אור ברסלב
טעמי המנהגים עניני סגולות › חלק א

טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג

עניני סגולות · חלק א

עניני סגולות

אל תטוש תורת אמך.
עי' חת"ס יו"ד סי' ק"ז סוף התשובה שהעלה שמנהג אבותינו לשנות. איסור תורה הוא אצלינו. ועי' סנהדרין דף ע"ד ע"א דבדבר שבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא*. שרוך הנעל. שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר אפילו שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל. רש"י שם. ורבינו אשר פי' הנכרים הי' נוהגין שהי' עושין שרוך מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי. ואם אומר הנכרי לישראל בפרהסיא עשה רצועות מנעליך אדומות או נהרוג אותך יהרג ואל יעבור. ובש"ע חו"מ סי' ב' דיש לילך בדור פרוץ אחר זמן ולהוסיף גדרים על גדרי התורה ע"ש:

ובספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מרימנוב זצוק"ל כתב שאברהם אבינו ע"ה התחיל להיטיב להשכיל בחכמות אלוהות והבין שאין בירה בלא מנהיג הממציא כל הנמצאים ותהי ראשית מלאכתו שלא לדור בשום בית רק באהלים ישב כל ימיו. כי העוסק בבנין מטריד מחשבתו ושכלו בעצים ואבנים למדוד את תבנית הבית לכל מוצאיו ומובאיו כתבניתו. וגם אחר גמר ותשלים הבנין הוא חפץ להשים בו כלי תשמיש ותכשיטין. כלים מכלים שונים.* וכמו כן שאר האבות וצאצאיהם והבאים אחריהם לא ישבו בבית נכון ועליות מרווחים רק באוהלים. וכזאת מצינו ביונדב בן רכב שצוה בניו אחריו שלא לדור בבתים. וכן בארץ גושן הנהיגו מנהג אבותיהם לדור רק באוהלים. ובמצרים עשה פרעה בערמה למען שיתערבו בגוים ונתן להם חירות לקנות להם בתים במצרים. וכמו שעושין המלכיות עתה. וכן עשו רבים מעמי הארץ עכ"ל. נראה מכל זה שישמור כל אדם א"ע מדבר שהוא מותרות. ובפרט שהרבה פעמים עוברים עי"ז על כמה לאוין:*

וכן צריך ליזהר שלא לשנות שום מנהג ישראל אף אם הדבר תימא. וע"ז נאמר אל תטוש תורת אמך. גם נאמר צאי לך בעקבי הצאן. וכבר אמרו מנהג עוקר הלכה. ומנהג ישראל תורה הוא.*ועי' בהוריות דף י"ב שהי' להם בימי הקדמונים מנהגים תמוהים ואעפ"כ חששו להם מאד. וזה סימן התחלות אפיקורסות ומינות מי שמשנה מנהגי ישראל וצריך בדיקה אחריו. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א שהאריך הרבה בזה:

ובספר מא"ד אם לא תדעי לך היפה בנשים. פירש"י שחדל לו הרועה מלהנהיג אותם צאי לך בעקבי הצאן. הסתכלו בפסיעות דרך שהלכו הצאן והתבוננו בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכו בדרכיהם עכ"ל הרש"י ז"ל. הכוונה אין לך עצה אחרת אלא להשגיח ולהסתכל מאד מאד שלא לזוז שום נטיות מפסיעות של אבותיך הראשונים ומכל מנהגיהם וסייגיהם וגדריהם לשנות לשון ושם*. ומנהגי ביהכ"נ. והנהגות לימוד הילדים. וכ"כ יהי' דברים האלו יקרים אצלך מה שקבלת מאבותיך שאם יבוא אחד וירצה לשנות שום דבר ממה שקבלת מאבותיך תאמר לו כופר אתה. פושע אתה ומינות נזרקה בך. וגם אם הוא כגובה ארזים גבהו. ואותן הגבולים שגבלו הראשונים ואותו המסילה והדרך שפינו אבותיך וסלקוהו מאבן ודרכו בה מימות עולם. המה יביאוך אל הדרך הישר ולהרחיק אותך מחברתם ותלך לבטח עד נכון היום.

[השמטה: (שם דף ל"ה ע"ב) לשנות לשון ושם. בספר הגלגולים פ' נ"ט כתב שכל אדם מישראל מלבד השם שיש לו שקורים לו אביו ואמו יש ג"כ שם אחר אל אותה הקליפה שהיא עם האדם. והשם שקורים לו אביו ואמו בעת שנימול הוא נכתב למעלה בכסא הכבוד וכך הוא נקרא למעלה כי אין הדבר באקראי כי הקב"ה מזמין אותו השם בפי אביו ואמו שיקראוהו כן ולכן ר' מאיר ור' יהושע הוו בדקו בשמא. ועי קונ"א בהשמטה להעי' תתקכ"ט בד"ה וראיתי: ]

וכן לא תאמרו כיש מהכופרים כי נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים. יוצק זהב רותח לפיות האומרים כן. כי הטבע והזמן המה נכנעים ומשועבדים לתורה ולא שהתורה תשתנה ח"ו עבור הזמן. כי כל העולמות נבראו רק עבור קיומה של תורה:

וראיתי בספר אחד שמביא ראיה מש"ס דנשתנה מנהג במתים ממה שנהגו מלפנים. ובודאי עבור דהנכרים התחילו לנהוג כן ולכן עזבוהו ישראל. דהנה תנן (ברכות דף נ"ג ע"א) אין מברכים על הנר ועל הבשמים של מתים מ"ט נר לכבוד היא דעבידא. ואר"י א"ר כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכים עליו. ופירש"י מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאוהו בלילה במו"ש לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר ע"ש. וכן תנן (ביצה ו' ע"א) יו"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא. הנה גם בזה נראה שהמנהג הי' בימי התלמוד לתת פרחים והדסים למת. ומדוע עתה נשתנה. אלא ודאי הטעם. לפי שהעכו"ם התחילו לנהוג כן וכמבואר בספרי פ' שופטים על קרא לא תקום לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף שהי' המצבה חביבה בימי האבות. מ"מ עכשיו שנא אותה. מפני שעשו האומות אותם ג"כ חק לעבודתם והובא ברש"י ע"ש:

ובספר פחד יצחק אות צ' כתב בשם באר שבע. הטעם. שאין אנו מתפללים בכריעת ברכים שיש לה שורש ועיקר ממש מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים משלמה ודניאל וזולתם. משום חוקי ע"ז. ומעתה אם שדבר המביא לידי הכנעה וכוונה גדולה נוכח פני ה' בטלו אותה מאחר שקבעו הכריעה בחוק ע"ז. דברים שמביא שעל ידי זה מתערבים בגוים ולומדים מעשיהם עאכו"כ:

ובספר הואיל משה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר שלום מבעלז זצוק"ל לפרש המסורה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (וארא) חסר ו'. פדות שלח לעמו (תהלים קי"א) ג"כ חסר ו'. והרבה עמו פדות (שם ק"ל) היא מלא. ואמר בדברי קדשו שהוא כנגד ג' מלחמות היצר שיש לישראל. הא' עם בני בריתו כמשל ההמוני אמור לי עם מי תלך ואגיד לך תכונתך. והב' בהתבוללות והתערבות מבני עם זולתו כמ"ש ויתערבו בגוים כו'. והג' אויבו היצר הרע שבא עמו מיום הולדו* וזהו פדות שלח לעמו היא נגד מלחמה הא'. ושמתי פדות כו' היא נגד הב'. והרבה עמו פדות היא נגד השלישי שהוא מלחמה הגדולה. לזאת כתיב מלא. ולולא שהקב"ה עוזרו הי' נופל בידו:

תוכן העניינים

טעמי המנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה