אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרסט

סימן תרסח

מאחר שכבר הנחנו כי כל המעשים אשר צוה ה' לעשות הוא לטובת האדם והנאתו להיות לו אחרית ותקוה טובה בגן עדן ולזמן התחיה, גם לעולם הבא. ואיתא בתיקונים ע' דף קכ"ט וזה לשונו: "תא חזי כד בר נש מתעטף בעטופא דמצוה ומניח תפילין וקרי קריאת שמע - הא תקון ליה כרסייא בעטופא דמצוה והא אוקמוה והוכן בחסד כסא. ובתפילין איהו מעטר ליה הדא הוא דכתיב פארך חבוש עליך. וקרא ליה דישרי על כרסיא דתקין ליה שמע ישראל. הכי קוב"ה מתקן ליה בההוא עלמא וכו' כרסיא וכתר מלכותא ואמליך ליה על כל מלאכין ומשריין דתמן. הדא הוא דכתיב וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'. ורזא דמלה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו וכו'".

והנה הדבר מפורש מדברי המאמר כי כפי מה שהאדם עושה מן המצות הוא נותן כבוד לשמו יתברך. ולכן הקב"ה עושה לו הדבר הזה בעצמו. ולכן יום זה הנוסף "שעושים שני ימים טובים ליל תשיעי מקדשין" כי בלי ספק ניתוסף קדושה בעצם אדם. "ואומרים זמן" כי כן עליהם חיו יחיה. ומה שאמרו חז"ל "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם" על יום טוב שני של גליות. וכן אמרו סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שניהם ואיני מקבלת שכר אלא על אחת מהם. וכיוצא במדרשות. והנה כל אלה הדברים ודומיהם היינו למי שעושה היום השני שהוא משום ספק כי לא ידענו בקביעות ראשי שנים וכו'. והא ליתי דהא אנן קים לן בקיבוע דירחא אלא מפני שהוא מנהג אבותינו הקדושים אנחנו עושים הדבר הזה. ולכן ראוי לכל מקדש יום שני ומענג אותו לקבל שכר בערך יום הראשון בכל ענין של שני ימים טובים של גליות.

ונוסף עוד כאשר יעשה האדם יום זה לשמו של הקב"ה על עיקר מ"ש בזוהר פרשת אמור דף צ"ח (ח"ג צח, א) וזה לשונו: "ובכל יומין טבין צריכין תוספת דמוספין דקרבנין כגון תוספת כתובתא ומתנתא דאוסיף חתן לכלה וכו'". ונמצא שהוא מתכוין לשמח האבל זה מאבלו שהוא בגלות כמו שאמרו חז"ל "גלו לבבל - שכינה עמהם" עד "גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך ושב וקבצץ מכל העמים" בודאי לאיש אשר יעשה יום טוב שני של גליות על כונה זו שכרו מרובה. צא ולמד מהנהו תרי בדיחי שהעיר עליהם אליהו ז"ל שהיו בני העולם הבא מפני כי זה דרכם לשמח כל איש אשר היה נעצב, מכל שכן המשמח אלהים ואנשים שכרו מרובה לאין קץ כנזכר בתיקונים.

"מוציאין ג' ספרים" - והרמז לזה הנה הוא יובן ממה שנתבאר למעלה והם סוד מה שאמרו חז"ל ג' ספרים הם נפתחין בראש השנה, הם הג' מדות עליונות שהם בסוד 'ראש'. וכל אחד מהם מאיר במדות התחתונים ומשפיע בהם. ולכן "באחד קורין וזאת הברכה" - רמז למדה אחרונה הנקרא 'ברכה' לקשור אותה במדה הנקרא "עמק ברכה". "ובשני בראשית" - על דרך נעוץ סופן בתחילתן בסוד "ה' בחכמה יסד ארץ". "ובשלישי קורא המפטיר" בסוד הצדיק. "ומפטיר בנביא" לקשר תורה בנביאים והיה המשכן אחד.

ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רכ"ו (ח"ג רכו, א) וזה לשונו: "וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד - הא אוקמוה מארי מתניתין למלך דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאילין בני ביתא דאיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה. ומאי עצרת זה יעצור בעמי ולית עצר אלא מלכות מסטרא דשכינתא עילאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא. ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה", רמז ס"ת לתפארת שכינתא עטרת תפארת וכו'.

ועוד הדבר מפורש בתיקונים דף מ"ח וזה לשונו: "ושכינתא תתאה איהי סוכה וכו' וכד נטלא מאימא עילאה דאיהי שמחת תורה שמחת בית השואבה ואיהי חופה דיליה אתקריאת שמיני חג עצרת בההוא זמנא דשמחת תורה שויין עטרה בריש כל צדיק לעילא. כמה דאת אמר בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו - דא שכינתא תתאה. וביום שמחת לבו - דא שכינתא עילאה. והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכולא בעטרא על רישייהו ביומא דשמחת תורה וכו'".

והנה מבואר מכל זה כי המעשה של ישראל כמה טובה גדולה הוא גורם למעלה. והשבע הקפות שעושים בשמחת התורה סביב התיבה היינו כנגד ז' הקפות דהושענא רבה שממשיכים למדה האחרונה - היא סוד התיבה. והעטרה שנותנים בספר תורה הוא העטרה אשת חיל עטרת בעלה לפי שהרמונים(?) הם סוד התרין עטרין דירית ברא קדישא לאבא ואימא ונטיל תרין חולקין. אמנם העטרה הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת פנחס במאמר הקודם ושם נאמר זה לשונו: "עלת תמיד - דא שכינתא דסליקת לעילא וכו'. ואיהי סליק בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה בלא פירודא. ולאן סליקת? לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו אין סוף. ואיהו גבוה מכל ספיראן".

הנה מבואר מזה המאמר שעולה הכל למעלה ממנו ומכל מקום לא נעלם ממך מ"ש פרשת בלק דף ר"ט (ח"ג רט, א) וזה לשונו: "תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרה' אלף ות"ק סטרי גליפין וכו'. האי עטר' נהירא בדילוגין דאופיק בגין יקרא דמלכא דכתיב אוקיר אנוש מפז וכו'. כד מזדווג מלכא ומטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא דמטרוניתא וכו'. לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישת עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא. כדין קלא אשתמע בכולהו עלמין צאינה וראינה וכו'. כדין חדוותא איהו בכל אינון בני מלכא. ומאן אינון? כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל וכו' כדין ברכאן דנפיק מנייהו דישראל הוא וכו'".

הנה מבואר כי התכלית הוא להמשיך ברכות בעולם ואותם הברכות זוכים בהם ישראל - הוא הנרצה מבריאת העולם שעשה לו הקב"ה סוכה בירושלים ומתפלל ואומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי. כי הרצון לברך את ישראל שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך". ובכן י"קיים ה"תפלה ו"יעלה ה"סוכה הנפלת בזמן כל הכתוב לחיים בירושלים.

סליק הלכות לולב

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה