אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרעב · פירוש ראשון

סימן תרעב

להיות כי מצות חנוכה הוא נוגע למדה האחרונה והיא הנקראת "מדת לילה" כנודע מן הזוהר - ולכן "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה" שלכן נאמר "ולילה בעמוד אש להאיר להם", ואמרו חז"ל כששקעה חמה היה עולה עמוד הענן ומתעלה למעלה ועמוד האש היה צומח ומתחיל לעלות. כך הוא הענין בנר חנוכה כי אין מדליקים אותה אלא "עם סוף שקיעת החמה". "לא מאחרים" כדי להאיר לה תכף מלמעלה שיהיה נר עליון מאיר בה, "ולא מקדימים" דלא מבעיא כי אינו מועיל להמשיך בה אור העליון לפי כי אין הזמן מכוון לכך, אלא דאפשר שהוא מקלקל על ידי שמברך לבטלה.

"ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק" - ולא ידעתי מה ענין תקנה זו לתת בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק לענין מעשה המצוה שלא בעונתה? ומה גם לברך ברכות שהם קרוב לבטלה! אמנם אם הוא טרוד - ימתין הדלקתה לעת שיפנה שהרי מצותה כל הלילה כמ"ש לקמן.

"שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה וכו'" - הנה כבר נתבאר כי הטעם של הדלקת נר חנוכה עם שקיעת החמה הוא ענין הנוגע לכנסת ישראל. ואיתא בזוהר פרשת ויצא יעקב וזה לשונו: "רבי חייא פתח ואמר זורח השמש וכו' אמר ר' חייא כד אזיל שמשא למערב האי מערב אקרי מקומו דשמשא, כרסייא דיליה, אתר דשריי' עליה. הדא הוא דכתיב ואל מקומו שואף זורח הוא שם. דאזיל לגבי' לאנהרא עליה. ונטיל כל נהורין וכניס לון לגביה וכו'. ר"א אמר תפארת ישראל נטיל כולא וכד אתמשכא כנסת ישראל לעילא נטלא אוף הכי כלא", עכ"ל לעניננו.

והנה מובן מן המאמר כי עיקר הארה עליונה הנמשך לכנסת ישראל הוא כאשר בא השמש כי אז נאמר "ואל מקומו שואף זורח הוא שם". אמנם ר"א ע"ה הוסיף לפרש כי גם כנסת ישראל עולה למעלה ולוקחת אותם הארות הנזכר. אמנם לא כל העתים שוים. ולכן דקדק בלשונו במ"ש "וכד אתמשכא כנסת ישראל לעילא נטלא כולא" - משמע כי באותו זמן שעולה למעלה מגיע לה אורות אלו אך לא בכל זמן. אמנם כאשר נתבונן הכל הולך אל מקום אחד מ"ש ר' חייא ומ"ש ר"א. רק כי ר' חייא נקט כאשר כנסת ישראל היא למטה במקומה ותפארת מאיר לה. אמנם ר"א יאמר כי הפסוק מדבר על תועלת יותר גדול עצמו והוא כי היא עולה למעלה כנסת ישראל ולוקחת כל אותם האורות לעצמה. והנה בזמן הזה עלה היא במעלה שלכן אנחנו משימים אותה בפתח למעלה מז' טפחים כאמור. ולכן נמי הדלקה שלה יהיה בזמן שבא השמש כדי להאיר עליה לקיים מה שאמר הכתוב "ואל מקומו שואף זורח הוא שם" כנזכר.

ולכן "אם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה", כי אז נאמר "אל מקומו שואף זורח הוא שם", "מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק" כי הנה יש לך לדעת כי האורות העליונים שבכל עולם הם יורדים ומאירים בעולם שלמטה ממנו. והנה האור של עולם האצילות יורד ומאיר בעולם הבריאה. והנה זה האור שיורד למטה בלי ספק כי הוא סוף של האורות כולם כי לכן הוא ראוי להקראת 'רגלים' של עולם העליון מפני כי הוא דוגמא לרגלי האדם שהם בסוף הגוף שלו. ומה גם לפי שהוא מהלך בהם - כך אלו האורות היורדים מעולם האצילות למטה הם סוף האצילות והם הולכים למטה כאמור. ולכן בערך זה נקרא עולם של הבריאה "שוק" לגבי העולם העליון. ואמנם אורות אלו היורדים למטה להאיר בבריאה הם חוזרים ומסתלקים למעלה לעולם העליון. ולכן בא השיעור זה של הדלקת נר חנוכה "עד שתכלה רגל מן השוק" כי מאחר שאורות הללו הם יורדות למטה לבריאה משום פרסומי ניסא - לכן אחר כך הם חוזרים ומסתלקים למעלה.

ולכן נמי בענין הגשמי בא השיעור הזה לפי כי האור עליון אינו מתגלה רק לעת הצורך ואחר כך חוזר ומסתלק. וכן נמי בגשמי באותו שיעור בני אדם מהלכים בשוק ואחר כך נכנסים לבתיהם. הילכך צריך ליתן בה שמן בזה השיעור שהוא "חצי שעה". "ואם נתה בה יותר מזה יכולה לכבותה" מן הטעם האמור כי אז למעלה נסתלקו האורות עליונים כמ"ש "בא השמש" ולכן לאחר זה הזמן יכול לכבותה. "וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן" מן הטעם האמור כי כבר נסתלק האור למעלה.

"ומיהו הני מילי לכתחילה וכו'" - מאחר שהגיד ענין ההדלקה כהלכתה וכזמנה דאע"ג שהוא מזיד יכול לקיים המצוה מפני שעדיין הוא בזמנה, "אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק" - מאחר כי הלילה הוא מכוון למדה זו כי עליה נאמר "אל מקומו שואף זורח הוא שם" - "מדליק והולך כל הלילה". ומה גם כי לעולם אור העליון כאשר הוא חוזר ומסתלק למעלה נשאר ממנו רושם למטה. "ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין" כי הלילה שניה בא אור מחדש לה.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה