אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרעא

סימן תרע

סעיפים א-ד

אשר חז"ל הגידו כי הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים תלמידי חכמים. והענין מובן כי מאחר שהנר זה נעשה על ידי השמן. ונאמר "אלה בני היצהר", וכי הזית יש לו בנים? אלא הם שנים שנמשחו בשמן זית. ולכן זה שהוא זהיר להדליק חנוכה על ידי שמן זית יזכה לבנים שהם תלמידי חכמים כי התורה בה נכללים שני בני היצהר - כתר כהונה וכתר מלכות הנמשחים בשמן זית כנזכר.

ואמנם להיות כי שני בני היצהר הסוד שלהם הם הנצחים של חכמה העליונה המתפשטים למטה, והשמן הוא נודע משם כמו שאמר הכתוב "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם" - ולכן הזָהיר בנר חנוכה הוא הממשיך אור של שמן זה מלמעלה, כי הוא בסוד ההוא דכתיש כתישין ואפיק משחא עלאה ומאיר על המנורה הטהורה (הם בסוד נרות חנוכה) - לכן יהיה לו בנים בסוד "וכל בניך למודי ה'" ויהיו תלמידי חכמים כי כן הנצחים הם תלמידי חכמים.

ולכן "צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה", כי מפני התועלת הגדול הגורם במדות עליונות שהוא ממשיך אור העליון על כל המדות עליונות ונמשך עד למטה במדה האחרונה - לכן "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ומדליק" מפני כי כן הוא ממשיך אור עליון על הצדיק שהוא בזמן הגלות עני, שנאמר "צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור". דאין לך פחיתות גדול מזה כדאיתא פרשת תצא מן הזוהר "לית דרכא דמלכא למרכב על חמרא וכו'". ולכן בא החיוב על העני כל כך כי "שואל או מוכר כסותו" מפני כי כן נמי למעלה הצדיק שואל מלמעלה כדי להתפרנס ומכר כסותו בזמן הגלות כמו שאמרו חז"ל בפסוק "מעדה בגד ביום קרה" - יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל העדה מהם שני לבושים, בגדי כהונה ובגדי מלכות. וכבר ביארתי מאמר זה כי בגדי כהונה הוא בסוד תפארת ישראל שהוא כהן גדול וכמו שאמר המין "אלהיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה". ובגדי מלכות היינו מלכות בית דוד כמשמעו. ולכן כדי לתקן ענין זה מוכר כסותו ולוקח שמן ומדליק.

ומאחר כי כבר נודע כי כל מעשה המצות הוא תועלת לאדם הגשמי העושה אותם שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וכתרגומו "וחי בהם לחיי עלמא" שהוא חיים לעולם הבא - מה נעים גורלו העושה כן וחי בהם לחיי עלמא. ומה גם כי יעשה לעצמו לבושים טובים מאלו והם חלוקא דרבנן כמו שאמרו חז"ל. ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"י (ח"ב רי, א) וזה לשונו: "זכאה חולקוהי מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקייא בגנתא דעדן. אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא. ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא ואתלבש בהני לבושין אחרנין יקירין כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא דכד סלקא מתעטרא ההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתא' חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין - אילין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירא דמלה".
ולכן מה נעים גורלו העושה מצוה בכונה זו.

"כמה נרות מדליק וכו'" - הנה בענין ההדלק אין להשגיח על מנין אנשי הבית כי אין זה ענין כופר נפש שהוא חיוב על כל אחד שנאמר "ונתנו איש כופר נפשו". אבל בענין מצוה שחז"ל תקנו אותה בבית משום פרסומי ניסא. ואין זה חובת הגוף. ולכן עיקר ההדלקה יהיה על עיקר הנס אשר נעשה מתחילה בשמן שהספיק לשמנה ימים. ולכן "בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה". ועיקר הדבר כאשר נתבונן כי זה הנס שנעשה בימים אלו אע"פ כי לפי הנראה לעיני בשר זה היה לשמנה ימים מפני [כי] על ידי השיעור זה היה זמן לעשות זתים בטהרה ולהביא שמן זך כתית למאור - אמנם מכל מקום אין מספיק טעם זה כי הנה היה איפשר שיהיה הבאת שמן טהור חדש בפחות מזמן זה שיהיה בדרך השגחה, ונודעה יד ה' את עבדיו העושים מלאכת הקדש. או יהיה באופן אחר, כי השמן יהיה ביותר שיספיק לעשרה ימים - כי לא קצרה יד ה'. מי שעשה להספיק לשמנה יעשה גם כן לעשרה ימים. ונקל זאת בעיני ה'.

אמנם הענין הוא כי הנה נתבאר בזוהר פרשת פקודי דף רנ"ח (ח"ב רנח, א) וזה לשונו: "בית שני לא הוה ביה שלם הכי בגין דערלה הוה בגויה וקטגרה ביה תדיר ועל דא הוו כהני זמינין בגויה לקטרגא בהאי ערלה ולהו אצטריך מלה לקטרגא בהדה ולאגנא על בית שני. וכלא ברזא כדקאי חזי", עכ"ל. ואיתא בזוהר פרשת שמיני דף מ' (ח"ג מ, א) וזה לשונו: "ותא חזי שמן לכהני וכו'". הנה מבואר מזה כי מוכרח היה הנס זה להיות על ידי הכהנים, ומוכרח היה להיות זה הנס על ידי השמן כמ"ש "שמן לכהני". אמנם מה שהיה הנס לשמנה ימים לא פחות ולא יותר - הוא הדבר שאמר במאמר כי כי באותו זמן הערלה התגברה על המילה ולכן מפני כי שורש הגיד הוא למעלה ומה גם הטיפה הנמשכת ממנו השורש שלה הוא מן המוח. ולכן כאשר הסכימו חשמונאי ובניו ואזרו כח להעביר הערלה אז נעזרו מלמעלה כענין "כל הבא ליטהר מסייעין אותו".

ונמצא כי לשתי סיבות נעשה זה הנס על ידי השמן. סיבה ראשונה מפני כי המקום שגברה עליו הערלה שהוא אות ברית צריך לסיוע ממקום השורש שלו להעביר ממנו הערלה והשורש שלו - הוא הראש שממנו נמשך השמן כמו שאמר הכתוב "שמן ראש אל יניא87 ראשי" (תהלים קמא, ה).

והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא כי אקח לימוש ממה שאמרו חז"ל שוחר טוב (מאמר) וזה לשונו:
בשעה שהלך דוד ליבוסי לעשות עמם מלחמה התחיל אומר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב. הביא רענן אחד וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך, ואחז בו דוד, וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש. אמר דוד "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד" (תהלים קמה, ה). מה עשה הקב"ה? קצר החומה ועלה אחריו דוד שנאמר "ובאלהי אדלג שור" (תהלים יח, ל). עכ"ל.

והנה תדע מה ערבים דברי חז"ל ומתוקים מדבש. כי הנה להיות כי יבוס הוא בסוד הערלה שהיתה כבושה על ירושלים אות ברית קדש - לכן היה צריך מי שיודע לתקן הדבר כמ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג (ח"ב רג, א) וזה לשונו: "מאי חשמל וכו'? כד ערלה שרי על קיימא קדישא ולסאבא מקדשא - כדין ההוא מקדשא אתעכב מלאתגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה. וכד האי נוגה על לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא - כדין אתקרי חשמל. חש ואתגלייא. מל וכו'". ולכן כדי להעביר הערלה צריך מי שימשיך שפע לאות ברית בתחילה ולכן דוד שהוא בסוד אות הברית מרגיש בענין - לכן היה שונא עובדי עבודה זרה מפני השורש שלו שנאמר 'העורים והפסחים שנואי נפש דוד' (שמואל ב ה, ח עיי"ש). כי בחינת הנפש שלו שונא אותם. ולכן אמר "כל מכה יבוסי" (ש"ב, ה) שהוא סוד הערלה, "יהיה לראש" כי כך מוכרח להיות ממשיך שפע מן הראש כאמור.

ולכן בא יואב כי שמו מוכיח עליו שהוא מבחינת הראש כמ"ש האשה החכמה "אתה הוא יואב"88 (שמואל ב כ, יז עיי"ש), שר"ל אב לישראל. ואז מה עשה? קבע רענן בצד החומה לתקן הדבר כי החומה הוא סוד אשה כשרה כמו שאמרו חז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא חומה שנאמר "נקבה תסובב גבר". ו'רענן' הוא בסוד הצדיק כדמוכח מן הפסוק. וקבעו שם לדחות משם הערלה שהיתה חופפת על ברית קדש. ואחר כך עלה על ראש דוד בסוד מלכות בית דוד, ונתאחז בראש הרענן - הוא סוד הראש עליון. והוריד אותו למטה. וזה גרם להמשיך שפע ראש הרענן עליון למטה ואז דלג על החומה ונתקן הדבר. ולכן נעשה נס וקצרה החומה לפני דוד כי כן האשה כשרה ממעטת עצמה לפני בעלה כדאיתא פרשת בלק בפסוק "שחורה אני" שנעשית בסוד נקודה אות י'.

ולכן אמר דוד המלך ע"ה פסוק "יהלמני צדיק חסד" מכוון אל המעשה ומכוון המדה שלו כי אמרה "יהלמני צדיק" כי על ידי כך עשה עמי "חסד" וממשיך לי חסד מסטרא דאברהם שנאמר "והוא יושב פתח האהל כחום היום" כדאיתא בזוהר. "ויוכיחני שמן" בעז אמר לרות אל תלכי ללקוט בשדה אחר. ואני אומר כך אע"ג כי ממשיך לי שמן ראש כמאן דאמר "חכמה בראש". "אל יניא ראשי" - לא יהיה נע ומתפרש מראשי תמיד אני צריכה לשמן ערב זה מפני כי עוד "ותפילתי וכו'", ר"ל כי עדיין אני צריכה לשמן זה ותפילתי אליו תמיד שנאמר "אלהים אל דמי לך" ונאמר "צדק יקראהו לרגלו". מפני כי "עוד אני ברעותיהם" - טמועה תמיד בסטרא אחרא. וגם כן ירצה כי עוד עדיין אינה ניצול' מן הקליפה כי עוד עדיין הבחינה האחרונה שלי שהיא נקראת "תפילתי" טמועה "ברעותיהם" - מיעוט רבים שנים - ס"מ ונחש. כי מזמן הבריאה בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא על דרך מה שאמרו חז"ל ביעל "והא קא מתהנייא מעבירה?". ומסיק "כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. מאי היא? משבא נחש על חוה וכו'".

הנה למדנו מזה סיבה אחת להיות הנס על ידי השמן להיות שמן ראש.

ועוד סיבה אחרת מפני כי הישועה נעשית על ידי חשמונאי ובניו הכהנים. והרי נתבאר כי "השמן לכהני". ולפי כי השמן בא יבא מן החכמה שהיא בראש כאמור - לכן היה הנס במספר שמנה ימים, לא פחות ולא יותר. כי כן נמשך במספר המדות העליונות מן חכמה העליונה עד מדה האחרונה הם שמנה. ויהיה מה שאמרו חכמים ז"ל "אם הבנים שמחה" - זו מילה שניתנה בשמיני. והבן.

ולכן "אפילו בני הבית מרובים לא ידליקו יותר".

"נר שיש לו ב' פיות וכו'" - מפני כי נמצא באדם ב' פיות עליון ותחתון. וכבר נודע כי מדה האחרונה נקראת 'נר' כדאיתא פרשת תרומה בפסוק "כי נר מצוה". ויש לה פה עליון לשבח להקב"ה. ויש פה תחתון שנאמר "אכלה ומחתה פיה". ולכן להודיע כי שניהם שוים לטובה ועברה הערלה - "שניהם עולים למנין".

"מלא קערה שמן וכו'" - הנה סוד הקערה זו הוא מלכות בית דוד כמו שאמרו חז"ל במדרש פרשת נשא. ולכן "אם הקיף אותה פתילות" שמורה על המדות שלה שכולם נתמלאו משמן עליון ולכן הם מורים ומשבחים. אמנם "אם כפה עליה כלי" שהוא מורה על שהיא מסטרא דקדושה ובה מדת הצניעות ותור' כלי עליה מחזקת ברכה העליונה - לכן אז "כל פתילה עולה בשביל נר אחד". כלומר כי הפתילה הוא כינוי על דרך מה שאמרו חז"ל נחתם גזר דין של החרבן על שני פתילות בנר אחד, כאשר יבא לקמן בעזרת השם. ולהיות כי כפה עליו כלי שמורה על הצניעות שצריך בשעת הייחוד - ולכן "כל פתילה עולה לנר אחד" כי זה מורה כי "אל מול פני המנורה" האירו הנרות. ולכן נקרא 'נר' מדה זו כאשר היא בחיבור עם דודה כדאיתא פרשת תרומה דף קס"ו (ח"ב קסו, א) וזה לשונו: "מאמר(?) אקרי נר אלא כד מקבל' מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחת לגבייהו תרין דרועין דילה - כדין אתכלילו אלין תרין דרועין בהו ואקרי נר", עכ"ל. ולכן נלמד כי כל מדה ממנה נקראת 'נר'. ולעומתם מתחברים חלק הפתילות מצד הזכר. ולכן נחשבים לשמנה נרות כי כך הוא כפי האמת.

אבל "אם לא כפה עליה כלי", שהוא ענין הצניעות. "אפילו לנר אחד אינו עולה" מפני כי אין דרך של סטרא דקדושה להשתמש בגלוי כאמור. ולכן אין זה אלא סטרא אחרא "שהוא כמדורה" כדאיתא פרשת ויקהל דף ר"ג (ח"ב רג, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דמטא יומא שתיתאה זמנא דערב וכו' וההוא מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין וכו' וקריב לגבי ההיא נקודה טמירא למיטל נהורא", עכ"ל. הנה מבואר כי מדורא דאשא הוא בסוד הקליפה שנאמר "כי נופת תטופנה שפתי זרה" כנזכר שם. לכן אינו נחשב לנר שהוא מסטרא דקדושה כדבר האמור.

[כאן בדפוס מוצג המשך הסעיפים של הסימן בשו"ע]

סעיפים ה-ח

אשר חז"ל הגידו לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ואחר כך יתפלל שנאמר "לשמור מזוזות פתחי". והטעם נתבאר אצלי מפני שנאמר "אוהב ה' שערי ציון" והם שני שערים המצויינין בהלכה. ואמנם "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים", הוא הפתח החיצון, משום פרסומי ניסא. ואמרו חז"ל אימתי שמו של הקב"ה מתעלה בעולם בשעה שהוא עושה דין ברשעים שנאמר "נודע ה' משפט עשה" ואומר "והתגדלתי והתקדשתי וגו'", כי לכן בא החיוב בסיפור הניסים ומה גם בענין יציאת מצרים. ונוסף עוד היות סיפור הנס בלילה כדי שיהיה נכנע סטרא אחרא.

וכן נמי בענין נר של חנוכה מניחו על פתח החיצון "הסמוך לרשות הרבים" שהוא סטרא אחרא כמה דאת אמר "כי אתם הרבים" (מלכים א יח, כה). וזה יהיה מבחוץ לעשות פרסום יותר להיות מכניע הקליפה (היא הערלה) שנתגברה בזמן מלכות יון כנזכר. ולכן "אם היה הפתח פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו" לפי כי גם למעלה השער החיצון של המדה האחרונה הוא פתוח לרשות הרבים, הם סטרא אחרא. "ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר" - לפי כי כן נמי נמצא למעלה כי הפתח של ירושלים עליון הוא פתוח לחצר שנאמר "פתח החצר הפנימי וכו'". ונאמר "נכספה גם כלתה נפשי לחצרות בית ה'". וגם הפתח לרשות הרבים הוא פתח שהוא למטה אשר שם שרי האומות שהם רשות הרבים ולכן שם מניח נר חנוכה כדי להיות מכניע אותם כאמור ע"ש "ותרא אויבתי ותכסה בושה".

"ואם היה דר בעליה שאין לה פתח פתוח לרשות הרבים מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים" כי כן נמי למעלה נמצא דר בעליה. והענין מ"ש פרשת בראשית דף ו' (ח"א ו, א) וזה לשונו: "אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן אתר בית מותבך מאי הוא? אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קוב"ה וחד מסכנא וכו'".

ולכן יאמר "ואם היה דר בעלייה", הוא בסוד האי מגדלא דפרח באוירא כי מקום זה "אין לו פתח לרשות הרבים פתוח", ולכן "מניחו" נר זה "בחלון הסמוך לרשות הרבים" מפני כי כך נמי נמצא למעלה חלון פתוח לרשות הרבים. והענין הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"מ (ח"ג רמ, א) וזה לשונו: "ותאנא מבין חולקהון דשאר עמין נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא. ועל דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי וכו'". והנה נלמד מן המאמר כי יש שביל דקיק שיורד משם השפע מארץ ישראל העליונה הקדושה, ומשם ניזונים כל השרים העליונים. והיינו "חלון הפתוח לרשות הרבים". ולכן שם מניח נר חנוכה לפרסם הנס הגדול זה.

"ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות" כההוא חברא דנעל שרגא מלפני רבי יוחנן מפני שהיו אז מכבים את הנרות ביום אידם. אז "מניחו על השולחן" מפני כי זה מורה שהקליפה גברה למעלה ולכן אין יכולת לאיש הישראלי למטה להתגבר. ולכן בהכי סגי כי כן נמי למעלה האור העליון אינו מתפשט עד למטה.

"וצריך נר אחר להשתמש לאורו" מפני כי נר חנוכה קדש ולכן צריך נר אחר והוא דרך חול למטה.

ועתה אודיעך סוד יותר למעלה והוא דרך קצרה והמשכיל יתן אל לבו לגמור הענין.
והוא כי הנר סוד מ"ש "נר חנוכה מניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים" היינו כאשר כבר נתבאר כי נר זה הוא אור עליון שמתפשט ויורד למשונה מדות עליונות בסוד "שמן ראש" כאמור. וכאשר יחנו אורות אלו למטה בכנסת ישראל נקראים כ"ה, הוא סוד ייחוד מ"ש(?) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש בזה כ"ד אותיות. והכונה בזה להשלים אותה לכ"ה שלכן מגיע לכנסת ישראל חצי האורות של חמשים שערי בינה כדאיתא בזוהר ובתיקונים. והוא סוד "ושמתי כדכד שמשותיך" - ב' פעמים כד. ולכן כאשר נעשית בסוד כ"ה היינו מלת חנוכה - נוטריקון חנו כ"ה אורות אצלה כאשר יבא לבע"ה.

אמנם אור עליון זה כאשר עדיין לא נתפשט לירד למטה הוא מתגלה לרשות הרבים - היינו סוד פרשת דרכים שלכן יעקב אבינו ע"ה לא הוליך רחל לאפרתה אלא נאמר "ואקברה שם בדרך אפרת". והודיע הפסוק כי אפרת "היא בית לחם", כלומר ולכן לא הוליך אותה יעקב לשם מפני כי שם הוא מקום שלה ודאי. ושמו מוכיח עליו "בית לחם" - בית שאוכלים שם לחם בסוד "הלחם אשר הוא אוכל". אמנם "ואקברה שם בדרך אפרתה" שהוא פרשת דרכים שלכן מקבלת אור העליון המתגלה שם כאמור.

ולכן בא החיוב בגשמי להניח "נר חנוכה על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ" - רמז לאותו אור המתגלה שם כי לכן יפיץ ענן אורו לרשות הרבים. וכן נמי "אם הבית פתוח לרשות הרבים" שהוא מורה על כנסת ישראל שהפתח שלה פתוח למעלה למקום זה הנקרא "רשות הרבים" לפי שנאמר "שער החצר הפנימי יהיה סגור וכו' וביום השבת והחדש יפתח". וכן נמי בימים הללו.

"ואם יש חצר לפני הבית" - סוד הענין כי הבית הוא מקום שנכנס שם החתן, אבל החצר הוא מבחוץ כדאיתא בזוהר בפסוק "טוב יום בחציריך". ובזה יהיה הרמז לעולם הבריאה הנקרא 'חצר'. והבית הוא בעולם האצילות. ולכן "מניחו על פתח החצר" כי לכן בזה יהיה אור העליון מאירה לעולם הבריאה.

"ואם היה דר בעלייה שאין לה פתח פתוח לרשות הרבים" כי זהו מ"ש רשב"י ע"ה ראיתי בני עלייה והם מועטים. אמנם מכל מקום "מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים". וסוד הדבר הוא מ"ש בזוהר כי ה' עילאה נקרא 'אשה' מפני כי היא בעולת בעל תמיד דלא מתפרשאן כדאיתא באדרא. אבל ה' אחרונה נקראת 'בתולה'. ונמצא כי עלייה זו אין לה פתח פתוח לרשות הרבים לפי כי הוא סתום תמיד והיא בעולת בעל. אמנם יש לה "חלון פתוח לרשות הרבים" - הוא הנקב של אות ה שהוא מקום צר וזה הוא סמוך וקרוב לרשות הרבים הנזכר. ולכן שם מניח הנר מפני כי כן משם יוצא האור סוד ה' פעמים אור הנזכר במעשה בראשית כדאיתא פרשת תרומה.

"ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות" - כי זה מורה כי האור עליון אינו מתפשט ומתגלה למטה ולכן "מניחו על השולחן" - היא המדה האחרונה הנקראת 'שולחן' כנודע מהזוהר פרשת תרומה, כי כן אור עליון מתפשט עד מדה האחרונה בלי ספק.

"וצריך נר אחד להשתמש לאורו" מפני כי האור הנמשך למדה האחרונה הוא ממקום הנקרא 'קודש' ולכן כל מעשיו יהיה קדש כשאר יבא לקמן. והיא עצמה נק' קדש כדאיתא פרשת קרח הובא לעיל המאמר קדש עלאה קדש תתאה. אמנם האור הנמשך למטה אע"ג שהוא ממנ' הוא דרך חול. "ואם יש מדורה אין צריך נר אחר". וענין זה יובן עם מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג (ח"ב רג, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דיומא שתיתאה מטי זמנא דערב - כדין ככבא חד מסטרא דצפון נהיר ועמים(?) ע' ככבין אחרנין וכו'. וההוא ככבא אתפשט ואתעביד במדורא חדא להיטא בכל סטרין וכו'. והאי מדורא דאשא משיך לגביה גוונין אחרנין דלגו מיניה", עכ"ל.

ולכן אם יש בגשמי גם כן מדורה בבית אין צריך נר אחר. אמנם "אם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה" מפני כי שורש המדורה זו הוא בעולמות ואין משתמש לאורה רק למטה, אמנם למעלה הצדיק שהוא 'אדם חשוב' אין משתמש לאורה כדאיתא שם פרשת ויקהל דף ר"ג וזה לשונו: "בהאי נוגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא ועל דא כתיב וחלק משמן חכה וכו'. תא חזי ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב דליג מגו ההוא נהורא דאשא וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין וכו'. כדין חד שלהובא נפיק ובטש בההוא מדורא. כיון דבטש ביה מתגלגלין ההוא שלהובא וההוא מדורא ועאלין בנוקבא דתהומא רבא וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כי אף על גב כי מדורה זו עולה למעלה ומשתדלת בכל כחה להדבק למעלה, וחלק משמן חכמה -- עם כל זה לא יעלה בידה ונדחית למטה. ואין משתמש בה הצדיק אלא מעלים אותה בנוקבא דתהומא רבא. ולכן נמי בגשמי מי שהוא חשוב אין דרכו להשתמש במדורה ולכן צריך נר דוגמא כי למעלה גם כן אין משתמשים בה אלא בנר כאמור.

"מניחו למעלה מג' טפחים" - הנה נתבאר בהלכות פסח כי כינוי 'טפח' הוא מורה על ספירה אחת הנקרא 'טפח' שלכן כוס של ברכה מגביהו מן הקרקע טפח. והנה ימצא כי ג' טפחים הם שיעור ג' ספירות. והענין כי הנה כבר נתבאר כי גוף החנוכה הוא מורה על המדה האחרונה, הכלי שלה. אמנם האור נמשך עליה מלמעלה מפני שהיא נקראת "אספקלרייא שאינה מאירה". ואמנם צריך להעלות אותה כדי לקבל אור מהזכר וזה יהיה בג' ספירות שלו שהם סוד נצח הוד יסוד. כי להיות שמתחילה הגיע בהם הפגם כי נגע בכף ירך יעקב - ולכן על ידי שתעלה לשם אשה יראת ה' גמלתהו טוב (כמו שנתבאר בענין ביעור החמץ שהוא למעלה מג' טפחים89).

אמנם "מצוה להניחו למטה מעשרה" שהרי נתבאר מן הזוהר פרשת תרומה הובא למעלה וזה לשונו: "מאי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחא לגביהו תרין דרועין דילה - כדין אתכלילו אלין תרין דרועין בהו ואקרי נר", עכ"ל. והנה מבואר מן המאמר שהמדה האחרונה נקראת נר מפני שהיא מקבלת מבין תרין דרועין של הזכר. ונודע הוא כי הידים הם למטה מהראש שהוא סוד ג' ספירות עליונות. ולכן למטה מהם - שם יהיה העליה שלה, דהיינו "למטה מעשרה טפחים" שהוא למטה מעשר ספירות.

"ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים יצא" - אע"ג שהיא אינה כולה לשם - מכל מקום מפני כי זה האור נמשך לה מלמעלה לכן יצא. "אבל אם הניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא" מפני כי למעלה הוא בסוד 'אמות' ולמטה הוא סוד 'טפחים'. כאשר מתבאר בענין הסוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה מפני כי עשרים אמה הסוד שלו הוא באות יוד במילוי - הם כ'. ולא יתכן למדה האחרונה לעלות יותר למעלה מכ' כי אפילו בשבת שעולה ביותר - לא תוכל לעלות יותר מעשרים - סוד יוד עילאה שהוא חכמה. ולכן נמי בזה לא יצא כאמור.

"מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי "טפח" הוא בסוד ספירה אחת הנקרא "טפח". ולכן נר חנוכה המצוה שלו הוא להיות בתוך ז' טפחים ולמעלה מעט כי הנה להיות שהיא עולה בסוד הזכר - לכן עולה שיעור ז' מדות כמו שנתבאר מן המאמר הנ"ל מן הזוהר "אמאי אקרי נר? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין וכו'". והנה מבואר כי בזמן שהיא מקבלת מן הזכר מבין תרין דרועין שהם חסד גבורה שלו נקראת 'נר'. ולכן עתה צריך להעלות אותה לעומת תרין דרועין דיליה ולכן צריך להעלות אותה למעלה מז' ספירות.

ואמנם מפני כי תכלית כל עלייה זו היינו לעשות לה ייחוד עם הזכר תפארת ישראל - ולכן צריך שתהיה "סמוכה אצל הפתח" כי הנה העלייה שלה הוא בכותל - היינו נוטריקון כ"ו ת"ל שהכל פונים בו. תפארת ישראל הנקרא הויה בגימטריא כ"ו. אמנם הוא "בטפח הקרוב לפתח" לרמוז על מדת הצדיק שהוא קרוב לה אצל הפתח שלה. וזה יהיה "משמאל" מפני כי כן הצדיק הוא נוטה לשמאל כנודע. וכדי לעוררו בסוד "שמאלו תחת לראשי". ומה גם לתקן השמאל - הוא סוד ספירת ההוד כי שם היה הסוף כי נגע בכף ירך יעקב בספירת הוד. ומה שאמר הכתוב "והודי נהפך עלי למשחית".

"וכדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל" - כי הנה מצות המזוזה הוא לתקן מדת הנצח ולכן נתונה בימין שהנצח הוא בימין כנ"ל במאמר שנאמר "בימינך נצח". ונר חנוכה משמאל לתקן מדת ההוד כאמור. "ואם אין מזוזה בפתח" מפני כי אינה חייבת מכמה דברים שצריך להיות בפתח עד שיהיה חייב במזוזה כנזכר במקומו - ולכן "מניח נר חנוכה מימין" כדי לתקן מדת הנצח ולקבל מצד הימין דעדיף טפי. "ואם הניחו בדלת עצמו יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל" כי התכלית הוא כדי לתקן מדת ההוד כאמור.

"ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום" לפי כי הנה בית הכנסת הוא רומז למדה האחרונה כנודע, ולכן מניחו בכותל דרום שהוא בחינת הימין בסוד "וימינו תחבקני", ומה גם לתקן מדת הנצח שהוא בימין שנאמר "הולך אל דרום". "ומדליקין ומברכים משום פרסומי ניסא" והיינו תיקון לכנסת ישראל - פרסום הנס.

"חצר שיש לו שני פתחים משני רוחות וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי החצר הוא מורה על "חצרות בית ה'". ומשם יורד השפע למטה. ובלי ספק כי כל אחת "יש לה שני פתחים" כי הפתח שיורד משם השפע לעע"ז הוא יהיה בסוד "משעול הכרמים" כדאיתא בזוהר פרשת בלק. ושם נאמר "ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר וכו'". וזה הוא הפתח שיורד ממנו השפע לשרים העליונים של אומות העולם, דהיינו מן התמצית. אמנם לישראל הוא יורד ממקום אחר בסוד "לחם אבירים אכל איש" - לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו כמו שאמרו חז"ל. ולכן נמי בענין הגשמי - "חצר שיש לה שני פתחים משני רוחות להדליק בשתיהן מפני החשד". אמנם "אם שני הפתחים הם ברוח אחת די לו באחת מהם".

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה