אור ברסלב
טוב עין סימן טוב

טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן טוב

סימן טז

על מ"ש אני הדל בקונטריס כסא דוד דף קכ"ג על לשון מרן כ"מ פ"ו דמתנות. והנה צורף קצת זכרונות.

אתיא אגרתא ממער"בא מהוד והדר דכיילין ליה בקבא רבא. ז"ה מהה"דר רצוף אהבה. החכם השלם והכולל סיני ועוקר הרים עצום ורב כמה"ר משה שלום נר"ו עמ"ש בכסא דוד דף קכ"ג וז"ל ראיתי מ"ש בכסא דוד דרוש אחרון ואעתיק מה שכתבתי בהגהות על מס' ידים. התי"ט הביא קושית מרן על הרמב"ם בחיבור פ"ו דמ"ע שכתב הל"מ וכתב עליו ולי נראה דלא מכרעא וכונתו כמ"ש הוא עצמו דהא דקתני והנדון שלפנינו מעשה זקנים היינו מקמי דידעי לעדותו של ר"א ונ"ל דמרן ידע שפיר לדברי התי"ט ומקשה שפיר משום דרבינו פ"ב דתרומות כתב וחכמים הראשונים התקינו על ענין עמון ומואב וכתב הל"מ ואזדא ליה תירוץ התי"ט לשיטת רבינו וע"ש במרן שהביא לשון זה. שוב ראיתי בס' כסא דוד שנדפס מחדש שהביא דברי מרן עצמו בכללי הגמרא שכתב כמ"ש התי"ט. ובמה שכתבתי יתורץ מ"ש בס' הנז' על מרן שכיון שראה דבריו בהקדמה מה מקשה על דבריו בחיבור ועפ"ז א"ש דעל דבריו בהקדמה אפשר לומר שסובר כמ"ש מרן והתי"ט דתני מעשה זקנים מקמי דידעי לעדותו וכו' אבל בחיבור אי אפשר לומר כן מהא דרפ"ב דתרומות. וראיתי בדרוש זה שהביא הפשט נחמד של אבי הרב ס' כתובה וכתב דפשט יכול להרכיב על על המשלח הוא יע"ש וראיתי לרש"י שפירש על השעיר. והיה זה שלום.

וזה השבתי על דבריו נר"ו

אני לדודי ועלי תשוקתו, אדמוקדאי יקיד ברשפי אהבתו. חזה הוית במכתב למ"ר כתיבתו וחתימתו. מטיבותיה דמר ישלח דברו זכאי באמירתו. על מ"ש אני הצעיר בצעירתו. וכבר ידע מר אשר אנכי עפר לא ניחא לי למשקל ולמטרי בדברי' שבכתב ומצאתי לי רב מרבוואתא קמאי מהר"ם מינץ בתשובותיו סימן ע"ז דף קי"ו ע"ג שכתב שאינו מפלפל בכתב כי אם פה אל פה ע"ש.

ואולם אגב חביבותיה דמר רח"ם רחמתי"ם לראש אענדנו אשיב בקצרה דידע מר דבסובלי חולאים מתנינן הוה עובדא וח"ש מביניתא דרישאי ועד טופרא דכרעאי וקיימנא בנפשאי עת לחשו"ת וע"ט לדבר בס"ד.

פתח ביו"שר אור דהרמב"ם כתב בה' תרומות דחכמים הראשונים וא"כ אין לומר דמאי דאמרו מעשה זקנים הוא קודם עדות ר"א ואהכי תריץ יתיב דברי מרן ואשר אנכי העירותיהו על הכס"א. ואני בעניי אומר דיש לומר דודאי כך קבלו ר"י ורבי טרפון שהוא מעשה זקנים אלא דר"א העיד דהוא הל"מ ותרתי איתנהו דהזקנים כיונו להל"מ. והרמב"ם ה' תרומות נקט הכי אגב מצרים דנקט ברישא הגם דנודע הוא דהוי הל"מ. והגם דיש לדחות הו"ל למרן בכ"מ להביא דברי הקדמת הר"ם לפירוש המשנה ולישב הכל.

ואולם עתה נראה בעיני שיש לומר דמש"ה רבינו אמר דעתידים רבנן לתקן מעשר לעמון ומואב וכשיתקנו חכמים כך אז עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכן באינך דעגול והחזן רואה ונמצא דתרוייהו איתנהו דהוא מעשה זקנים לתקן מעשר בעמון ומואב. והל"מ בשביעית מ"ע. ובהכי דייקי דברי הר"מ דפ"ו דמ"ע גבי שביעית נקט הל"מ. ובתרומות בעיקר המעשר כתב התקינו חכמים ונתישבו דברי הר"מ בהקדמתו ובחיבורו וקושית הרב חוות יאיר וכיוצא. כן נ"ל בעניותי. ומ"ש מר על מה שכתבתי בכסא על דברי אבי ה' ס' כתובה ואודיק לן מר דברי רש"י. איברא דאגב שיטפא וריהטא לא זכרתי דברי רש"י. אבל מה שכתבתי דהפשט על המשלח נ"ל ההדיוט אמת וצדק ושלום כת"ר יגדל בית צדיק חוסן רב ולא יזח החו"סן בנפש אדם מוע'ט צעיר אנכי ונבזה נאה דורש שלום כת"ר באהבה רבה פור"ס מן החיי"ם סוכת שלו"ם.

ב' פתח עינים פ' הערל על דף ע"ח עמ"ש שם דמקשים העולם אמאי לא פריך הש"ס מקרא וכן הקשה הרב ישרש יעקב ומה ששמעתי שתירץ הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל ורמזו הרב שער המלך ה' ט"מ דף ס"ח. ועתה ראיתי בספר האגודה שכתב וז"ל מנעורי הוקשתי אמאי לא פריך מקרא גם דור עשירי ונראה דהוה ס"ל דבדורו' אחרונים לא חיי כדי שלא יטמעו בהן להכי פריך ממתניתין עכ"ל. ונעלמו דבריו מכל הרבנים ז"ל. ואם כנים הדברים דזה מדרש רז"ל שעזרא גזר כמו שכתבתי בפ"ע. הר"ב האגודה לא ידע מדרש זה. ומ"ש הרב שער המלך שהוא בילקוט. כמדומה דליתיה בילקוט.

ג' בסוף תשובות דשייכי לה' מאכלות אסורות כתב דצפור דרור טהורה והביא ראיו' ע"ש. וק' לי אמאי לא מייתי מתלמוד ערוך פ' אין צדין דאמרו צפור דרור קושר בכנפיה וכמ"ש הרב פרי חדש א"ח סימן תצ"ז דין ט' והשיג מסוגיא זו על הגאון מהר"י קולון ועל הרב ט"ז ע"ש באורך.

ד' לענין אחד שרצה לירש כמנהג או"ה וטען שהמנהג בעירו לדון בעש"ג ודינא דמלכותא דינא. שומו שמים על זאת. ומי אמר מנהג זה. והרב כנה"ג בתשובותיו והובאה תשובתו בספר ארח לצדיק כתב דלא שייך מנהג. ודינא דמלכותא דינא לא שייך בנחלות כמ"ש הרשב"א והביאה שם. ועוד דידוע דדינא דמלכותא דינא אינו אלא במשוה גזרותיו ובשאר ערים שתחת ממשלת המלך לא נהגו כן. ועוד דהא דאמרו דינא ד"ד הוא שכך גזר ואם לא יקיימו גזירתו ריב לו עמהם אבל הכא ודאי לא איכפת ליה. ואם יביאו ראיה גמורה ואמיתית שכך נהגו בעיר זו מימי עולם והוא מנהג קבוע בהסכמת הקהל מה שאין בידם. מ"מ אם כן המנהג שנהגו באמת משנים קדמוניות לכאורה נראה דמצי לומר קי"ל כהרי"בש ומור"ם ומהרש"ך שהביא הרב כנה"ג בתשובתו. ועוד שיש לומר כמ"ש בספר ארח לצדיק בתוך תשובת הרב כנסת הגדולה דהרשב"א לא אמרה אלא כשרוצה לדון בדיני האומות אבל אם המנהג כן מודה הרשב"א ובזה תירץ תשובת מהרש"ך ע"ש באריכות והכי נמי בנ"ד יאמרו זה וצריך להתישב בדבר ועת לקצר והיה לכם לזכרון.

תוכן העניינים

טוב עין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה