טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יח · אבן העזר
ק"א.
סימן ד
דין י"ב. מי שחציו עבד וכו' עבר"י אנכי הבאתי תשובת רבינו הרדב"ז ותשובת מורינו הרב זרע אברהם ע"ש ומידי עוברי בספר שער המלך ראיתי בפט"ו דאסורי ביאה דף קי"ו ע"ג שתמה על הרבנים מדברי הרשב"א והרי"טבא והר"ן ריש פ' עשרה יוחסין ע"ש וה' יזכני לשנות פרק זה ולעמוד על דבריו.
סימן ה
דין א' פצוע דכא וכו' א' מהספיקות מותרת לו וכו'. מקשים ממה נפשך אם היא ממזרת אסורה ואם ישראלית לא יבא פצוע דכא. ויש מתרצים דהיא מגוי ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר והיא גיורת.
סימן ז
דין ב'. הגהה. גוי פסול לעדות שבויה אפי' מסל"ת וכו' עבר"י ובענין עד מפי עד בשבויה כתבתי עוד בעניותי בקונטריס חיים שאל ח"ב סימן מ"ה.
סימן יא
דין א'. כשם שאסורה לבעל וכו' עיין מה שכתבתי בקונטריס זה לעיל סימן ט' אות י"א ועמ"ש בקונטריס חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות נ"א.
קצת הגהות כ"י לרבנן קשישאי
בה' גיטין. ופנאי לא היה לי לראות באחרונים אם כיונו לדבריהם או פליגי.
סימן קכו
דין ו'. יכתוב ביום ל' לחדש ניסן וכו' וכן יכול לכתוב ביום ר"ח אייר שהוא ל' לחדש ניסן ואם טעה או כתב בר"ח ולא כתב שהוא ל' לניסן כשר בדיעבד. הרב הגדול מהר"ר ישראל בנימין בכ"י.
שם. דין ל"ג. נהגו לכתוב פטרית וכו'. הא' יכתוב שפ"ת והב' פש"ת והג' תפ"ש. מהרי"קש. וכתב הרב עיר וקדיש מהר"י חאבילייו ונהגו לכתוב הג' תש"ף.
ומ"ש ונהגו לכתוב ותרוכית בויו אחר הריש. מרן בב"י כתב שלא ידע טעם למצריכים לכתוב תריכית ע"ש אבל מהר"ם פרובינצל בתשובותיו כתיבת יד סימן ק"ד הראה פנים יפות על פי דקדוק התרגום לכתוב ותריכי' וכן תרגם יונתן בשופטים סימן ו' ואחריו החזיק דבריו חכם מחכמי דורו שם בסימן ק"ז.
דין ל"ד. יתיכי וכו' בנוסח הגט של הרא"ש כתוב יתיכי ליכי אנת אנתתי פ' ובנוסח הרי"ף והרמב"ם לא יש אנתתי אלא יתיכי ליכי אנת פ' והרד"ך כתב דשפיר הוי ידים מוכיחות בלא אנתתי וכן דעתי נוטה שהרי כותב אח"כ דהוית אנתתי מקדמת דנא וכו' לפיכך בין שנכתב בין שלא נכתב הגט כשר וינתן לכתחילה. הרב הגדול מהר"ר ישראל בנימין בכ"י.
סימן קכט
דין ז' גר וכו'. ואין לסמוך על זה. ועיין בבית יוסף. הרב הג' מהר"י בנימין.
דין י"ו. הגהה. כותבין פ' דאתקרי פ' וכו', ואם אינו רגיל בשם כותבין דמתקרי וכו' פירוש הדברים דמתקרי מורה הווה אך דרך עראי הוא קרוב להעדר. אבל דאתקרי על העבר אך לא יורה העדר ההוה כי לא דברנו בהווה כלל לכן כשאחד עיקרי מחבירו שחותם וכיוצא אבל רגיל בפי הכל בשניהם אין כותבין דמתקרי שנראה עראי והוא שקר דשניהם שוים לכן כותבים דאתקרי זה ימים כך ולא הוזכר אי הווה כי לא דברנו בו והוא סתום ונמצא כי לא דברנו שקר מפינו אבל נכתב דמתקרי הוי שקר דנראה עראי ואינו אלא שוה לא' בפי הבריות והם מכירים אותו בשניהם בשוה. ובספר נחלת צבי מוחלפת השטה ואינו נכון ובספר שמות בשם חיים וב"ש וח"מ הביאו הנסחא בגירסתו. מורינו הרב הגדול שארינו מהר"א יצחקי ז"ל בהגהה כ"י ולפום ריהטא לפי קצורי יש להשיב על דברי קדשו אך האידנא לא נחתינן להכי.
בסוף הסימן כתב מהרי"קש חייא יש להסתפק. והרב הג' מהר"ר ישראל בנימין ז"להה כתב שם חייא בשני יודין.
סימן קלט
דין י"ו. ואם אינו כפות וכו' ואפשר לדחוק שאין הכונה רק לאפוקי ישן בלא כפות ואי גרסינן דתרתי בעינן א"ש. הרב מהר"ר ברוך בנימין בהגהה כ"י.
דין י"ז. דתרתי בעינן. טעם הרב המחבר משום דבעיא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא איפשיטא וכו' וכן נראה מהטור בדין ב' קופות כשהיה לחיצונה שוליים שכתב שהיא ספק מגורשת ואין כן דעת הרמב"ם שפסק דאינה מגורשת וכן דעת הר"ן. הרב החסיד מהר"ר יהודה חאבילייו בהגהה כ"י
סימן קם
דין ו'. או הא לך או זכה לה וכו' ואם פירש שעקר שליחותו ואין רצונו אלא לזכות לה כתב הר"ן פ' התקבל דאם רצה לחזור חוזר אבל מתשובת רש"י שהביא הרא"ם מא"ז סימן ס"ז נראה דמהני ועיין תה"ד סימן רצ"ז באשת מומר ומה שהביא מדברי הרא"ש אי גילה דעתו לשדכן וכונתו נראה דהתם שייך חובה שנאסר בקרובותיה א"נ דוגמא נקטה למילף דגלוי דעת מהני. מורינו הרב מהר"א יצחקי בהגהה כ"י.
סימן קמא
דין א'. הגהה. אבל אמרה קבל הגט מבעלי וכו' ואם נמצא הבעל בשעת מסירה סגי ואם הבעל עשה שליח לטובת האשה אם נשתמד אח"כ התיר הרב פני משה סימן מ"א ועיין מהראנ"ח סימן צ"ט דהוי תיובתי'. מורינו הרב מהרא"י הנז' בהגהה כ"י.
דין ל'. או ביד שליח שלוחה וכו'. לא יכתוב או ביד שליח שלוחה דפלוגתא היא כדלעיל דין א'. הרב מהר"ר ברוך בנימין בהגהה כ"י.
דין ל"ב. וחזר ונתפתח וכו' קבל שליח הולכה הגט כשהוא פקח ונתחרש קודם שיתנהו לה פסול כן מוכרח מהגמ' פ"ק דגיטין דף ה' ואם לא נתאלם עד עת הנתינה ממש עיין סימן קמ"ב דין ו' (דין סומא לשליחות סימן קמ"ב דין י"א). הרב החסיד מהר"י חאבילייו ז"ל.
דין ל"ג. הגהה. ודין מומר כדין פסולי עדות וכו' עמ"ש הרב מגן אברהם א"ח סימן קפ"ט ובספר אבן העוזר שם ובשו"ת יד אליהו סימן פ"ג.
דין ל"ה. כתב מורינו הרב מהרא"י שעשה מעשה וקיים הגט שלא יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ.
דין נ"ה. ולס' זו טוב וכו' מצאתי כתוב דבירושלים נהגו לגרש ע"י שליח וכותבין הרשאה כאלו מוליכו לעיר אחרת. מו"ה מהרא"י ז"ל.
דין ס"ז. אם יצא הבעל מלפני ב"ד בין כתיבה לנתינה טוב להשביעו בשבועה ובחרם שלא ביטל הגט ושלא אמר שום דבר שיגרום שום ביטול וזה יעשו סמוך לנתינתו ועיין סימן קל"ב בבית יוסף. הגהה כ"י מהרב החסיד מהר"י חאבילייו,
סימן קמב
דין י"ד. הגהה אינן בני תורה. וחומרא יתירה היא עיין תשובות מיימוניות נשים סימן ל'. ומהר"ל סימן נ"ב כתב כבעמוד. כל שלא נסדר על פי חכמים גדולים.. וע"ש מה שסידר הוא כדי לצאת אליבא דכ"ע שיאמר ה"ז גיטך אם לא מתי מהיום עד סוף י"ב חדש. ואם מתי הגט הזה יהא גט מעכשיו ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם משעה זאת שמסרתי הגט הזה בידך שהיא שעה פ' מיום פ' ותהא נאמנת לומר שלא נתיחדתי עמך ואם לא מתי עד סוף יום פ' הגט הזה לא יהא גט כלל עכ"ל. ונראה שנסח זה הוא לאפוקי ממ"ש ר"ת ור"י ורי"אז כתב כן בשם מז"ה והוא דחה דבריו. והרמ"ה ורש"י והרמב"ם והרי"ף סברי דמגורשת משעת נתינה. וסברת ר"ת וסיעתו דמהיום אם מתי לא חייל גיטא אלא שעה אחת קודם מיתתו וצריך לדידהו שיהא הגט קיים ברשותה ולא ברשות אחרים וכ"ש שלא יקרע כדאיתא בתשו' מיימוניות סימן ל'. ישראל. ועם היות שאני מגמגם דמדמי מעכשיו למהיום וליתא דבהדיא יש בתוס' גיטין דף ע"ב ובהרא"ש ריש פ' מי שאחזו דלא דברו ר"ת ור"י אלא במהיום דוקא עיין בתשו' מהרי"קא ותמצא ישוב לסתירה זו. הרב הג' מהר"ר ישראל בנימין ז"ל.
סימן קמג
דין ב'. ואם אבד או נשרף וכו' רי"בל בשם. מהר"ם בח"א סימן ל"ב החמיר בגט ש"מ וכתב דבנקרע הגט קודם מיתה והיתה זקוקה ליבם אם נשאת לזר תצא וחולצת ולא מתיבמת וכ"פ מהר"י אדרבי סימן קמ"ד וכן הסכימו גדולי רבני צפת בתשו' מהרי"קא דיני יבום סימן ה' דלא כמהרל"נח סימן נ"ב והרשד"ם סימן ע"ג אפילו שהסכים עמו הרדב"ז ובמקום עיגון אני אומר שתנשא לכתחילה. הרב הג' מהר"י בנימין ועיין סימן קמ"ה דין ב'.
דין יוד. כתב מהריק"ש נתפייסה לו ע"י שליח ובטלו התנאי ושלא תהיה מגורשת כתב רדב"ז סימן מ"ט דמהני וצ"ע דהוו מילי ומילי לא ממסרן לשליח. וכתב הרב הג' מהר"י בנימין ולע"ד לא מהני ואין לחוש לפיוס ע"י שליח מדין ז' שבסוף סימן קמ"ד דקאמר שאין דרך בני אדם לבוא בצנעא ומאן דפליג קאמר חוששין שמא בסתר בא.
סימן קמד
דין ז'. כתב הרב הג' מהר"י בנימין בסדר הגט על דין צ"ט בסופו. ואין לומר תהא נאמנת עלי כשני עדים שהרי נמצא סותר דבריו הראשונים שאם יראה בפני פ' ופ' לא יהא גט וכשהאמינה כשנים אם היא תכחישם יהא גט. ואם רוצה להאמינה כשנים יאמר תחילה סתם אם אבא ואראה לא יהא גט כנ"ל. ישראל,
סימן קמה
דין ב'. ויותר טוב שיאמר מעכשיו וכו'. גט שנתן ש"מ בתנאי דאם מתי ובמעכשיו ונקרע הגט קודם שימות פסק הרשד"ם סימן ע"ג דמותרת גמורה והסכים עמו הרדב"ז ומהר"י אדרבי סימן קמ"ד פסק בהפך. ומהריב"ל ח"א סימן ל"ב כתב דחולצת ולא מתיבמת. וכן הוא בשו"ת מהרי"קא דיני יבום סימן ה' שהורה כן הר"ר אליעזר אשכנזי והסכימו עמו מהרי"ק והמבי"ט ומהר"י די קוריאל שכופין לחלוץ ולא כן פסק הרל"נח סימן נ"ב. ואחר שעיינתי תשובת מהר"ם שבה יסדו דבריהם המחמירים פשוט אצלי שבמקום עיגון תנשא לכתחילה. הרב הג' מהר"י בנימין וכ"כ לעיל סימן קמ"ג דין כ'.
ק"ב.
סימן קנד
דין ז'. אם טוענת אין לו גבורת אנשים וכו'. צריך שתטעון בפניו ממש ואם מבקש זמן לעשות לו רפואות ינתן לו. ובארוך כתב משם הרשב"א להפך. הרב הג' מהר"י בנימין. ובדין גבורת אנשים עיין בשו"ת שתי הלחם למהר"מ חאגי"ז סימן ל"ז.
דין יוד. הגהה. וי"א דכל זה דלא הוליד וכו' כ"כ ב"י בשם הרשב"א ועמ"ש הה"מ בשם הרשב"א דנראה סותר ומהרש"ך ח"א סימן ך' תמה ומהרח"ש סימן מ"ו יישב דברי הרשב"א והרב נתיבות משפט לא בא אל נכון. ויש להורות כסברא זו דמהירו' אין הוכחה ודברי הרשב"א ברורים. מורינו הרב מהרא"י ז"ל בהגהה ב"י.
סדר הגט. דין ך' הנני מבטל וכו'. עיין הרי"בש סימן קכ"ז על מי שמסר מודעא על הגט וביטול מודעות. אח"כ בשעת נתינת הגט א"ל שיתן ברצון כדת בבטול וכו' ונתן הגט על פי הדברים האלה הרי הוא כאלו ביטל בפי' וכההיא דהיה מדבר עמה. ותמהני היאך אתו דברים שבלב לבטל מודעתו שמסר על המעשה ודילמא על דבריו הראשונים סמך ואין ראיה מההיא דהיה מדבר וכו' דהחילוק ברור וצ"ע. הגהה כ"י.
דין ל"ב. ואם אינו רוצה לגרש אלא לזמן והוא נחפז ללכת וכו'. כ"כ הרב המבי"ט אבל ברוצה לגרש על תנאי משמע דס"ל דליכא תקנתא ונ"ל שיאמר קודם שיצוה לסופר ולעדים על הגט בלשון הזה הריני אוסר כקרבן וכעולה את פב"פ תשמישה וכן יקדשו ידיה לעושיהן על כל אדם מישראל לעולם או עד עשר שנים אם תקבל קדושין מאיזה אדם מכאן ועד זמן פ' ומינה לא תזוז שזה דרך נכון בלי פקפוק, הרב הג' מהר"י בנימין ז"ל.
דין צ"ו. הגהה. א"צ רק גט א' וכו' הסכימו האחרונים דצריך ב'. ובעינן לעז הראשונים. מהריב"ל ח"ג סימן י"ג ותה"ד סימן רל"ב ומהרי"ט ח"א סימן פ"ו והרמ"ג סימן ו' וי"ט. וב"י סימן קכ"ח ממהרי"ל בנהרות נראה חולק. וע"ש דברי סמ"ק והרשב"א אלף ק"ץ. וקשה מיבמות דף כ"ז ע"א דאסיק ר"נ אחריו חזרו ותקנו וצ"ע ועיין הראנ"ח ח"ב סימן י"א. מורינו הרב מהרא"י ז"ל בהגהה כ"י.
סימן קנו
דין ד'. אבל לא תתיבם ולענין כתובה עמ"ש מהרא"ש סימן ר"ט דגובה וכן עשו מעשה בעה"ק ירושלם ת"ו. מורינו הרב מהר"א יצחקי ז"ל בהגהה כ"י.
סימן קסג
דין ב'. החולץ וכו' ראיתי כי טוב לעורר המעיין על תשובה אחת ממהר"י וייל סימן מ"א כי כלה מקשה ואין לשים לב כלל לאותם הדברים. הרב הג' מהר"י בנימין ז"ל.
סימן קסט
דין א'. מצות חליצה וכו' מהראנ"ח לא רצה שאוננת תחלוץ ופירש מהרי"ט דאונן פטור מכל המצות ע"ש א"ה סימן י"ו. ולע"ד יש לגמגם דהמצוה לא תלי רחמנא בדידה אלא בו כנודע וכל מעשיה כקוף בעלמא וכיון שהמחויב בדבר עושה המצוה כתקנה מה לנו ולה. ויותר נראה לפרש טעם מהרא"נח משום דלא מיתבא דעתה לכוין בחליצה ולא משום אונן נגעו בה ואין למדים ממנה למקומות אחרים. מורינו הרב מהרא"י ז"ל.
ודע שאני הדל הייתי נבוך בזה וכתבתי בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שמ"א על זה, עד שמצאתי הני מילי אשר דיבר בקדשו מורינו הרב ז"ל וכבר הובאו דברי מורינו הרב הללו שם. ושם הבאתי תשובת גדול מהר"ר צבי ועיין בספר פני יהושע גטין דף ס"ה שהשיג על מהר"ר צבי ז"ל.
סדר חליצה. דין א'. הגהה. ושלא יהיו סומין אפילו בא' מעיניהם וכו' אני הדל בבר"י ח"מ סימן ה' דף ט"ו ע"א העליתי דבדיעבד אם היה א' סומא מא' מעיניו סגי ועתה ראיתי בשו"ת בשמים ראש סימן קנ"ב שהתיר רבינו שמשון בר אברהם סומא בא' מעיניו וכתב וכזה הורו רבותנו ע"ש.
פירוש ס' חליצה. דין מ"ו. וטעמייהו כיון דיבמה וכו' ודמי לנדה שחולצת כדלעיל סימן קס"ד סעיף ד' וכן נדרה הנאה מיבמה דסימן קס"ה.
סימן קעג
דין י"ג. אלא צרתה וכו' ק"ל דמסימן קע"ד דין א' יתבאר שצרת שניה חולצת או מתיבמת וצ"ע כי גם בטור כתב כן. מהרי"קש. וכתב הה"ג מהר"י בנימין אסיפא קאי ולא פליג אסימן קע"ד דין א' דהכא הא יהיב טעמא משום שאף היא אם תמאן חולצת ולא מתיבמת משום דדמיא לבעלת הגט דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ולפיכך צרתה נמי חולצת ולא מתיבמת גזרה אטו היא. כנ"ל. ישראל.