחבירו שיאמר לו לא אליכם. עי' סנהדרין דף ק"ד. אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם ואפי' לנכרי מפני דרכי שלום:*
[השמטה: (שם דף ל"ט ע"א) המשיב כופל השלום. ודרך העולם שאומר לו צפרא למורי טב. ומשיב לו לשנה טובה תזכה. שו"ת מהר"י מברונא סי' קי"ג. ]