טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרע
י"תגדל ה"בורא ו"יתקדש ה"עושה נסים לנו כי זה יהיה כונת מה שאמר הכתוב "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ואיש כסיל יבלענו" (משלי כא, כ). והענין כי הנה יש דברים נגדיים הם זה הפך מזה - הגאוה והשפלות. ולפי שהאדם השפיל עצמו כשאמר ואתה מה שמך אמר "אדם" למה שנבראתי מאדמה - ולכן הכניסו לגן עדן לעבדה ולשמרה. אחר כך נתגאה כמו שאמרו חז"ל "אל תבאני רגל גאוה" וביארתי כיצד נתגאה דקאמר ליה הנחש "לא מות תמותון" אלא כי יודע אלהים ומאילן זה אכל ונברא העולם - אם כן אדעתא דהכי אכל מן העץ. הרי שנתגאה על בוראו.
וכאשר ישראל תקנו העון כשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ונבחרו להיות המעט מכל העמים, שהם ממעטים עצמן כמו שאמרו חז"ל. וכן כשעמדו לפני הר סיני היו מצמצמין עצמן שנאמר "לבבתיני באחת מעיניך". חזרו ונתגאו במ"ש "עשה לנו אלהים" - הרי "אוצר נחמד" - הוא "יראת ה' היא אוצרו" - "בנוה חכם" זה אדם, "וכסיל" אדם כאשר נכנס בו רוח של שטות "יבלענו" ונתגאה. וכן ישראל "אדם אתם". ונתקן מאז על ידי אהרן שקשר חבל במתניו והיה מחזר במחנה ישראל ומלמדם תורה ועושה שלום בין אדם לחבירו. חזרו ונתגאו - "ואוכלי כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק...השותים במזרקי יין" (עמוס ו', ד'-ו') כי זהו הגורם הראשון כמו שאמרו חז"ל אדם היה מסיב בגן עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו יין. ולכן נמי נגזר "לכן עתה יגלו בראש גולים" כמו שנגרש אדם הראשון מגן עדן. חזרו והשפילו עצמן וכו' בע"ה(?) ונתגאה עע"ז ורצו לבטל המילה עד כי אדם הראשון היה מושך בערלתו. וכן אמרו חז"ל שבט אפרים בטלו המילה שנאמר "בפרוע פרעות בישראל". עתה נתקן בימים אלו הכל.
והרמז בזה הוא ענין מעשה הנס הזה שנעשה בימים האלה כי זה היה על ידי השמן כאשר יבא הענין לקמן. והנה מתבאר מחז"ל היות כל החדשים כל אחד נעשה בו ענין של קדושה. והנה אמרו חז"ל כי בחדש חשון כלה בניין הבית ובחדש כסליו היה ישועה זו לישראל. ויש לתת רמז לענין על דרך מה שאמרו חז"ל "מאי חנוכה?" רוצה לומר חנו בכ"ה - כי הנה בדבר זה נאמר "כה תברכו את בני ישראל" מפני כי היה אהרן עצב כי כל הנשיאים הקריבו קרבנות לחנוכת המזבח והוא לא הקריב. אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן כי אלו בטלים אמנם הנרות שלך של חנוכה הם קיימות לעולם כמו שאמרו חז"ל. ולכן סמך הכתוב לחנוכת הנשיאים "כה תברכו" - ר"ל כי הנה כ"ה בכסליו תברכו את בני ישראל. והוא על ידי הנס הנעשה בזמן מתתיה ובניו.
וכדי לתת רמז לענין הנה תמצא ג' תיבות כה תברכו את בגימטריא מתתיה ובניו כסליו כי נעשה נס זה על ידם. והנה להיות כי באותו זמן גברה מלכות יון הרשעה, סוד הערלה, כדאיתא בזוהר פרשת פקודי דף רנ"ח (ח"ב רנח, א) וזה לשונו: "ולבתר כד גרמו חובין ואתעדי שולטנותא דהאי בית שני ואע"ג דשלטנא דיליה לא הוה בבית ראשון דהוה ביה שלמא תדיר בגין דאיהו מלכא דשלמא דיליה תדיר, ובית ראשון הוה בשלם, בית שני לא הוה ביה שלם הכי בגין דערלה הוה בגויה וקטרגא ביה תדיר. ועל דא הוו כהני זמינין בגויה לקטרגא בהאי ערלה ולהו אצטריך מלה לקטרגא בהדה ולאגנא על בית שני. וכלא ברזא כדקא חזי", עכ"ל.
הנה מבואר מן המאמר כי מלכות יון היה בסוד הערלה ולכן גזרו לבטל שבת ראש חדש ומילה כדי להגביר כח של הערלה. ולכן מסרו עצמן הכהנים מפני כי להם מכוון לקטרג עם הערלה ולהעביר אותה כאמור במאמר. וכן איתא במדרש: מי עומד כנגד יון? לוי. זה ג' אותיות וזה ג' אותיות. הללו עובדי עבודה זרה שהיא חשך שנאמר "עינים להם ולא יראו" ונאמר "כמוהם יהיו עושיהם". והכהנים עובדים להקב"ה שהוא אור העולם. ולכן הם אור. וכן הנס נעשה על ידי האור.
ולפי כי הסיבה לזה היה אהרן שהיה דואג בקרבו שהנשיאים הקריבו קרבנות לחנוכת המזבח - לכן נתו לו הקב"ה חנוכה זו תמורת זו. וכמו שאהרן נתכהן בשמונת ימי המלואים - כך בניו אלו בא להם גדולה זו בשמונה ימים. הרי נתקיים מה שאמר הכתוב "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם". הוא מה שאמרו חז"ל מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה. ועליו נאמר "אשרי איש ירא את ה'". ולפי כי היראה נקרא 'אוצר' שנאמר "יראת ה' היא אוצרו" - לכן נאמר "אוצר נחמד" (שהיא היראה) "בנוה חכם" (זה אהרן) "ושמן" שנמשך בשמן המשחה, וכל בניו אחריו כמו ששנינו "כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה".
אמנם מזמן שהקריבו הנשיאים לחנוכת המזבח נתיירא אהרן כי אמר אוי לי כי בעבורי נדחה השבט שלי ולכן מאז הבטיח אותו הקב"ה על הנרות כאשר נתבאר אצלי בפסוק "בהעלותך את הנרות וכו'" אמר לו דע כי "אל מול פני המנורה" זו יאירו לעתיד שבעת הנרות. הרי כי הנס של השמן היה מוכן בנוה חכם. אבל "וכסיל אדם יבלענו" - מלכות יון הרשעה שטמאו כל השמן עד שמצאו צלוחית בחותמו של כהן גדול והדליקו ממנה שמונה ימים.
וכאשר אתבונן בדברי המאמר מה שאמר בית שני לא היה ביה שלם הכי בגין דערלה הוה בגויה -- הוא הפך מן המובן. כי הנה הנראה הוא כי מפני שהיה שולט הערלה באותו זמן לכן לא היה להם שלום ותמיד היה להם מלחמה עם מלכות יון. אמנם אין העיקר כך אלא כי מפני העון שלהם נתגבר מלכות יון, סוד הערלה. הוא מה שאמרו חז"ל בית שני מפני מה נחרב מפני שנאת חינם. והיינו מה שאמר במאמר "בית שני לא הוה ביה שלם הכי" שהיה בהם קטטה. והסיבה "בגין דערלה הוה בגויה וקטרגא ביה תדיר". וזה היה להם מפני שנאת חנם.
ולכן נאמר "אוצר נחמד" יש "בנוה חכם" - היא חכמת שלמה כי יש בתוכה אוצר נחמד מלא כל טוב, והוא "נחמד" כמה דאת אמר "ונחמד העץ להשכיל". "ושמן" נמצא שם לפי שהצדיק כתיש כתישין מאינון זיתין עילאין ונותן באותו אוצר. אבל "וכסיל אדם יבלענו" כי הנה האדם הגשמי על ידי מעשיו כאשר נכנס בו רוח של שטות וחוטא - יבלענו לשמן זה מפני כי נכנס שם שורש הערלה ונפסד השמן. וכך היה בזמן מלכות יון כי אדם בליעל הנקרא כסיל יבלענו. ולכן נטמא כל השמן. וכאשר גבר חשמונאי ובניו, שושבינא דמטרוניתא, תיקן אוצר זה על ידי השמן עצמו שנמצא טהור - אותה צלוחית - הוא סוד האוצר עצמו פנימיות שלו. והדליקו בו המנורה - היא אות לכנסת ישראל מה שאמר הכתוב "ראיתי והנה מנורת זהב כלה".
ולכן "הימים האלה אסורים בהספד" מפני כי הוא נותן כח בסטרא אחרא ומה גם באותם מאריהון דיבבא ויללא. "ואסורים בתענית" לפי שהתענית הוא להחליש כח החומר שורש הקליפה, ובימים אלו נחלש מאליו. ואם הוא יום ענות אדם נפשו אין זה מן הראוי להיות גורם עצבות למעלה.
"אבל מותרים בעשיית מלאכה" כי ימי שמחה הם אבל המלאכה נוהגת בהם לפי כי המלאכה הוא בעולם התחתון, עולם המעשה, אשר שם צ"ו אלף עלמין שאמר בזוהר. ולכן מלאכה בגימטריא צ"ו. ולפי כי שם תגבורות הקליפה על דרך מה שאמרו חז"ל "אין צו אלא עבודה זרה" - ולכן אין להם מנוחה בימים הללו.
"ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות". ונראה לתת טעם לענין מטעם שאסור ליהנות מהם כדלקמן מפני כי הנה נתבאר כי כל הפגם שנעשה באותו הזמן של מלכות יון היינו שנתגברה הערלה. והנה זה הפגם הוא בסוד אשה יראת ה' כאמור, שהוא "אוצר נחמד" הנזכר. וכן הנס שנעשה אחר כך על ידי השמן להדליק המנורה גם היא נרמז לכנסת ישראל הנקראת "מנורת זהב". ולכן מאחר כי הנס הוא נוגע שם והוא השורש של הנשים, כי מאשה יראת ה' הם מושרשים -- ולכן מנהג יפה הוא שלא לעשות מלאכה שהוא על מלאכות שנאחזים בהם סטרא אחרא. וזה יהיה "בעוד שהנרות דולקות" כי אז הוא תוספת קדושה נמשך לכנסת ישראל מאור עליון היורד אצלה. ולכן "יש מי שאומר שאין להקל להם" ואמת הדבר כאמור.
"ריבוי הסעודות וכו'" - לא נעלם מעין כל קורא ספר כי הנס זה לפי שנעשה על ידי השמן שנתרבה לכן התקינו להרבות נרות על ידי הדלקת השמן. ולכן לא קבעום למשתה. אבל ביום פורים מפני כי הנס נעשה לאחר התענית שעשו כל ישראל, ומה גם כי נפילת המן היה מתוך המשתה שעשתה לו אסתר - לכן קבעום להיות ימי משנה. ואמנם עיקר הדבר כי על ידי המעשה הוא מתעורר השורש שלו. והנה בזמן חנוכה כאשר הדליקו השמן במנורה לכן היה סיבה כי נתעורר שורש השמן למעלה להריק על שני בני היצהר, והם הדליקו המנורה של זהב. אמנם ענין אכילה נוספת לא נמצא בהם שלכן נאמר "אכלו רעים" אינו נמצא בזה. ולכן "ריבוי הסעודות" שהאדם מרבה בהם "הם סעודת הרשות" שאין תלמיד חכם רשאי ליהנות מהם, "שלא קבעום למשתה ושמחה" מן הטעם האמור.
"אין מספידים בהם אלא לחכם בפניו" - מפני כי בזה נמצא תרתי לטיבותא. ראשונה מפני כי החכם יש לו נחת רוח מן ההספד כמ"ש לשם86 (שבת קנג, א) "אחים לי הספדא דהתם קאימנא". ואמרו חז"ל מהספדו של אדם ניכר מה מעשיו לפי כי יחם לבבו של האדם בשעת ההספד ותנוח דעתו של החכם. זאת ועוד תועלת אחר נמצא לעומדים שם שמכפר עליהם לפני ה' ועל הדור כולו כמו שאמרו חז"ל למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה ללמד שמיתת הצדיקים מכפרת. ופירש רש"י ז"ל מכפרת על כל הדור, כלומר דומיא של פרה אדומה שהיתה כפרה על כל ישראל. ולכן הספד זה לא הותר אלא "בפניו" להורות מה שאמר "דהתם קאימנא".