טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יח
קצת הגהות על ש"ע עולו"ת מועטות נשי"ם קצרו"ת. מילי קטנ"י ר"ש בעטי"ם מזומנות דמות שורו"ת.
אורח חיים
א.
סימן א
דין א'. יתגבר כארי וכו' עבר"י אנכי עפר דקדקתי עמ"ש מרן בא"ה בתשובותיו דיני כתובה סימן ב' ע"ש. ובקונט' מחב"ר סימן רנ"ד אות ג' ישבתי דברי מרן.
ומ"ש בבר"י דף ד' ע"א שיטה ו'. וצריכים אנו וכו' כבר כתבתי בעניותי בקונט' פתח עינים בשבת דף כ"ט מהספר שנדפס בטעות ושם בפתח עינים ישבתי מה שדקדקתי על הרב מהר"י עייאש בשו"ת בני יהודה סימן קכ"ד.
ב. דין ה'. עבר"י אנכי כתבתי סוף אות ט' וקבלתי דבכלל משז"ל דתורה תבלין לי"צהר הוא תוכחות מוסר מרז"ל עכ"ד כונתי דיצרף לעסק התורה תוכחות מוסר כי בזה זאת תורת העולה תורה נקיה בענוה ושמירת הלשון וכיוצא ואז היא תבלין ליצר הרע כי אם עסק בגופי הלכות ולא השגיח בעבירות שאדם דש בעקביו לא לרצון תהיה התורה לבטל יצה"ר ועמ"ש מהרי"מט בראשונות סימן ק'.
ג. הרב הלבוש כתב דיאמר מזמורי תהלים קודם תפלה ויש מי שחלק עליו והרב אליה רבה יצא לישע בדבריו המצודקי' ויתיצבו כמו לבו"ש. ומצאתי לחד מרבוואת' קמאי רבינו אפרים ז"ל בפרישתו על התורה כ"י שכתב כמו הרב הלבוש דיאמר מזמורי תהלים בהשכמה קודם תפלה כשהוא לבוש טלית ואסמכיה אקרא.
ד. יש נוהגים לומר סדר עבודת התמיד שתקן הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו. ובעיני הסדר הנכון לומר מתחילת הזמירות כסדר שלנו הספרדים עד סוף אנא בכח ואח"כ ובכן וכך היתה עבודת התמיד וכו' רבון כל העולמים כמו שסידר הרב מהר"ם די ליזאנו ואח"ך איזהו מקומן.
ה.
סימן ב
דין ד'. ינעול מנעל של ימין וכו' להעלות על לב שבכל דבר ראוי להימין ולחלוק כבוד לכל מי שהוא דרך ימין. הרב המאירי בפסקי שבת דף ס"א.
ו. דין ו'. עמ"ש בספר גור אריה ומה שכתבתי אני בעניי בקונטריס חיים שאל ריש סימן ל"ה בס"ד.
ז.
סימן ג
דין י"ד. מעטרה ולמטה וכו' יש מחלוקת בין רש"י ותוספות להרב הערוך והעיקר כרש"י ותוס' ודעמיהו דהפי' ולמטה לצד הארץ וכיוצא אמרינן פ' בתרא דיבמות ופ' אלו טריפות מן הארכובה ולמטה וכן פ' הערל דף ע"ה מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י.
ח.
סימן ד
דין ג'. ולא לעינים. הרב דרישה והרב אליה רבה והרב מר וקציעה כתבו דעל גבי עיניו מבחוץ אין קפידא וכבר כתבתי בעניותי במחב"ר דהקפידא היא מבית ומחוץ והוכחתיו בשב"ט אנשים. וכן מצאתי בספר החסידים בסימן קנ"ה שכתב לא ישים ידיו על עיניו ומוכח דגם בחוץ יש להקפיד.
ט.
סימן ח
דין א'. ויברך מעומד. עיין מה שכתבתי אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף ומחזיק ברכה ומ"ש בריש קונטריס חיים שאל חלק ב' בס"ד.
יו"ד דין ב'. סדר עטיפתו וכו' עמ"ש בעניותי שם בריש קונטריס חש"ב בסייעתא דשמיא.
י"א.
סימן י
דין א'. יש לה יותר מד' חייבת וכו'. עבר"י אנכי הבאתי דברי הר"אש דמוקי בריתא דספרי לחיובא בד' כנפיה מיהא. ומה שהקשה עליו הרב ברכת הזבח ואני הדל יישבתי קצת. ובספרי הקטן חיים שאל ח"א סימן פ"ו הארכתי בעניותי לישב דברי הרא"ש בס"ד.
י"ב. כתבו האחרונים דיש ליזהר שלא ילבוש בעלת חמש כיון דרבינו שמחה ודעמיה סברי דבעלת חמש פטורה לגמרי. ובשו"ת בשמים ראש סימן שס"ט תשובת רבינו קלונימוס שהקשה לרבינו שמחה מסוגית סוף הקומץ רבה. ובסימן ש"ע תשובת רבינו שמחה על קושיתו. וע"ש בהגהות.
י"ג.
סימן יא
דין ט'. לא למעלה משלש אצבעות. עמ"ש אני הדל בקונט' שיורי ברכה ומה שרמזתי על זה בקונטריס חיים שאל ח"ב סימן יו"ד בס"ד.
י"ד.
סימן יג
דין א'. והיוצא בה לרשות הרבים בשבת וכו' עבר"י שם הבאתי מה שנסתפק רבינו מהר"י רוזאניס במקדש באתרוג שאינו ש"פ מצד עצמו אלא מצד המצוה וכו' ע"ש באריכות ועמ"ש בקונט' זה לעיל סימן ב'.
ט"ו.
סימן כז
דין א' הגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע וכו' עיין בשו"ת בשמים ראש סימן ק' ובהגה.
ט"ז. שם דין ד'. לא יהא דבר חוצץ בין תפלין לבשרו וכו' עבר"י אנכי עפר הבאתי דברי הרב משנה למלך פ"ב מה' עבודת יום הכפורים ואני בעניי מתרצנא מילתיה דרב. והן עתה אחר זמן רב למעלה מעשרים שנה האיר וזרח ספר"א רבא דאוריתא שמן המר להרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר מרדכי רובייו ז"להה ואני אחזה מידי עוברי שהקשה קושיא זו בשם מהרי"ח ז"ל והרב תירץ ע"ש י"ד סימן ז' ולפק"ד מה שכתבתי בבר"י הוא עיקר כאשר יראה המעיין.
טו"ב. בשו"ת פני אריה חדש סימן ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ ע"ש. ולי ההדיוט יש לפקפק דבעינן על בשרו ממש דומי' דבגדי כהונה כמ"ש הרא"ש ושם בבר"י הוכחתי דבגדי כהונה אף דבר שאינו חוצץ לא קרינן ביה על בשרו ע"ש.
ח"י. דין ו'. אטר יד ימינו וכו' עמ"ש בשו"ת בשמים ראש סימן שי"ט ובהגהה ע"ש
י"ט.
סימן לב
דין ד'. אלא כל אות תהיה מוקפת גויל. הרב בית חדש סוף סעיף ד' כתב דמ"ש הטור מוקפת גויל אינו משום כתיבה תמה רק הוא הל"מ ע"ש ושמעתי מאהוב ונחמד הרב הכולל כמה"ר בנימן חיים מורינו נר"ו שתמה עליו דהתוס' בגיטין דף ך' ע"ב ד"ה לא צריכא דמעורה כתבו בפירוש דהא דבעינן מוקפת גויל היינו משום דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ומהרמב"ם מוכח דאינו הל"מ עד כאן דבריו נר"ו.
ובאמת דלפום ריהטא דברי הרב בית חדש תמוהים דאטו מדנפשיה שרי ליה לאיניש למימר דזה הל"מ אשר לא כתוב בספר בש"ס בבלי או ירוש' או לפחות דאתמר בי מדרשא והרי אפילו הרמב"ם כשכותב על דבר אחד שהוא הל"מ ולא נזכר בתלמוד וכיוצא יצאו עוררי"ן היו תמהי"ם מנא ליה וכאשר עינך תחזינה מישרי' להגאון הרב חוות יאיר סימן קצ"ב בשגם עקימת שפתי הרמב"ם תורה שלימה ובודאי הכי איתא בשום דוכתא או כך הוה גריס או בהרבה מדרשים שהיו לו וירושלמי קדשים שנאבדו ממנו. והדברים ק"ו לרב אחרון כהרב בית חדש דאין לומר זה הל"מ עד שיאמר שכן מצא במקום פ'. ותו דהכא שמעינן איפכא מתלמודין דהא דמוקפת גויל הוא מימרא דרב פ' הקומץ דף ל"ד. ומוכח ודאי דאינו הל"מ. ותו דהרא"ש שם בגיטין פ"ב אההיא דאמרו לא צריכא שהיא מעורה כתב כדברי התוס' הנז'. ובפירושא אתמר מפום ממלל רברבן הוא הרא"ש דמוקפת גויל טעמא דכתיב וכתבתם ובעינן כתיבה תמה ומסתמא הטור סבר כאביו. ותו דהטור כתב בהדיא בי"ד סימן רע"ד תמה שתהא מוקפת גויל ע"ש.
ך'. שם דין י"ו. או נפסק רגל ה"א וכיוצא בה וכו' לכאורה נראה דצ"ל האחד וכן הוא בס' ישן וכ"כ הרב מגן אברהם שהיא הגירסא הנכונה. ובספרים חדשים הגיהו רגל הנו"ן ולאו מילתא היא דא"כ הו"לל וי"ו זי"ין או נו"ן וכלשון המרדכי. אלא דגם גירסא זו הרגל האחד קשה להולמה חדא דהו"ל לפרש ולומר הרגל האחד מהאות שיש לה רגלים ותו מאי וכיוצא בה דמסיים הלכך פשיטא לי דצ"ל או נפסק רגל ה"א וכיוצא בה וכונתו לומר דנפסק רגל הה"א לאורכו מלמעלה למטה עיין בב"י ובד"מ ובפירושי הר"ם המאירי שהביאו שם ואז תבין דהיינו דמהדר למכתב או נפסק ולא כתב או רגל ה"א. מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו.
כ"א. דין כ"ח. יש ליזהר וכו' משמע הא דיעבד כשר ועיין פ"ב דגיטין דף ך' ע"ב ובתוס' והרא"ש והר"ן שם והר"מ ריש פ"י. הרב פר"ח בלקוטיו. ועיין מ"ש בספר יד אהרן ובספר קרבן נתנאל דף קכ"ו ודוק ומהרד"ק בהגהותיו כ"י פסל.
כ"ב. דין ז"ך. אם רשומן ניכר וכו' הרשב"ץ בתשובה בח"א סימן קכ"ז וח"ג סימן קצ"ג הבאתי' בברכי יוסף (ושם ט"ס) אסר העברת קולמוס באותיות השם המיוחד כמ"ש שם בבר"י ומחב"ר ואחר זמן נדפסו תשובות הרב כנה"ג י"ד וראיתי לו סימן רל"א דהתיר להעביר הקולמוס באותיות השם אם רשומן ניכר ואעפ"י שהרב זרחיה מליריאה אמר שהוא מקובל מאבותיו דלא מהני העברת קולמוס באזכרות לא נקבל שהסברא והפוסקים להפך ע"ש באורך. אך בימי הרב לא נדפסו תשו' הרשב"ץ ולא ראה דהרשב"ץ אסר מטעם דהוא מוחק התחתון ולמעשה צריך להתישב.
כ"ג. דין מ"א. אורך ורוחב הבתים וגובהן אין לו שיעור. הריטב"א בחידושי ע"ז פ' כל הצלמים כתב דיש שיעור למטה. וגם מדברי הרב ב"י אין בידינו להקל אלא עד כדי שיעור אצבע ומחצה. ואותן שמניחין תפילין שאפילו בתיתורא שלהם אין בה שעור אצבע עתידין ליתן את הדין. רד"ק בהגהותיו כ"י. ועיין בעולת תמיד ואחרונים.
כ"ד. דין מ"ד. שער בהמה טהורה וכו' מהר"ש רבו של מהרי"ל התיר שער אדם. שו"ת בשמים ראש סימן י"ט בהגה ע"ש, ואין לסמוך על זה.
כ"ה.
סימן לו
דין א'. צריך לדקדק בכתיב' האותיו' וכו'. הרמב"ם בתשובה כתב אסור לכתוב כתב אשורי שבו נתנה תורה באמת אלא כתבי הקדש בלבד ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה. אמנם אגרותיהם וספרי חול וכל מה שחוקקים על המטבעות ושקלי קדש הכל בכתב עברי ובעבור זה נהגו הספרדים צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר כדי שיהא מותר להשתמש. בו הרד"ק בהגהותיו כ"י בשם מאור לעינים. ולא היה צריך למאורו כי תשובת הרמב"ם הביאה רבינו ירוחם נתיב ב' ח"א ע"ש ועתה נדפסה בפאר הדור סימן ז' עיין שם.
כ"ו. דין ג'. צריך לתייג שעטנז גץ וכו' לא פסל. בקונטריס שם הגדולים ח"ב דף צ"א אני בעניי נתתי טוב טעם למרן שפסק כן. וגם הרשב"ץ ח"א סימן נ"א כתב בפשיטות דלהרמב"ם שעטנז גץ למצוה ולא לעיכובא.
כ"ז.
סימן מג
דין א'. אסור ליכנס לבית הכסא וכו' בשלטי הגבורים פרק במה אשה נסתפק בטסי כסף שעושים לתנוקות וכתוב בהם שם שדי אם מותר ליכנס לבית הכסא בהם. ולדידי פשיטא לי דאסור. והכי אמרינן ביומא דף ז' גבי ציץ ושדי משמות שאינם נמחקים כשם הויה. הרד"ק בהגהותיו כ"י. וגם בעיני פשיטא דאסור. וקמיע שיש בו שמות ומחופה עור מותר ליכנס לבה"כס. ד"מ סימן ש"א בשם הג"א וכן פסק מרן י"ד סימן רפ"ב.
ומ"ש מרן בתפילין שבראשו ה"ה שבזרועו ודלא כבית יעקב. אחרונים. וכ"כ רד"ק בהגהותיו כ"י.
כ"ח. דין ו'. ומניחן בכלי אם היה בו טפח וכו' עמ"ש הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן כ"ו.
כ"ט.
סימן מו
דין א'. כשיעור משנתו וכו' בעיר אחת לא נהגו לברך ברכות השחר כי אם ברכת התורה ושאלו אם יש לנדותן עד שיקבעו כלן בבית הכנסת כמנהג כל ישראל והשיב שאין לנדותן שנשתרבב להם זה ע"פ דעת הראב"ד שסבר שכל ברכות השבח רשות ואין בהם שם ומלכות ואעפ"י שסברתו דחויה רב גובריה ואין לנדותן ועוד שאין לנדות למחסר מקצת תפלות וברכות וכו' ועוד האריך בשו"ת בשמים ראש סימן י"ט ובתשובה לא חתים שמה דמארה עלה ואין לסמוך עליה ומה גם שנשמע שערערו שהמעתיק תשובות אלו בתוגרמה הוסיף איזה דברים כמ"ש בקונטריס ועד לחכמים דנראה ברור מהתשובה הנז' שלא נודע אם הם סמכו על הראב"ד ולא היה עירו של הראב"ד שהיה רבם כדי שנאמר כמ"ש בש"ס במקומו של רבי אלעזר כורתין עצים וכו' במקומו של ר"י הגלילי וכו' דשם היה רבם ובחייו נהגו כרבם. אבל כאן שלא היה רבם ולא נהגו כן בחייו רק שאח"כ בחרו להם סברא זו נגד כל הפוסקים לא מן השם הוא זה. ובודאי הראב"ד עצמו יודה בנדון זה שמי שמקל ע"פ סברא יחידית נגד כל הפוסקים מעצמו. יש לנדות ולהחרים שלא יפרשו מכל ישראל. שכל אחד יבקש קולת פוסק שלא היה רבו ולא בן עירו ויקל נגד כל ישראל. ומזה יבואו לקולות אחרות באסורין ולכן קהל או יחיד שבקבע ובפרהסיא מחסרים ברכות שכל ישראל שוים ראוי לגדור הפרצה וליסרם ולהענישם עד שינהגו ככל ישראל ועיין בספר גט פשוט בכללים כלל א' דף קכ"ז ע"ד ומה גם עתה שהדור פרוץ ומזלזלי' ח"ו שראו להשתדל להחזירם למה שנוהגים כל ישראל ואין להאריך והחכם עיניו בראשו ועוד שגם הראב"ד מודה שהמברך בשם ומלכות בכל הברכות של שבח לא הפסיד. ומצוה איכא ודו"ק.
ל'.
סימן ן
לשנות אחר פ' התמיד פרק איזהו מקומן וכו' מרן בב"י כתב הטעם משם הרא"ה שאין בו מחלוקת. ואעפ"י שיש איזה פרקים אחרים שאין בהם מחלוקת בחרו בזה שהוא ענין קרבנות וכתיב בכל מקום מוקטר וכו' כמ"ש הטור. וכן כתב רד"ק בהגהותיו כ"י ועמ"ש במחב"ר בס"ד.
ל"א.
סימן נה
דין י"ד. אפילו גבוה כמה קומות וכו'. נראה דכ"ש אם החלון הוא גובה חצי קומה או יותר קצת אלא שיש ביניהם סריגה קבועה בחלון כל שיש בנקבי הסריגה כמלא מקדח וראיה ממתני' פי"ג דאהלות דנקב כמלא מקדח מביא את הטומאה ופסקה הרמב"ם פי"ד מה' ט"מ וכן פסק התשב"ץ ריש ח"ג דסתימת סבכה לאו סתימא היא בחלון העשוי לאורה אם יש שם אויר כמלא מקדח. והתוספתא שהביא הרב המגיד רפ"ג דעירובין אינה ענין לכאן דהתם בפתח תליא מילתא כמ"ש ריש פרק חלון והכא בראיה תליא מילתא. אחד קדוש בהגהה כ"י.
ל"ב.
סימן נו
דין א'. הגהה ויש לעמוד כשעונין קדיש וכו' מצאתי הגהה כ"י לרב אחד ז"ל שכתב וז"ל בד"מ כתב משם הגהות מרדכי מהירושלמי דפ' תפלת השחר כד ענו אי"שר וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי ע"כ. וכן ראינו נוהגים בכל תפוצות ישראל וחדשים מקרוב באו נהגו שלא לעמוד בברכו ואומרים דיש להם טעם בזה ע"פ הסוד וקרינא אנפשאי בסודם אל תבא נפשי ואולי הסוד הוא שוד ושבר ומעיד אני עלי שמים וארץ שימים רבים אחר שכתבתי דברים אלו מצאתי בהסח הדעת בתשובות הרמ"ע סימן צ"א דסבירא ליה ע"פ הירושלמי הנז' דאפילו בשעה שאומרים העולים לקרות בתורה ברכו את ה' המבורך חייבים השומעים אותו לעמוד על רגליהם וכתב על אותם שאינם עומדים האל הטוב יכפר בעדם. וידוע הוא שהוא ז"ל היה מקובל אלה"י ואמיתי בדורו של מהרי"קא וגאוני עולם וכל מקובלי הדור הזה החכמים בעיניהם וקבלתם מפי ספרים ולא מפי סופרים אינם לפניו אפי' כקליפת השום עכ"ל.
ועם האדון הסליחה כי מקובלי הדור מפי רבינו האר"י זצ"ל הם חיים ומפי כתב הרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל ומה לו להרב הכותב להטיח דברים ומאי דתלי זייניה בירושלמי הנה בשער הכונות שסידר מהר"ש ויטאל מכתבי מר אביו מהרח"ו ז"ל כתב וז"ל מורי ז"ל לא היה קם בעניית אי"שר של הקדיש ואמר לי שאותו הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מן התלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרוני' הדפיסוהו אח"כ בתוך דברי הירוש' עכ"ל וכ"כ בספר פרי עץ חיים שהוא ספר הכונות מסודר מהרב עיר וקדיש מהר"ם פאפיראס כ"ץ ונדפס קרוב ללשון זה ע"ש דף ט"ז ע"ג. ואין ספק דאלו הרמ"ע ז"ל ידע דברי האר"י ז"ל היה עונה אמן בכל כחו כאשר השב"ח השבי"ח מעט דבש אשר רדה ממהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל ואין להאריך.
ל"ג.
סימן סא
דין ו'. ידגיש בדלת שלא תהיה כריש. סעיף זה קשה מאד ואין לו הבנה דאעפ"י שהדלית והריש הם דומות קצת בתמונתם מ"מ במבטא יש הבדל גדול ביניהם. ועוד למה ידגיש הדלת והלא אין בה:
דגש ועוד שאם ידגיש מאבד כונת היחוד ועיין בספר שתי ידות למהר"ם די לונזאנו דף ק"ז ועיין בספר מציץ המליץ בתשובת הרב קזיס. מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י וכבר כתבו האחרונים דמ"ש ידגיש לאו דוקא אלא שיטעמנה יפה. ומ"מ עדיין אינו מתישב מ"ש שלא תהיה כר"יש.
ל"ד.
סימן סב
דין ג'. ובלבד שיוציא בשפתיו. זהו כונת ה"ר מנוח הביא דבריו מרן בכסף משנה פ"ב. והרב יד אהרן נתלבט בלשון ה"ר מנוח. והדבר ברור שצ"ל בדברי ה"ר מנוח לא השמיע לאזנו. ונעלם מהרב יד אהרן מ"ש הרב בית חדש בסימן זה. ועיין מה שכתבתי אני בעניי בספר הקטן פתח עינים ברכות דף ך'.
ואתה תחזה דשם העליתי דבספק ברכה יהרהר בלבו. וכבר בעניות כתבתי כן בברכי יוסף בסימן זה אלא דשם הייתי קוהה על דברי הרב מהר"י זיין בספר פרח שושן. ובפתח עינים הסכמתי דלא כוותיה ע"ש.
ל"ה.
סימן סח
דין א'. יש מקומות שמפסיקין בברכות ק"ש לומר פיוטים וכו'. מרן והטור לא דברו אלא בפיוטים המפסיקין בברכו' ק"ש אבל פיוט מי כמוך שהתקין רבינו יהודה הלוי לשבת זכור לומר אותו בנשמת כל חי איני יודע מה מצאו בו עול חדשים מקרוב באו לשנות המנהג ולומר אותו חוץ למקומו אחר חזרת התפלה ובק"ק אמשטרדם ושאר קהלות גדולות לא אבו שמוע לשנות מנהג' ואומרים תוך נשמת כל חי וישר כחם. הרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י. ולישרי לן מר דהקהלות שביטלו אמירת מי כמוך בתוך נשמת יפה עשו ולימטי להו אפיריון דהא בתוך ברכות פסוקי דזמרה דהם ברוך שאמר וישתבח אין להפסיק וכתבו האחרונים דאף לברוך הוא וברוך שמו אין להפסיק ואיך יפסיקו בפיוטים ובפרט מי כמוך הארוך. ותו נשמת כל חי הוא מתוקן קודם שסידר רבי המשניות שהרי בזהר הזכירו וכל דבריהם כגחלי אש על פי חכמת האמת ואיך יוסיפו בפיוט ארוך שלא כענין. ורבינו יהודה הלוי וחביריו המשוררים לא ידעו שדברי התנאים הכל הם בנויים על פי הקבלה באותו פרק השייך לאותו מקום בעליית העולמות וכל הדברים רזין עלאין במספר במפקד התיבו' ורמוז בדברים כמה שמות הקדש. רק סברו שהדברים כפשטן והם שבחים פשוטים. ולפי זה גם הם חיברו פיוטים ותקנו לאומרם. ואם ידעו שהראשונים תקנו כל ענינם על פי הסוד. גם הם נסוגו אחור ולא תקנום בתוך נשמת וכיוצא. ומאחר עלות כן מאי דתקנו שלא לומר מי כמוך בתוך נשמת הדין עמם וכן ראוי לעשות והדברי' פשוטים ואין להאריך יותר ודוק כי קצרתי.
ל"ו.
סימן ע
דין ד'. היה עוסק בתלמוד תורה כתב הרמב"ם פוסק וכו'. ועמ"ש אני הדל בספרי הקטן ברכי יוסף ועמ"ש על זה בספר הקטן מחזיק ברכה סימן תמ"ג ועיין עוד מאי דכתיבנא בעניותין בספר הקטן פתח עינים במסכת שבת דף ל"ג בסייעתא דשמיא ע"ש.
ל"ז.
סימן פה
דין ב'. אפילו להרהר בד"ת וכו' ובמקום הטנופת וכו'. נסתפק גדול אחד ישראל שחבשו השר בבית האסורי' והמקום מקום מטונף ובודאי אסור להתפלל ולברך אפילו בהרהור אמנם יש להסתפק אם יכול לקיים מצוה במעשה בלי שום הרהור רק שהוא עושה מצוה ולא עוד ויעמיד על עצמו שלא להרהר עוד. וכגון אשר בעד חלון צר וזעף יושיט לו לולב ואתרוג אם יכול ליטלם בידו. או"ד גם מעשה המצות אינו יכול לעשות כי אם במקום נקי. ולכאורה יש להביא ראיה ממ"ש פ"ק דקידושין יכול יעמוד לפניו בבית הכסא ובית המרחץ ת"ל תקום והדרת קימה שיש בה הדור ואי אמרת דגם מעשה המצות אינו יכול לעשות במקום מטונף אמאי אצטריך קרא תקום והדרת קימה שיש בה הדור תיפוק ליה שאינו יכול לקיים מצוה במקום מטונף אלא מוכח דיכול לקיים מצוה שם דעל מעשה המצוה לא קפדינן ומשו"ה הוה אמינא דיקיים מצות קימה והדור בבית הכסא ובבית המרחץ ולזה אצטריך קרא תקום והדרת דבעינן קימה שיש בה הדור.
אמנם בזהר הקדוש פ' תרומה אמרו הביאו הרב ס' חרדים דף ז' דהמצות בעי למקני להו באגר שלים ובאתקנותא דגרמיה ובאדכאותא דמשכניה הרי דצריך שיהיה הבית נקי וטהור כשמקיים המצוה. ויש לדחות דאפשר דהיינו כשיש בידו לטהר המקום אמנם בנ"ד דאנוס גמור הוא מגזרת השר ואין בידו בעידן רתחא לפייסו יהיה מותר לקיים המצות במעשה בלי הרהור ועדיין צריך ישוב.
ל"ח.
סימן פט
ונמשך זמנה עד ד' שעות וכו' לענין שנהגו קצת לאחר זמן ק"ש ותפלה עמ"ש בעניותי בקונטריס חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות ם ע' ע"ש.
ט"ל.
סימן צא
דין ג'. שלא ליכנס בב"ה בגלוי הראש. זהו דעת ה"ר פרץ שכתב בב"י בשם הכלבו ולא הביא על זה שום טעם. ומ"מ כך פשט המנהג בכל המקומות ואעפ"י שאין איסור בדבר כדמוכח מהמדרש שהביא רשב"ם בפירושו על התורה פ' ואתחנן בענין ק"ש משל למלך ששלח פרדוזיגמא וכו' ועמדו על רגליהם ופרעו את ראשם וכו' וכ"ש לאותם שיש להם פי"רוקא או מצנפת קטנה תחת ראשיהם דאין כאן נדנוד עבירה כלל אלא דטוב ליזהר משום אל תטוש תורת אמך ומשום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' הרב כמה"ר דוד קורינאלדי בעל בית דוד בהגהותיו כ"י.
ומה שהביא ראיה מהמדרש שהביא רשב"ם. של כת הקודמין היא מהרש"ל סימן ע"ב והמדרש עצמו הוא ויקרא רבה פ' ז"ך. וכבר דחו האחרונים ראיה זו כמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף סימן ב"י וממ"ש וכ"ש לאותם וכו' משמע שמותר בראש מגולה לגמרי וכ"ש וכו' והוא הפך מה שהסכים הוא עצמו לעיל בסימן ב' והבאתי דבריו בספרי הקטן חיים שאל ח"ב סימן ל"ה. אך כונתו פשוטה דקאי על המדרש. אבל להלכה נקטינן כמס' סופרים דאסור בגלוי הראש. ובסוף הגהה זו כתב ולא יהיה הראש מגולה לגמרי ורמז מ"ש סימן ב'.
מ'
סימן קיב
דין א'. אבל צרכי צבור וכו' פי' כגון תקון הטל והמטר וזכרנו ומי כמוך בג' ראשונות ויעלה ויבא ועל הנסים באחרונות. ומ"ש בסעיף ב' דאין לומר פיוטים קאי אפיוטים דיוצר כדלעיל סימן ס"ח וחדשים מקרוב באו בטלו לומר תקוני הט"ל והמטר תוך התפלה ואומרי' אותם קודם ולא ידענ' מאי שנא להו מזכרנו ומי כמוך ובכן דאינהו נמי לא הוזכרו כגמרא. הרד"ק בהגהותיו כ"י. ועמו הסליחה דהשוה לשאול צרכיו לפיוטי טל ומטר. וחמיר ליה פיוטים דיוצר מלומר פיוטי טל ומטר בתוך ג' ראשונות בלחש. והדבר פשוט דיותר חמור לומר פיוטים בתוך ג' ראשונות בלחש. ומה ענין שאלת צרכי צבור לפיוטים. והרי באמור משיב הרוח שהוא ההזכרה כמו שתקנו רז"ל סגי ואינו זמן שאלה דתקון רבנן בתוך התפלה. ומה ענין פיוטי' וחרוזים שחיברו אחרונים לזכרנו ומי כמוך שהם במסכת סופרים והם מיוסדים על אדני רזין עלאין כמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכבר כתבתי לעיל בסימן זה אות ל"ה שכל זה בא לאחרונים שלא ידעו שהתנאים והאמוראים כל דבריהם הלא ברז"י כס"ף וחכמת האמת שתו בשמים פיהם. וסברו שהדברים כפשוטם ולכן נפשם אוותה ליסד גם הם אמרות טהורות לפי דעתם על פי הפשט. ומ"ש בתוך דבריו ובכן נראה שכונתו על קדושות כפור. וגם אלו. מנהג אשר הריחו בסוד ה' שלא לאומרם. והאומרים אותם ואינם אומרים פיוטי טל ומטר טעמם שפיוטי טל ומטר שאלת צרכיה' ובלחש. והקדושות שבח השי"ת ובחזרה ודוק כי קצרתי ודעת לנבון נקל.
מ"א.
סימן קכד
דין ה'. על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו. ראיתי בספר חדש דגול מרבבה להגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל שכתב על דברי הרב מגן אברהם בדין זה ס"ק ט'. דבמקום שאין רשאי להפסיק אסור לאומרו' וז"ל וק"ו בברכה שהש"ץ מוציאו ידי חובה כגון ברכת שופר ומגילה שלא יפסיק לענות ב"ה וב"ש עכ"ל וזה דעת מהר"ש אבוהב בספר דבר שמואל סימן רצ"ה. והרב שושנים לדוד פ"ח דברכות חיזק בריחי סברתו. וכבר אני עני כתבתי בספר הקטן ברכי יוסף סימן רי"ג אות ג' כמעט שעברתי לדבריהם דרבנן ולא מצאתי ראיה מכרעת לזה. ומנהג העולם להפך. ואין למחות בידם.
והרב אליה רבה כתב וז"ל נראה דלאו דוקא ברכה אלא אפילו אזכרה בלבד דהא כתב בהג"א הטעם וכן מצאתי בסוף סימן שכ"ג עכ"ל ויש ט"ס וצ"ל דהא כתב בהגה הטעם וכן מצאתי בסוף ס' שיורי כנסת גדולה כצ"ל ומ"ש דהא כתב בהגה הטעם היינו שהרב חיבור זה חיברו על ס' הלבוש כידוע ובלבוש יש הגה שכתב ועוד שאפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם וכו' ע"ש ומזה מוכח דעל אזכרה לבד יש לאומרו וכן הוכיח הרב שיירי בהשמטות בסוף הספר אבל מה שהוכיח שם הרב שיירי והרב פר"ח סימן קכ"ח ממה שהיו עונים על הזכרת השם כהן גדול ביה"כ בשכמ"לו יש לדחות שאני התם דכ"ג מזכיר שם המפורש.
מ"ב.
סימן קכח
דין י"א. כשמחזירי' פניהם כלפי העם וכו' עיין מ"ש מרן בספר אבקת רוכל הנדפס מקרוב סימן ט"ז ע"ש.
מ"ג.
סימן קלד
דין ב'. ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו' הכי איתא במסכת סופרים פי"ד ודלא כמ"ש שלטי הגבורים פ"ק דקדושין בשם ריא"ז ותמהתי דאשתמיט מיניה גם פסוק מפורש כתוב הדר הוא אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וכתב דלא מצינו בכל התורה דיש חיוב להשתחוות נגד התורה ואפילו להיכל וליתא ומכאן סתירה לתשובת הרשב"א שהביא הב"י בי"ד ר"ס רפ"ב ושם הרב"י לא זכר פסקו ודבריו שבב"י. הרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י.
ואני עני כבר בספר הקטן ברכי יוסף שם סימן קל"ד הבאתי תשובת מהרי"קש על דברי שה"ג ויש לצדד בזה כאשר הארכתי בעניותי שם.
מ"ד.
סימן קלה
לשון הרב מגן אברהם איתא ברי"ף פ"ד דמגילה וכו' בס' דגול מרבבה הגיה הלשון וכתב דנשמט במ"א ע"ש וגם אני בעניי הגהתי כן במ"א כמ"ש בספר הקטן ברכי יוסף ובזה נסתלקה קושית הרב יד אהרן ע"ש באורך אלא דהרב הנז' הגיה כל הלשון כמו שהוא בהרי"ף ע"ש.
ומ"ש הרב הנז' בסמוך היכא שביטלו לקרות הפרשה שיקראוה במנחה וכו' אני הדל כתבתי במקום אחר שלא כדבריו ז"ל ומ"ש עוד היכא דבאותה שבוע היו שתי פרשיות אין משלימין וכו' הרב אליהו רבה חלק על זה ע"ש באורך ונראין דבריו כאשר יראה המעיין ועיין מה שכתבתי במה דשייך לסימן זה בקונטריס חיים שאל חלק שני סימן ל"ח אות ע"א והנמשך בס"ד.
מ"ה. דין י"ד. אין מביאין ס"ת אצלם וכו'. הגה. והיינו דוקא וכו' ואם הוא אדם חשוב וכו' לטעמיה בדרכי משה אזיל ואין נראה לי כן מן הירושלמי שהביא הב"י כאן ולקמן סימן תקפ"ד ומימי לא מלאני לבי להקל בזה אפילו ע"י הכנה יום או יומים קודם ובהגהות אשרי שכתב הרב שם בד"מ שמצא בפ"ק דברכות בגמרא שלפנינו לא מצאתיה ואין בידי להורות נגד הירושלמי בלא ידיעת שום טעם ובשו"ת מהר"ם מפאדובה סימן פ"ח האריך בזה ע"ש. ובמקומי אני עומד ואיני מוחה ביד העושים כן אבל להורות להם היתר לכתחילה לא משום דמשמע לי מפשט דברי הירושלמי דאפילו גבי ריש גלותא לא יאות עבדין אלא שהחזיקו בזה מכח גדולתם. ואם נפשך לומר דגירס' מהר"ם פאדובה עיקר אין דעתי להקל ולהכריע נגד כבוד התורה ומה גם דאחסור דרי וכל מאן דאלים בונה במה לעצמו. זה תורף דברי רד"ק בהגהותיו כ"י והוא האריך בזה.
מ"ו.
סימן קמג
דין ה' וחוזר לברך תחילה וכו' כאן קצת סמך למקום שנוהגין כשיש שם שתים או שלש שורות כמנין אבות הבנים הנולדי' באותו שבוע ומוהל אחד לכלן שקורין אותו בכל שורה ושורה וחוזר ומברך בכל הפעמים דאין למחות ואעפ"י דאין הנדון דומה לגמרי ואל ישנה אדם מפני המחלוקת הגהה כ"י לאחד קדוש. ועמ"ש הרב מהר"י זיין בפרח שושן.
מ"ז.
סימן קנג
דין כ"ב. אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט וכו' בספרי הקטן מחזיק ברכה הבאתי משם הרב מר וקציעה והרב באר יעקב שהביאו ראיה ממשנת פכ"ח דכלים להתיר לעשות מבגד אשה לס"ת ע"ש ועתה ראיתי להרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י שהוא גם כן מדנפשיה הביא ראיה זו (כי בימיו לא נדפסו הס' הנז') ודחאה והביא מתוספתא דמגילה פ"ב כלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה ומסיק שאין להקל ומראות הצובאות היה ע"פ הדיבור זהו תורף דבריו בקיצור והגם שעל דחייתו למשנה יש להשיב. מ"מ לענין דינא נראה להורות כדברי מרן ואין להקל. ועוד נראה דאפילו תימא דמאי דתנן פכ"ח דכלים כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר כן הוא הדין דיכול ליקח מטפחת שבראש האשה ולעשותה תשמיש לס"ת וכמו שפירש"י בסנהדרין דף מ"ח (אף שרמב"ם ורבינו שמשון והרא"ש ורבינו עובדיה שום חד מיניהו לא פירש כן) וגם לא נדחוק דסבר הנותן דשרי והגם דאח"כ אסרו לו הוצרך ללמד דהוא טהור דזה דוחק וגם אינו מתישב במשנ' וגם לא נאמר דדוקא בדיעבד. מ"מ שאני בזמנם דהיו נוהגים בטהרות וידענו דכפה זו טהורה כי נשמרה מכל טומאה. אמנם בזמנינו דמעילי וכל בגדי האשה לובשת כשיוצאה לחוץ אף כאשר איננה טהורה נטמאו כמה טומאות בימי נדתה ונקבעה הטומאה בהם כמה זמן. ולכן אינו לעשות תשמיש לס"ת מבגד אשה. ואין ראיה ממראות הצובאות גם כן מטעם אחר דהיו נשים צדקניות ובזכותן נגאלנו ממצרים ולא נשתמשו בהן אלא למצוה וקדושה. משא"כ בגדי נשים האידנא דכאשר לובשות אותן אינו לשם מצוה ואין להאריך. באופן שהעיקר כמו שכתבנו וכמ"ש הרב מהרד"ק הנזכר שאין להקל.
מ"ח.
סימן קנו
ותורתו קבע וכו' במחב"ר הבאתי מדרש שמואל כל הקובע עתים מפר ברית והבאתי פירוש המפרשים ופירוש הרמ"ע. והן עתה ראיתי שהוא ירושלמי פ"ט דברכות. וראיתי להרב יפה מראה שפירש דאתי כר"ש ן' יוחאי שצריך שתהיה תורתו אומנותו כדכתיב והגית בו יומם ולילה כפשוטו. ואנן קי"ל ברכי ישמעאל ע"ש. וק"ק על הרב ז"ל דמוקי לה דלא כהלכתא. והלא דרך ישר ומרווח לפניו לפרש כדפירשוהו המפרשים דמאבד הזמן לתהו בשטיות העה"ז ונפטר בקביעות עתים ולז"א מפר ברית כמ"ש במח"בר.
מ"ט. הרב מגן אברהם בזרועו קבץ כמה פרטיים שצריך ליזהר בהם ובכלל הביא כל המספר טובת חבירו בפני שונאיו אבק לה"ר והקשה מבתרא דף קס"ד דאמר ר"ש ברבי כמה נאה כתב זה וא"ל יהודה חייט' כתביה וא"ל כלך מלשון הרע ע"ש וכן הקשה הרב פרי חדש בהגהותיו ואשתמיט מינייהו מלכי דברי הרמב"ם בפי' המשנה פ"ד דאבות שנרגש מהאי עובדא גופיה ופירשו שהיה בקהל רב ובודאי היו שם שונאי הכותב ע"ש. וגם למה שפירש"י דאל יספר טובתו של חבירו היינו להרבות יותר מדאי. מ"מ נראה דלענין דינא שוים הרמב"ם ורש"י דבין להרבות בשבחיו נאחז בשב"ח לספר בגנותו בין בפני שונאיו הוא אבק לשון הרע לכ"ע אלא דמשמעות לשון המימרא איכא בינייהו דרש"י והרמב"ם וממילא ל"ק מעובדא דיהודה חייטא דהיו שם שונאיו כמ"ש הרמב"ם.
ואני בעניי במח"בר רמזתי מה שכתבתי בעניותי בספר הקטן ראש דוד פ' תבא ושם אני הדל יישבתי קושית שני המאורות הגדולים הרב מגן אברהם והרב פרי חדש ופירשתי הצעת השמועה ע"ש אמנם בו בפרק גם ממני נעלמו דברי הרמב"ם בפירוש המשנה וכמ"ש בקונטריס דברים אחדים דף נ"ט ע"כ.
נ. עוד כתב הרב מגן אברהם הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו כמ"ש ספ"ק דברכות עכ"ד וכתב על זה הגאון מהר"ר יחזקאל דגול מרבבה וז"ל לא מצאתי זה במנין המצות ועיין בשיורי כנה"ג בכללים נפרדים אות כ"ה עכ"ל. וז"ל הרב שירי כנה"ג שם כתב הרא"ם (פ' שופטים) בפסוק לא תטע לך אשרה כל עץ דהיכא דאמרינן עובר בלא תעשה היינו מדאוריתא אבל באר שבע דף ל"ד ע"ב כתב דפרק אין עומדין אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תעשה ובספ"ק דברכות אמרו כל הקורא אברהם אברם עובר בלאו וכן פ' חלק מחזיק במחלוקת עובר בלאו ואינם אלא דרבנן הואיל ולא מנאום מוני המצות עכ"ל. ובספר באר שבע דפוס פפד"מ הוא בדף כ"ד סוף פ"א דתמיד. ואשתמיט מהגאון מה"רר יחזקאל ומהרב כנה"ג ומהרב באר שבע דברי הרמב"ם בספר המצות בשרש ח' ובלאוין מ"ה שכתב בהדיא דמ"ש מחזיק במחלוקת עובר בלאו הוא אסמכתא והו"ל להרבנים הנז' לאתויי דבריו של גדול בראש אמי"ר.
והוי יודע שאני הצעיר בסוף עין זוכר בקלורית לעין כתבתי שמה שהקשה הרב הגדול מהר"ש לאנייאדו בספר הבהיר לחם שלמה על הכנה"ג ח"מ סימן טו"ב שנסתפק אי איסור שמיעת בעל דין א' דאורייתא או דרבנן שהרי הרמ"בם כתב פכ"א דסנהדרין עובר בל"ת. יש לישב דמצינו דהרב ק"ס ודעמיה ס"ל דמ"ש הרמ"בם המניח תפילין בלילה עובר בלאו הוא אסמכתא. ועל זה השיב לי הרב הגדול הנז' דכי אמר עובר בלאו אסמכתא אבל לשון עובר בלא תעשה הוא לאו גמור כמו שהבאתי דבריו בקונטריס חיים שאל ח"ב סימן ח"י.
ועל פי חילוק זה מוצל הרא"ם ז"ל מקושיית הרב באר שבע דמברך ברכה שאינה צריכה והקורא אברהם אברם והמחזיק במחלוקת בש"ס בכולן אמרו עובר בלאו ומ"ש הכנה"ג על ברכה שאינה צריכה עובר בלא תעשה הוא אגב שיטפיה או הרב כתב בל"ת ור"ל בלא תשא והמדפיס כתב בלא תעשה. וא"כ לפי דברי הרב מהרש"ל הנז' אפשר לומר דגם הרא"ם מודה דכשאומר בש"ס עובר בלאו אפשר דהוא אסמכת' אבל לשון עובר בלא תעשה נראה שהוא מדאוריית' ובהכי נתישבו דברי הרא"ם.
ואולם אני בעניותי כתבתי להרב הנז' והוא שם בחש"ב דלא שמיע לי חילוק זה בכל עת אשר אני רואה דעובר בעשה כתבו ז"ל שהוא אסמכתא ועובר בלאו אסמכתא ה"ה נימא דגם לשון עובר בלא תעשה הוא אסמכתא ועוד הרב שבא לחלוק על הרב כנה"ג במה כחו אם כה יאמר הרב כנה"ג דלדידי' אין חילוק בין עובר בלאו לעובר בל"ת כמו שתראה שם בחש"ב ע"ש. והן עתה שמח לבי שראיתי דברי הרב כנה"ג בשיורי הנז' דמוכח בהדיא דאינו מחלק בין עובר בל"ת ושפיר קאמינא בפרט להרב מהרש"ל הנז'. וגם הרב באר שבע ז"ל מדבריו בהקשותו על הרא"ם מוכח בהדיא שאינו מחלק בין עובר בלאו לעובר בל"ת כמבואר. וליישב לדברי הרא"ם אפשר דלא קאמר הרא"ם אלא על הספרי דרגיל לומר זה עשה וזה לא תעשה ומשמע לרא"ם דבספרי כי קאמר עובר בלא תעשה הוא מדאוריית' כי כן ארחות הספרי אבל בש"ס אינו מוכרח ודו"ק.
נ"א.
סימן קסז
דין יו"ד. אנכי איש צעיר כתבתי על הברכים דאם בירך על הפת בורא מ"מ יצא. ורב חביבא הרב מהר"א ישראל בספר קול אליהו א"ח סימן י"ב פלפל בדברי ומסיק דיצא כמו שכתבתי. ולא אאריך בשקלא וטריא ותסגי לן דהעלה לדינא כמ"ש כי עינו ראה מ"ש בקונטרס שיורי ברכה ע"ש.
נ"ב.
סימן קסח
על המלבי"ן שעושים בעה"ק חברון ת"ו כתב הרב המופלא כמהר"חא בר דוד בחידושי דינים כ"י וז"ל על המלבין כתב הרב זרע אברהם אם אכל שעור שהיה בו כזית בכדי אכילת פרס מברך על המחיה ואם לאו בורא נפשות. והרב פרי חדש בתשובותיו סימן א' כתב דאוכל כזית מלבי"ן יברך על המחיה וכ"כ מג"א וכן הסכימו בעלי הוראה והכי נקיטינן וגם הרב זרע אברהם כתב דרבים חלקו עליו בזה. ואני ראיתי למרן דודי ז"ל (הוא הרב הגדול בעל עץ החיים ומקראי קדש וכו') שבירך על מארוגי"נוס במ"מ ובסוף בנ"ר כנראה דסבר כהרב זרע אברהם.
שם מגן אברהם ס"ק כ"ב. כתב בספר דגול מרבבה להגאון מהר"ר יחזקאל דלא יברך בתוך הסעודה אלא על דבר שהוא כסנין אליבא דכ"ע. ובלאו הכי אין לברך דאזלינן לקולא זהו תורף דבריו ולי הדיוט נראה דדבר שהוא מחלוקת אם הוא כסנין כגון כעכין שקורין ביסקוגוס או רוסקיטאס לא יאכלם בתוך הסעודה דכיון דתדיר חשיב להו כסנין ואוכלם ומברך עליהם במ"מ כבר החשיבם כסנין. ואיך עתה ליחוש למ"ד שהוא פת ולא יברך ואין לילך לקולא דהוו תרתי דסתרן. והגם דיש לצדד. שמעתי מפום רבנן דכן נהגו גדולי הדור שלפני דורנו שלא לאכלם בתוך הסעודה וכן נהגנו.
נ"ג.
סימן קפג
דין א'. כתבתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף משם הרב ברכת הזבח בתפארת שמואל שאין להניח בשלחן בשעת ברכה כלים רקים ע"ש. וכן הזהיר על זה הגאון מהרש"ל הביאו בספר קב הישר פ' ס"ד ע"ש שהאריך.
נ"ד.
סימן קפח
ט"ז ס"ק ז'. אבל בהג"מ בשם הר"ם שצ"ל על הנסים כדאשכחן רב צלי של שבת בע"ש וכו' כתב בס' דגול מרבבה כצ"ל וכן הגהתי בב"י ובהג"מ ועיקר הראיה כי היכי דרב הזכיר של שבת בע"ש אף שעדיין הוא יום חול מ"מ כיון שהיה מקבל שבת שייך להזכיר שבת כן במוצאי שבת מי שמשכ' סעודתו כיון שהוא לא התפלל עדיין ערבית ואצלו עדיין קדושת שבת יזכיר של שבת וכמו כן במוצאי פורים יזכיר על הנסים עכ"ל וכבר קדמו הרב שיורי כנה"ג בסימן זה ובסימן תרצ"ה רק שבסימן זה הגיה ופירש ובסימן תרצ"ה כתב ליתא להאי מימרא בשום דוכתא והכי איתא פ' ת"ה רב צלי של שבת בע"ש.
והוי יודע שמה שכתבתי אני בעניי בריש קונטרס חיים שאל ח"ב סימן א' אות ג' כי בהגהות חדשות סימן תרצ"ה תמה על דברי הטור שכתב דרב צלי של מוצאי שבת בשבת. הוא אגב שטפאי דהטור לא כתב שם בזה רק התמיה הוא על מה שהביא מרן בבית יוסף מהגהו' מיימוניות. וגם שם כתוב דרב צלי של שבת במוצאי שבת וזהו תמיהא קיימת. ומה שכתבתי שם משיורי ברכה סימן רצ"ג הוא על מ"ש הטור שם רב צלי של מוצאי שבת בשבת ועל זה כתבתי דמצאתי גירסא זו בדברי הגאונים כ"י. ואינו ענין לדברי הגהות מיימוניות שכתב רב צלי של שבת במוצאי שבת. וגם מ"ש אני הדל בחיים שאל שם שהרב דרישה סימן רצ"ג העיר בזה. אינו כן שהוא העיר במ"ש הטור רב צלי של מוצאי שבת בשבת. אבל הרב שיירי העיר על הגה"מ שכתבו דרב צלי של שבת במוצאי שבת בסימן זה וסימן תרצ"ה כמו שכתבתי שם. גם מ"ש בשיורי ברכה סימן רצ"ג וק"ק על הרב שיירי כנה"ג שבסימן קפ"ח וסימן תרצ"ה העיר על זה והכא לא נתעורר על דברי הטור אינו מכוון דהרב שיירי סימן קפ"ח וסימן תרצ"ה העיר על מ"ש התפלל של שבת במוצאי שבת. והטור סימן רצ"ג לא כתב אלא של מוצאי שבת בשבת וה' יצילנו משגיאות ואין להאריך ודוק.
נ"ה.
סימן רי
האוכל פחות מכזית וכו' חזה הוית בקונטריס כ"י מהרב המובהק כמהר"ר אליהו ישראל ז"ל שכתב וז"ל כתב הרב מגן אברהם משם הרב כנה"ג שאם אכל חצי זית מז' המינין וחצי זית אחר מצטרף ומברך בנ"ר. ויראה פשוט דלא קאמר הרב ז"ל דיברך בנ"ר אלא כשאכל חצי זית מז' המינין וחצי האחר מדבר שברכתו שהכל או פרי האדמה לפיכך מברך בנ"ר אבל אם אכל פירות אחרות שברכתן בורא פה"ע מברך לאחריו מעין ג' דהא קי"ל אם אכל מז' המינין ואכל תפוחים א"צ לברך בנ"ר על התפוחי' ויוצא בברכת מעין ג' זהו תורף דבריו. ולי ההדיוט הדבר פשוט להפך דאם אכל תפוחים לבד לכתחילה אינו יכול לברך מעין ג' והכא כשאכל חצי זית מז' המינין אינו מברך מעין ג' ואיך יברך לכתחילה מעין ג' על צירוף תפוחים וכן מוכח מהכנה"ג דנקט סתם ע"ש ודוק כי קצרתי.
נ"ו.
סימן ריג
דין א'. ראיתי בקונט' כ"י מהרב הנז' שכתב וז"ל אם א' אכל פת הבאה בכסנין ושתה יין אם יכול להוציא בברכתו אחרונה למי שלא אכל אלא פת הבאה בכסנין ובספר ברכי יוסף הביא ראיות דמוציאו ובכלל ראיותיו הביא מדברי הרדב"ז בתשו' במי שלא התפלל ערבית מ"ש ויש מי שדחה ראיה זו דשאני התם דהוי תפלה שלא בזמנה דלא הוי הפסק כמ"ש בסימן ק"ח משא"כ הכא עכ"ד. ולא צדק בזה דאם טעמא דהרדב"ז משום דהוי תפלה שלא בזמנה לא הי"ל להתיר לכתחילה שלא אמרו אלא בדיעבד אלא ודאי דאין טעמו כן ובאמת נדון הברכ"י עדיף במקצת מנדון הרדב"ז דאין היוצא מפסיק בשום דבר אלא המברך ובנדון הרדב"ז אע"ג דמפסיק המברך עצמו נפיק עכ"ל והנה החכם השלם הדוחה ראיתי הנז' הוא נר"ו כתב אלי ואני השבתי לו כמ"ש במחזיק ברכה וכיונתי לדעת הרב מהרא"י הנז' עלץ לבי דהוא ז"ל שר המסכי"ם את יוסף.
נ"ז.
סימן רכג
דין א'. ילדה אשתו וכו' בק"ק טריקולא מנהגם שאבי הבן בס"ת מברך הגומל להצלת היולדת ואף שמרן פסק להפך. אין לבטל מנהגם כיון דהשה"ג וב"ח ול"ח ומגן אברהם העלו לברך. והגם כי אנו אין לנו אלא דברי מרן במקום שנהגו כסברת הרבנים הנז' אין למחות בידם. מהר"חא בר דוד בכ"י.
נ"ח.
סימן רכט
דין ב'. הרואה חמה בתקופתה וכו' בספר גור אריה כתב דמפני שיש פירושים בזה לכך לא נהגו לברך ברכה זו ע"כ והוא מדבר על מקומו. אבל בארץ הצבי וקצת גלילות טורקיאה ואשכנז ופולוניא ששם רבבות אלפי ישראל מברכין ברכה זו. גם פה ליוורנו מברכין אותה. וראיתי מי שכתב וז"ל שני הפירושים תראה בערוך ערך חמה. ובמדינות איטליא לא נהגו לברך ברכה זו רק באיזה מקומות שהלכו חשכים אחר חכמים אורחי' שהנהיגו אותם בכך ושכחו מקרא מלא אל תטוש תורת אמך עכ"ל ושרי ליה מריה דכמעט כל העולם בדבר שהושוו מרן ומור"ם הולכים אחריהם וכאן שוים לטובה וכן בגלילותנו ארץ הצבי וקצת מטורקיא"ה וכן בערי אשכנז ופולין כלם מברכין והמקום שאינם מברכים צריך שיהיה להם בקבלה שרבני המקום הקדמונים מורי הוראות קודם מרן ומור"ם מפני הפירוש האחר הסכימו שלא לברך ובזה נאמר אל תטוש תורת אמך. ועמ"ש הרב דבר משה ומ"ש במח"בר ומשם באר"ה. ועל הרב גור אריה קשה שהוא היה במנטובה והרמ"ע שהיה במנטובה מוכח מדבריו בספר אלפסי זוטא שמברכין.
והנה בספר דגול מרבבה כתב דיברך עד קודם חצות ולא זכר דכן כתב הרב תוספת יום טוב הביאו הרב אליה רבה והוא תניא דמסייע ליה ובהקדמת ס' חסדי אבות כתב שמהר"י מינץ בן ק' שנה בירך ברכת החמה והרי שבמנטובה ופאדובה שהיה עירו של מהר"י מינץ מברכין והם מערי איטאליא.
נ"ט.
סימן רסג
דין ה'. שמברך אחר ההדלקה הרב מגן אברהם כתב דאשת הגאון סמ"ע הורית דבי"ט תברך אחר הדלקה ואין חכמה לאשה וכו' ובס' דגול מרבבה כתב דהיא אשה אשר נשאה לבה בחכמה דלא שייך לא פלוג הכא שנוסח הברכה חלוקה זה שבת וזה י"ט תדע הרי חנוכה וכו' ע"ש. ויש להשיב דאמר לך הרב מגן אברהם דזה לא מיקרי שינוי משבת לי"ט בתיבה אחת. ונר חנוכה אינו ראיה דשם מדליקין נ"ח להודות לה' ואסור להשתמש לאורה ובמקום מיוחד משא"כ נר שבת וי"ט בשלחן. ואני בעניי כתבתי לחזק הוראה זו בספר הקטן מחזיק ברכה ע"ש.