טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טז
על איזה פרטים בקונטריס חיים שאל חלק שני. שלח כזאת חכם לב עדינו העצני.
את זה שלח לי נהירו דעיינין החכם השלם כמה"ר משה חיים סיסקינו נר"ו מעיר פירינצי יע"א. כאשר יצא לאור קונטריס חיים שאל ח"ב. והלא כה דברו. נשתעשעתי באמרותיו וראיתי ענין קדושין על תנאי ולא רשם שגם הרב המאירי ז"ל כתב קדושין על תנאי כדעת מור"ם כפי אשר כתב משמו הרב מוצל מאש דת סימן ל"א נא יודיעני אם עמד על דבריו.
ב) גם ראיתי מ"ש בענין אונן אם רשאי להסתפר ובלקוטים שלי הבאתי ראיה לאיסור מלשון הירושלמי פ"ק דשבת הביאו בס' הרוקח סימן שי"ב ישב לגלח ואמרו לו מת אבא הרי זה ישלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח ואם האונן היה מותר בתספורת מה בא ללמדנו שישלים משום שהתחיל בהתר והלא אפילו אחר שידע ממיתת אביו מותר לגלח יודיעני דעתו.
ג) גם ראיתי על מ"ש בח"א על ענין גונב מגוי אי כשר לעדות וכבר בלקוטים שלי הבאתי דברי הרדב"ז בראשונות ותמהתי על מר ועל הרב קהלת יעקב אות רנ"ו שלא הזכירו אותם והתמיהא על מר נתבטלה ועל הרב הנזכר במקומה עומדת.
ד) ותעלוזנה כליותי בקראי ענין ז' גברי במנחת שבת בפרט בראותי ראיה מהזהר הקדוש פ' ויקהל בהשמטות.
ה) ובסימן ל"ח אות ע' ראיתי מ"ש בניגון אותיות ה' ולא אכחד שהייתי מונע עצמי מלהאריך בנגון שום תיבה מדבר שבחובה מחמת דברי התוס' ופסקם מרן סימן קכ"ד שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך ביותר ובשו"ת בית יעקב מקפיד על זה.
ו) גם ראיתי שכיונתי על ענין הקרואים לאכול על סעודת חתן בימי החג דחייבים בסוכה ובפרט מלשון הר"ן כמו שהארכתי בפסקי.
ז) עוד אגלה כי יש מי שהורה בענין שלא נמצאו כי אם ט' מתענים במשמרה ובא אחד מבית הכנסת אחר שכבר התפלל מנחה והיה מתענה כדי להצטרף עם אלו הט' שעדין לא התפללו מנחה ואסר להוציא ספר תורה במנחה כמנהגם בכל ערב ראש החדש שזה כבר התפלל ויצא ידי קריאת ס"ת. ולא כן אנכי עמדי יודיעני דעתו והיה זה שלום.
וזאת תשובתי בס"ד
זרוע המיומן למחסה ולמסתור. לתרוצי סוגיא עביד פריש"ה ולא קשיא רישא אסיפא ומעשה לסתו"ר. הלא כה דבר"ו שוש"ן דעבדא ויצץ ציץ כפתורי"ם היוצאים מכפ"תור. רחימא דנפשאי דחביב עלי כגופאי החכם השלם כמה"רר ארכא נר"ו בחיין יהיבת ליה ונעתו"ר.
ממז"רח שמש הרואה אומר ברקאי הן כל יקר ראתה עיני בהגיע תור. כל מילי דמר בכתבו הבהיר ויאר לנו מקום פתו"ר. חדאי נפשאי ואולם לישרי לן מר כי כשל כחי מבלתי יכולת הצג על הארש מעלה ארו"כה אגב חביבותא וכן לדבר הלכה מעיקרא משכה והיום קצרה די"ו לכתוב שני אותיות ואהיה שעשועים נא אל יהי ד"ן נח"ץ כיושב לבטח וכך היא המדה בקרבנות שנויה בן יונה או תו"ר.
בראשית מאמר האיר אל עבר פני מתורתו של הרב המאירי ז"ל על אשר אנא נפשאי כתבית בח"ש"ב סימן ל"ח אות ס"ח ומר הור"ה גבר דהרב המאירי ז"ל סבר כמו"רם וכו'. איברא דאני הדל כתבתי שם דאי איתא להא מילתא לא הוו שתקי קמאי. אמנם פסקי הרב המאירי ז"ל ליבמות אין בידינו והגם דהרב מהר"י אלפאנדארי רב גובריה. מ"מ אותיות מחכימות. ולפי קוצר דעתי נראה דבגלילותנו בארץ הצבי וערי טורקיאה ממוצא וממערב שקבלנו הוראות מרן אין להקל נגדו ומה גם בדבר שבערוה. ואם רבני אשכנז סמכי על מור"ם. הא לן והא להו.
ב) והראיה דמייתי מר מהירושלמי דשבת וכו' והיו דבריו כלפי מ"ש בחש"ב שם אות מ"ו ועל זה שרטט וכתב ראיתו. אני בעניי אומר דראיתי לרבותנו בעלי התוס' במ"ק דף כ"ג ע"ב דמייתו הך ירושלמי ואוקמוהו בששמע שמת אביו ואין משם ראיה כאשר עיניו תחזינה מישרים.
ג) ועל מה שכתבתי שם אות ה' במי שגנב מגוי אי כשר לעדות וכו' ותמה מר עלי אני הדל מתשובת הרדב"ז ועל הרב קהלת יעקב. הא דאפיקיה מר בלשון תמיהא. מטיבותיה דמר אמינא דאין זו תמיהא הן עוד היום כי רבו כמו רבו ספרן של צדיקים וכותלי בית המדרש יוכיחו מה יצדק אנוש יצא לחפש"י בכלהו ספרי דבי רב. ובכגון זו אני רגיל לכתוב אשתמיטתיה או לא זכר שר ואינו אלא לשון כבוד כמו שכתב הרב חוות יאיר בשו"ת חוט השני סימן ך' ע"ש דבריו הנחמדים ומסולתים. אבל על הרב כנה"ג יש להעיר כשאינו מביא מתשובות שרגיל להביא שהוא העיד על עצמו בהקדמתו שקרא כל ספרי התשובות שהיו בידו מראשן לסופן למלאכתו מלאכת הקדש ונטה ללו"ן על ס' פנים חדשות. ובמאי דקמן כעת לא מצאתי להרב כנה"ג שהביא תשובת הרדב"ז לענין פיסול עדות. אמנם הזכיר תשובה זו בכנה"ג ח"מ סימן שמ"ח. וזה יש להרגיש על הרב ז"ל אם לא הביאה לענין פיסול עדות.
ומ"ש כת"ר דתמיהתו על הרב קהלת יעקב קיימת. יש להקל קצת התמיהא דהלא מראש נדעה נרדפה מאין הוציא הרב ז"ל דהרדב"ז פסל לעדות גונב מגוי דלא אפשר דמתשובת הרדב"ז סימן ר"ה נפקא ליה דהיה כותב בכתב מפרש הרדב"ז סימן ר"ה. ומהרב כנה"ג נמי לא אפשר דלענין פיסול עדות לא הזכירה. ונראין הדברים דמאיש לוקח הרב מהריק"ש וכן נראה ממטבע הלשון. והשתא היה מקום להקשות על הרב ז"ל דאמאי לא הזכיר דברי מהריק"ש דיש להכשיר וסיים וכן ראוי לדון. אמנם נראה דהרב נקיט נפשיה בקצי"רי ומיירי כשזה הגונב ידע שהוא איסור וגנב דבהא כ"ע מודו דפסול לעדות. כי הרב ז"ל לא עסיק התם בפסקי דינים לברר הדברים והחילוקים. אכן בעבידתיה טריד עבידתא שפירתא לגלויי דעתא אי הא מילתא דאוריתא או דרבנן דגזור גזירתא או תקון תקנתא וכן יראה הרואה זמנין בגו ארע"א ובתוספת מקצר הרבה. ולא שאני בא לישב אמאי לא הזכיר תשובת הרדב"ז. רק דעד האידנא היה קשה דכתב משם הרדב"ז נגד מסקנתו. ולפי האמור ניחא, ואין להאריך.
ד) ועל מ"ש על קריאת ז' במנחת אביע אומר כי עתה מקרוב הגיע לידינו ספר חדש להגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל הגהות על ש"ע זה שמו דגול מרבבה וראיתי להרב ז"ל דכתב מדנפשיה שיקראו ז' במנחה. ואני הדל כבר כתבתי בהגהותי שבמקומי אני עומד ומה גם לפי דברי הזהר הקדוש.
ה) ועל מ"ש כת"ר בניגון אותיות ה'. מר דינא קמשתעי וגם אני בעניי דעתי הקצרה כן וכמו שרמזתי בחיים שאל ח"ב ריש דף ע"ד. אלא דשם כתבתי דדברי הרב מעשה ה' נמצאו מכוונים לתשובת החלום וכו'. ועם כל זה ירא ה' ינגן קצת ויברח מלרבות המוצאות כדברי כת"ר הי"ו.
ו) ועל ענין הקרואים על סעודת חתן וכלה אם חייבים בסוכה עלץ לבי דכת"ר שר המסכי"ם את יוסף וגם מר דייק הכי מלשון הר"ן וכמו שכתבתי בעניותי.
ז) ועל צירוף המתענה שכבר התפלל בבית הכנס' שלו במנחת המשמרה ושם קראו ס"ת. ובבית הכנסת אחר יש להם ט' מתענין. אי הואי התם קבעתיו בעשירי וקרינן בהו עשרה מתענים בבית הכנסת והבו דלא לוסיף עלה. וכמו שכתב כת"ר ופנאי לא היה לי להתישב בענין כדחזי וכבר מלתי אמורה את קסת"י נתתי קסת נחו"צה והנה צור"ף לע"ט זקנה ושלמא דמר יסגא סגי ומסגי כארז בלבנון ישגא ככל אוות א"ח את נפשו א"ח הכפ"תור. וענותו תרבני עשה שאינו זוכה כזוכה וראיתני בתור. ואנכי איש צעי"ר כצעירתו שש ושמח באהבתו חדא"י נפשאי.