טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרעב · פירוש שני
וכאשר אתבונן לפרש דינים הללו על הדוגמא הנמצא באדם על דרך שביארתי בדיני חג הפסח יהיה מכוון נר חנוכה לתועלת הנמצא בנפש אדם. דמאחר שנתבאר מן הזוהר פרשת פקודי כי בזמן מלכות יון גברה הערלה, וכאשר מסרו עצמן על המילה וראש חדש ושבת כנודע נעשה להם הנכס. ולכן בלי ספק כי זה היה להם פדיון נפשם מיד שונא, דוגמת פדיון הגוף, כי זה מקביל לזה. ולכן נעשה להם הנס זה על ידי שמן ששון בהדלקת נר דהיינו נוטריקון נפש רוח, וכדאיתא פרשת משפטים נשמה רוח.
ואיתא בתיקון דף מ"ד וזה לשונו: "נר איהו ה' וכו' מאינון חשוכין מכסין על עיינין דלית לון רשו לאסתכלא בקב"ה ושכינתיה. ואור ונר דנהרין בהון אתמר בהון וחשכו הרואות בארובות כמה דאמר קהלת עד אשר לא תחשך השמש והאור וכו'. ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור. ואמאי אתחשכן בהון? בגין דלא הוו משתדלין באורייתא ומצוה בדחילו ורחימו דאינון יה. ומיד משתדלין בהון בדחילו ורחימו אומאה איהו וכו' לאעברא לון מן עלמא בגין דאינון חשוכין אפרישין בין יה ובין וה. ובההוא זמנא דמתעברין חשוכין מנשמתא מיד "כל הנשמה תהלליה". ומאן אינון אלין חשוכין? אלין ס"מ ונחש וכו'. בההוא זמנא מה דהוו שלטין חשוכין על נהורין דעיינין מתהפכין נהורין ושלטין על חשוכין וכו'".
ובזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז (ח"ג רמז, א) וזה לשונו: "ובחוביהון דישראל מתתרכין חשוכין בנהורין וכגוונא דדש בר נש תבואה ולבתר איהו בורר לה כבורר אוכל מתוך פסולת - כך ישראל צריך למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין וכו'. ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל אברין דיליה קדם ה' - מה כתיב - "לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו וכו'"".
הנה מבואר ממאמרים הללו כי התורה והמצוה הם מאירים לנפש ורוח ולכן בא הענין בקשר אמיץ, דמאחר דאתקש הערלה שבלב לערלה שבגוף שנאמר "ערל לב וערל בשר" -- לכן כאשר גבר מלכות יון וכסה אות הברית פשוט הוא כי גם נפשם בהם תתעטף והיו חשוכים. וכן כאשר בא להם הגאולה ונעשה הנס האיר עליהם אור תורה ומצוה ונתגלה אות הברית. ולכן האירו כל הבחינות שלהם - נפש רוח ונשמה. ולכן ראוי לתת רמז לזה במלת חנוכה כי השם הוא מורה על הנזכר, כי הנה מלת חנוכה הוא לשון נוטריקון כמו שאמרו חז"ל "מאי חנוכה? בכ"ה בכסליו וכו'" - כלומר שהרצון לומר שהם שתי מלות - חנו בכ"ה. והנה חנו עם רמז לנפש רוח ונשמה שמאיר בהם כ"ה. והנה על דרך האמור במלת נר כי אות נ' משמש לשנים שהם נפש נשמה כנ"ל - כך במלת חנו אותיות ח"ו הם מן רוח ואות נ' משמש נפש נשמה. ומאיר בהם תורה ומצוה - הם סוד שני שמות של ברכת כהנים שהם בגימטריא כ"ה. וכבר הובא למעלה מה שאמר בזוהר "שמן לכהני". ולכן זה השם כ"ה שנאמר "כה תברכו" הוא המאיר לאדם.
ולכן "מניחה בפתח" דהיינו להורות על שני מקומות שהיו סגורים חותם צר ונפתחו. פתח הגוף כי נתעברה הערלה והאיר האבר הקדוש. והלב שהיה סגור בפתח מה שהיה ערל לב וערל בשר מאיר בו אלו האורות. ואמנם "מניחה בטפח הסמוך אל הפתח" להורות על כי פתח הגוף עיקר, כי אי אפשר להעביר ערלת הלב כל זמן שהוא ערל בשר. ולכן העיקר אחד הוא כדבר האמור כמו שאמרו חז"ל "לעולם יכנס אדם שני פתחים ואחר כך יתפלל" שהסוד הוא כנגד שני בחינות הנזכרים. ולכן פריך "שני פתחים סלקא דעתך?" - כלומר וכי תעלה על דעתך כי שני בחינות הללו הם נפרדות? פתח הגוף לחוד ופתח הלב לחוד? היתכן כי באחת משני פתחים הללו תתקבל התפילה אע"ג כי יחסר האחד מהם? לא יתכן. שהרי גם אם יהיה האיש הישראלי מהול - מאחר שאין לו לב פתוח להתפלל אין מתקבלת תפילתו. כך אמרו חז"ל תפלה(?) בלא כונה כגוף בלא נשמה. "אלא אימא שיעור שני פתחים" - אבל אחד לבדו לא יועיל. ולכן על עיקר זה "מניח בטפח הסמוך לפתח".
אמנם "צריך להניחה משמאל כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל" כדי לברר וללבן הלב ומחשבות הנמצאות בקרבו. אמנם המזוזה להיות שהוא דבר קיים - לכן הוא ניתן בצד הימין, אמנם נר חנוכה אע"ג שאינו דבר קיום מכל מקום הוא דבר חשוב בריבוי אורות ולכן נתן בשמאל שהוא מקום הלב אשר שם נתון היצר שנאמר "לב כסיל לשמאלו". ולכן על ידי ריבוי הארות הללו נתקן היצר ומתגלה הקדושה שבלב האדם.
"אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה" - כי הנה כבר נתבאר כי ענין הארות הללו אשר נמשכים מלמעלה ומאירים בעצם אדם הם בסוד כה והם השמות המאירים בברכת כהנים. כי הנה אמרו חז"ל כי מזמן אהרן הכהן ע"ה שהיה לבו דואג בקרבו מפני שלא הקריב קרבנות בחנוכת המזבח עם שאר הנשיאים אז אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן ונתן לו הקב"ה נרות חנוכה שאינם בטלים לעולם כמו המנורה שנגנזה. ולכן בא הטעם זה מכוון אל זמן הדלקה זו משני סיבות.
זה יצא ראשונה מפני כי כן המנורה היה מדליק אותה לעת ערב ולכן גם כן מצוה זו שניתנה לאהרן מן הקב"ה בערך המנורה צריך להדליק אותם לעת ערב "עם שקיעת החמה". והטעם השני עם הישר הולך, כי מאחר שהשם המאיר בברכת כהנים הוא כה כאמור, והוא המאיר בנר זה בלב האדם -- אם כן כל זמן שאותו אור של 'כה' הראשון הוא קיים ומאיר למטה אינו צריך להאיר על ידי נר חנוכה כי הנה מטעם זה אין צורך לומר ברכת כהנים בתפילת המנחה מפני כי הנה אותו האור הנמשך בבקר בתפילה שחרית יעיר בבוקר בבוקר להאיר לעולם והוא קיים כל היום עד אשר לא יחשך השמש והאור.
ולכן "אין להדליק נר חנוכה קודם שתשקע החמה" מפני כי עדיין אותם האורות עליונים שנמשכו מלמעלה בבקר הם מאירים עד שתשקע החמה. ולכן "לא מאחרים" שלא לאחר הארה זו המועילה בקרב איש ולב עמוק. וגם "לא מקדימין" מטעם האמור כי עדיין אותו האור העליון שהאיר בשעת התפילה עודינו עומד.
וצריך "לתת בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק" - סוד הענין מ"ש פרשת תרומה דף קע"ג (ח"ב קעג, א) וזה לשונו: "מלאכי עילאי וישראל לתתא כולהו דחקי מההוא סטרא אחרא. מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במלכיהון לא יכלי עד דדחיין לה לבר. מה עבדין? נחתין שיתין ריבוא דמלאכי קדישי ואפּילו שנתא על כל בני עלא. וכד איהי נחתא דקא דחיין לה לבר ויהבי ליה כל עלמא דא בההוא שינתא - כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה וכו'. כיון דאיהי אתפרשא מנייהו עאלין לקמיה מאריהון ומשבחן ואודן קמיה", עכ"ל.
הנה מבואר מן המאמר ב' דברים כאחד. ראשונה כי בתחילת הלילה דוחים לסטרא אחרא מלמעלה ויורדים לעולם הזה. וזאת שנית היות באותו זמן המלאכים הקדושים מתכנסים לשבח ולפאר ליוצרם. ולכן מ"ש "עד שתכלה רגל מן השוק" - השיעור זה הוא על דרך הנזכר. והיינו מה שאמרו חז"ל "יש רגל מברכת ויש שאינה מברכת" (מאמר). והם מיוסדים על עיקר זה כי הרגל שאינה מברכת היינו הרמז לסטרא אחרא שהם רגלים ממהרות לרוץ לרעה לרדת בעולם הזה ולטמא בני האדם כנזכר במאמר, ולהביא עליהם ייסורין. ויש רגל מברכת - היינו המלאכים מסטרא דקדושה שנאמר בהם "ורגליהם רגל ישרה" שנכנסים לשבח ולפאר ליוצרם.
ולכן בא זה השיעור "עד שתכלה רגל מן השוק" כי זה השיעור משמש לשני צדדין הנזכר. ראשונה צריך שתהיה נמשכת הארה זו למטה מן העולם העליון עד זמן שתכלה הרגל של סטרא אחרא מן השוק העליון של הקדושה. ולכן אז מלאכי השרת הם נכנסים לאתאחדא במאריהון ונהנין מן האור של השכינה, ואין צריכים עוד להיות נשפעים מאור זה דקים ליה בדרבא מיניה. ולכן בא השיעור הזה בנר הגשמי לתת דרך ישר לפני איש ועצה טובה למנוע עצמו מלהלך בלילה כי אז הרוחות הם שולטים. וכאשר יתן אל לבו על מה עשו חז"ל שיעור זה "עד שתכלה רגל מן השוק" יתבונן כי אז הקליפה שולטת בארץ הלזו ושורה על כל בשר אשר בו רוח חיים. וביותר על איש הישראלי. אז יבין יראת ה' להיות נשמר מן החטא ומהרהור רע כדי שלא יטמאוהו אלו הרוחות. עוד יושב ויראה כמה רחמנות של הקב"ה על עמו ונחתו שגילה להם כל הנסתרות לענין לא יכשלו בהליכתם ויהיו קדושים לפניו.