טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרעא · סעיפים ה-ח
אשר חז"ל הגידו לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ואחר כך יתפלל שנאמר "לשמור מזוזות פתחי". והטעם נתבאר אצלי מפני שנאמר "אוהב ה' שערי ציון" והם שני שערים המצויינין בהלכה. ואמנם "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים", הוא הפתח החיצון, משום פרסומי ניסא. ואמרו חז"ל אימתי שמו של הקב"ה מתעלה בעולם בשעה שהוא עושה דין ברשעים שנאמר "נודע ה' משפט עשה" ואומר "והתגדלתי והתקדשתי וגו'", כי לכן בא החיוב בסיפור הניסים ומה גם בענין יציאת מצרים. ונוסף עוד היות סיפור הנס בלילה כדי שיהיה נכנע סטרא אחרא.
וכן נמי בענין נר של חנוכה מניחו על פתח החיצון "הסמוך לרשות הרבים" שהוא סטרא אחרא כמה דאת אמר "כי אתם הרבים" (מלכים א יח, כה). וזה יהיה מבחוץ לעשות פרסום יותר להיות מכניע הקליפה (היא הערלה) שנתגברה בזמן מלכות יון כנזכר. ולכן "אם היה הפתח פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו" לפי כי גם למעלה השער החיצון של המדה האחרונה הוא פתוח לרשות הרבים, הם סטרא אחרא. "ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר" - לפי כי כן נמי נמצא למעלה כי הפתח של ירושלים עליון הוא פתוח לחצר שנאמר "פתח החצר הפנימי וכו'". ונאמר "נכספה גם כלתה נפשי לחצרות בית ה'". וגם הפתח לרשות הרבים הוא פתח שהוא למטה אשר שם שרי האומות שהם רשות הרבים ולכן שם מניח נר חנוכה כדי להיות מכניע אותם כאמור ע"ש "ותרא אויבתי ותכסה בושה".
"ואם היה דר בעליה שאין לה פתח פתוח לרשות הרבים מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים" כי כן נמי למעלה נמצא דר בעליה. והענין מ"ש פרשת בראשית דף ו' (ח"א ו, א) וזה לשונו: "אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן אתר בית מותבך מאי הוא? אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קוב"ה וחד מסכנא וכו'".
ולכן יאמר "ואם היה דר בעלייה", הוא בסוד האי מגדלא דפרח באוירא כי מקום זה "אין לו פתח לרשות הרבים פתוח", ולכן "מניחו" נר זה "בחלון הסמוך לרשות הרבים" מפני כי כך נמי נמצא למעלה חלון פתוח לרשות הרבים. והענין הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"מ (ח"ג רמ, א) וזה לשונו: "ותאנא מבין חולקהון דשאר עמין נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא. ועל דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי וכו'". והנה נלמד מן המאמר כי יש שביל דקיק שיורד משם השפע מארץ ישראל העליונה הקדושה, ומשם ניזונים כל השרים העליונים. והיינו "חלון הפתוח לרשות הרבים". ולכן שם מניח נר חנוכה לפרסם הנס הגדול זה.
"ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות" כההוא חברא דנעל שרגא מלפני רבי יוחנן מפני שהיו אז מכבים את הנרות ביום אידם. אז "מניחו על השולחן" מפני כי זה מורה שהקליפה גברה למעלה ולכן אין יכולת לאיש הישראלי למטה להתגבר. ולכן בהכי סגי כי כן נמי למעלה האור העליון אינו מתפשט עד למטה.
"וצריך נר אחר להשתמש לאורו" מפני כי נר חנוכה קדש ולכן צריך נר אחר והוא דרך חול למטה.
ועתה אודיעך סוד יותר למעלה והוא דרך קצרה והמשכיל יתן אל לבו לגמור הענין.
והוא כי הנר סוד מ"ש "נר חנוכה מניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים" היינו כאשר כבר נתבאר כי נר זה הוא אור עליון שמתפשט ויורד למשונה מדות עליונות בסוד "שמן ראש" כאמור. וכאשר יחנו אורות אלו למטה בכנסת ישראל נקראים כ"ה, הוא סוד ייחוד מ"ש(?) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש בזה כ"ד אותיות. והכונה בזה להשלים אותה לכ"ה שלכן מגיע לכנסת ישראל חצי האורות של חמשים שערי בינה כדאיתא בזוהר ובתיקונים. והוא סוד "ושמתי כדכד שמשותיך" - ב' פעמים כד. ולכן כאשר נעשית בסוד כ"ה היינו מלת חנוכה - נוטריקון חנו כ"ה אורות אצלה כאשר יבא לבע"ה.
אמנם אור עליון זה כאשר עדיין לא נתפשט לירד למטה הוא מתגלה לרשות הרבים - היינו סוד פרשת דרכים שלכן יעקב אבינו ע"ה לא הוליך רחל לאפרתה אלא נאמר "ואקברה שם בדרך אפרת". והודיע הפסוק כי אפרת "היא בית לחם", כלומר ולכן לא הוליך אותה יעקב לשם מפני כי שם הוא מקום שלה ודאי. ושמו מוכיח עליו "בית לחם" - בית שאוכלים שם לחם בסוד "הלחם אשר הוא אוכל". אמנם "ואקברה שם בדרך אפרתה" שהוא פרשת דרכים שלכן מקבלת אור העליון המתגלה שם כאמור.
ולכן בא החיוב בגשמי להניח "נר חנוכה על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ" - רמז לאותו אור המתגלה שם כי לכן יפיץ ענן אורו לרשות הרבים. וכן נמי "אם הבית פתוח לרשות הרבים" שהוא מורה על כנסת ישראל שהפתח שלה פתוח למעלה למקום זה הנקרא "רשות הרבים" לפי שנאמר "שער החצר הפנימי יהיה סגור וכו' וביום השבת והחדש יפתח". וכן נמי בימים הללו.
"ואם יש חצר לפני הבית" - סוד הענין כי הבית הוא מקום שנכנס שם החתן, אבל החצר הוא מבחוץ כדאיתא בזוהר בפסוק "טוב יום בחציריך". ובזה יהיה הרמז לעולם הבריאה הנקרא 'חצר'. והבית הוא בעולם האצילות. ולכן "מניחו על פתח החצר" כי לכן בזה יהיה אור העליון מאירה לעולם הבריאה.
"ואם היה דר בעלייה שאין לה פתח פתוח לרשות הרבים" כי זהו מ"ש רשב"י ע"ה ראיתי בני עלייה והם מועטים. אמנם מכל מקום "מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים". וסוד הדבר הוא מ"ש בזוהר כי ה' עילאה נקרא 'אשה' מפני כי היא בעולת בעל תמיד דלא מתפרשאן כדאיתא באדרא. אבל ה' אחרונה נקראת 'בתולה'. ונמצא כי עלייה זו אין לה פתח פתוח לרשות הרבים לפי כי הוא סתום תמיד והיא בעולת בעל. אמנם יש לה "חלון פתוח לרשות הרבים" - הוא הנקב של אות ה שהוא מקום צר וזה הוא סמוך וקרוב לרשות הרבים הנזכר. ולכן שם מניח הנר מפני כי כן משם יוצא האור סוד ה' פעמים אור הנזכר במעשה בראשית כדאיתא פרשת תרומה.
"ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות" - כי זה מורה כי האור עליון אינו מתפשט ומתגלה למטה ולכן "מניחו על השולחן" - היא המדה האחרונה הנקראת 'שולחן' כנודע מהזוהר פרשת תרומה, כי כן אור עליון מתפשט עד מדה האחרונה בלי ספק.
"וצריך נר אחד להשתמש לאורו" מפני כי האור הנמשך למדה האחרונה הוא ממקום הנקרא 'קודש' ולכן כל מעשיו יהיה קדש כשאר יבא לקמן. והיא עצמה נק' קדש כדאיתא פרשת קרח הובא לעיל המאמר קדש עלאה קדש תתאה. אמנם האור הנמשך למטה אע"ג שהוא ממנ' הוא דרך חול. "ואם יש מדורה אין צריך נר אחר". וענין זה יובן עם מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג (ח"ב רג, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דיומא שתיתאה מטי זמנא דערב - כדין ככבא חד מסטרא דצפון נהיר ועמים(?) ע' ככבין אחרנין וכו'. וההוא ככבא אתפשט ואתעביד במדורא חדא להיטא בכל סטרין וכו'. והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו מיניה", עכ"ל.
ולכן אם יש בגשמי גם כן מדורה בבית אין צריך נר אחר. אמנם "אם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה" מפני כי שורש המדורה זו הוא בעולמות ואין משתמש לאורה רק למטה, אמנם למעלה הצדיק שהוא 'אדם חשוב' אין משתמש לאורה כדאיתא שם פרשת ויקהל דף ר"ג וזה לשונו: "בהאי נוגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא ועל דא כתיב וחלק משמן חכה וכו'. תא חזי ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב דליג מגו ההוא נהורא דאשא וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין וכו'. כדין חד שלהובא נפיק ובטש בההוא מדורא. כיון דבטש ביה מתגלגלין ההוא שלהובא וההוא מדורא ועאלין בנוקבא דתהומא רבא וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי אף על גב כי מדורה זו עולה למעלה ומשתדלת בכל כחה להדבק למעלה, וחלק משמן חכמה -- עם כל זה לא יעלה בידה ונדחית למטה. ואין משתמש בה הצדיק אלא מעלים אותה בנוקבא דתהומא רבא. ולכן נמי בגשמי מי שהוא חשוב אין דרכו להשתמש במדורה ולכן צריך נר דוגמא כי למעלה גם כן אין משתמשים בה אלא בנר כאמור.
"מניחו למעלה מג' טפחים" - הנה נתבאר בהלכות פסח כי כינוי 'טפח' הוא מורה על ספירה אחת הנקרא 'טפח' שלכן כוס של ברכה מגביהו מן הקרקע טפח. והנה ימצא כי ג' טפחים הם שיעור ג' ספירות. והענין כי הנה כבר נתבאר כי גוף החנוכה הוא מורה על המדה האחרונה, הכלי שלה. אמנם האור נמשך עליה מלמעלה מפני שהיא נקראת "אספקלרייא שאינה מאירה". ואמנם צריך להעלות אותה כדי לקבל אור מהזכר וזה יהיה בג' ספירות שלו שהם סוד נצח הוד יסוד. כי להיות שמתחילה הגיע בהם הפגם כי נגע בכף ירך יעקב - ולכן על ידי שתעלה לשם אשה יראת ה' גמלתהו טוב (כמו שנתבאר בענין ביעור החמץ שהוא למעלה מג' טפחים89).
אמנם "מצוה להניחו למטה מעשרה" שהרי נתבאר מן הזוהר פרשת תרומה הובא למעלה וזה לשונו: "מאי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחא לגביהו תרין דרועין דילה - כדין אתכלילו אלין תרין דרועין בהו ואקרי נר", עכ"ל. והנה מבואר מן המאמר שהמדה האחרונה נקראת נר מפני שהיא מקבלת מבין תרין דרועין של הזכר. ונודע הוא כי הידים הם למטה מהראש שהוא סוד ג' ספירות עליונות. ולכן למטה מהם - שם יהיה העליה שלה, דהיינו "למטה מעשרה טפחים" שהוא למטה מעשר ספירות.
"ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא" - אע"ג שהיא אינה כולה לשם - מכל מקום מפני כי זה האור נמשך לה מלמעלה לכן יצא. "אבל אם הניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא" מפני כי למעלה הוא בסוד 'אמות' ולמטה הוא סוד 'טפחים'. כאשר מתבאר בענין הסוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה מפני כי עשרים אמה הסוד שלו הוא באות יוד במילוי - הם כ'. ולא יתכן למדה האחרונה לעלות יותר למעלה מכ' כי אפילו בשבת שעולה ביותר - לא תוכל לעלות יותר מעשרים - סוד יוד עילאה שהוא חכמה. ולכן נמי בזה לא יצא כאמור.
"מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי "טפח" הוא בסוד ספירה אחת הנקרא "טפח". ולכן נר חנוכה המצוה שלו הוא להיות בתוך ז' טפחים ולמעלה מעט כי הנה להיות שהיא עולה בסוד הזכר - לכן עולה שיעור ז' מדות כמו שנתבאר מן המאמר הנ"ל מן הזוהר "אמאי אקרי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין וכו'". והנה מבואר כי בזמן שהיא מקבלת מן הזכר מבין תרין דרועין שהם חסד גבורה שלו נקראת 'נר'. ולכן עתה צריך להעלות אותה לעומת תרין דרועין דיליה ולכן צריך להעלות אותה למעלה מז' ספירות.
ואמנם מפני כי תכלית כל עלייה זו היינו לעשות לה ייחוד עם הזכר תפארת ישראל - ולכן צריך שתהיה "סמוכה אצל הפתח" כי הנה העלייה שלה הוא בכותל - היינו נוטריקון כ"ו ת"ל שהכל פונים בו. תפארת ישראל הנקרא הויה בגימטריא כ"ו. אמנם הוא "בטפח הקרוב לפתח" לרמוז על מדת הצדיק שהוא קרוב לה אצל הפתח שלה. וזה יהיה "משמאל" מפני כי כן הצדיק הוא נוטה לשמאל כנודע. וכדי לעוררו בסוד "שמאלו תחת לראשי". ומה גם לתקן השמאל - הוא סוד ספירת ההוד כי שם היה הסוף כי נגע בכף ירך יעקב בספירת הוד. ומה שאמר הכתוב "והודי נהפך עלי למשחית".
"וכדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל" - כי הנה מצות המזוזה הוא לתקן מדת הנצח ולכן נתונה בימין שהנצח הוא בימין כנ"ל במאמר שנאמר "בימינך נצח". ונר חנוכה משמאל לתקן מדת ההוד כאמור. "ואם אין מזוזה בפתח" מפני כי אינה חייבת מכמה דברים שצריך להיות בפתח עד שיהיה חייב במזוזה כנזכר במקומו - ולכן "מניח נר חנוכה מימין" כדי לתקן מדת הנצח ולקבל מצד הימין דעדיף טפי. "ואם הניחו בדלת עצמו יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל" כי התכלית הוא כדי לתקן מדת ההוד כאמור.
"ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום" לפי כי הנה בית הכנסת הוא רומז למדה האחרונה כנודע, ולכן מניחו בכותל דרום שהוא בחינת הימין בסוד "וימינו תחבקני", ומה גם לתקן מדת הנצח שהוא בימין שנאמר "הולך אל דרום". "ומדליקין ומברכים משום פרסומי ניסא" והיינו תיקון לכנסת ישראל - פרסום הנס.
"חצר שיש לו שני פתחים משני רוחות וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי החצר הוא מורה על "חצרות בית ה'". ומשם יורד השפע למטה. ובלי ספק כי כל אחת "יש לה שני פתחים" כי הפתח שיורד משם השפע לעע"ז הוא יהיה בסוד "משעול הכרמים" כדאיתא בזוהר פרשת בלק. ושם נאמר "ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר וכו'". וזה הוא הפתח שיורד ממנו השפע לשרים העליונים של אומות העולם, דהיינו מן התמצית. אמנם לישראל הוא יורד ממקום אחר בסוד "לחם אבירים אכל איש" - לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו כמו שאמרו חז"ל. ולכן נמי בענין הגשמי - "חצר שיש לה שני פתחים משני רוחות להדליק בשתיהן מפני החשד". אמנם "אם שני הפתחים הם ברוח אחת די לו באחת מהם".