טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רסב
לק"ק טיאטרא להרב מו"ה מושיל אב"ד דשם.
הנה ע"ד שאלתו בקצב שהי' לו בחנות שלו ד' צלעות בשר כשר וצלע אחת בשר טרפה ושכח ומכר הכל בחזקת כשר ולא זכר מי שקנה הצלעות הטרפה, והורה מורה אחד להיתר כדין המבואר בסי' ק"י שכל מה שלקחו קודם שנולד הספק הכל מותר, ורו"מ חולק עליו כיון דהקצב ידע איזה טרפה רק בשכחה מכר הכל בחזקת כשרה ומכח דברי החוות דעת דאם פירש קודם שנולד התערובת הכל אסור. והנה לדעתי יפה הורה המורה מתרי טעמי, חדא כיון שהקצב שכח ומכר הכל בחזקת כשרה, וסבר דהכל כשר הרי כבר נעשה התערובת מיד, ומה בכך דאח"כ נזכר בשעה ששכח כבר נעשה התערובת. ועוד אפי' אם לא היה התערובת קודם ממ"נ אם מכיר הקצב למי מכר הטרפה ויאמר עתה, ואם אינו יודע עכ"פ כשהגיע ליד הקונים נעשה התערובת והרי כתבו הפוסקים דאפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין, א"כ ביד הקונים נעשה התערובת קודם שנודע שחד טרפה הוי נמי פירש קודם שנודע התערובת ומותר לדעתי וז"ב. דברי ידידו וכו' תשובה רסג לק"ק בריגל להרב מו"ה משה מענדל מו"צ דשם כמה דינים.
ע"ד שאלתו באשה ששכחה ומלחה כרכשתא עם האמתא ולא נקרה מהחלב והקרום. הנה לדינא ודאי צריך ששים גם נגד הקרום כדעת המחמירין תשובת עה"ג והמ"שלמל אך לאסור כל הדקין שמא נגעה ברובן ואי אפשר לקלוף הדקין זה אין להחמיר כיון דמליחה בששים. ונהי דיש חולקין ולכך בעי קליפה ג"כ, מ"מ היינו בבשר כיון דיש כחוש ויש שמן. ובכחוש מדינא בעי קליפה ולכך משום לא פלוג צריך בכולם גם קליפה. ולכן מחמיר הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל"ה באם אין ידוע אם נגע ברובן, אבל בשומן הכרכשתא דזה הוי תמיד שמן, א"כ בזה כיון דיש ששים מדינא מותר והוי הקליפה רק חומרא לכך אין לאסור מספק דדלמא נגע ברובן לכך מותרין הדקין כנלפע"ד
ב' ובנידון גף העוף שנשבר סמוך לגוף ונקשר שע"ש באופן שהוא טרפה, מאיזה זמן לאסור הביצים. הנה לדעתי מזמן השבירה ואילך הבצים אסורין והכלים שנשתמשו בהם צריכין הכשר אבל אלו שאין ידוע אם הם אחר השבירה או קודם השבירה הטילה אלו מותרין דהוי כעין ס"ס ודו"ק:
ג' ובנידון אשה אחת שיש לה וסת קבוע ושלא בשעת וסתה בכל פעם שדוחקת עצמה מאוד לגדולים או לקטנים מוצאת אח"כ על העד שבודקת את עצמה בו דם ממש, וכאשר לקחה מן הרופאים סמים שמביאים אותה קרוב לשלשול בכדי שלא תצטרך לדחוק את עצמה אז אינה מוצאת שום דם. וגם בבית הרעי אינה מוצאת דם כשדוחקת עצמה רק באותו מקום, וזה כמו חצי שנה שיש לה כן ואין לה שום כאב בשעת הטלת מי רגלים. וכבר ציווינו לה לעשות בדיקת המהרי"ו המבואר ברמ"א סי' קצ"א ועלתה בידה ועל זה שואל רו"מ איך לעשות. כי הרמ"א אינו מתיר רק ביש לה כאב, רק הנו"ב מתיר אפי' באין לה כאב ושואל כדת מה לעשות. והנה לפע"ד אף המחמיר דבעינן כאב היינו רק אם ראתה כפשוטו אבל בזה שהוחזקה שלא לראות רק כשדוחקת עצמה ביותר, א"כ כשאינה דוחקת עצמה ביותר בלא"ה לא הוחזקה לראות א"כ מוכח דהדחק ביותר גורמת הראיה, ואם אינה דוחקת אינה רואה זה הוי רק כעין וסת הקפיצות ואם לא קפצה לא הוחזקה לראות, לכך אפי' הבדיקה של מהרי"ו לא היתה צריכה רק לחומרא לכך מהני לכ"ע בלי הרגשת כאב וז"פ לפענ"ד:
ד' ואשר שאל בא' שנשא אשה על אשתו הראשונה וכפו אותו לשלוח לה גט לשניה ועדיין לא נודע אם הגיע הגט לידה או לא. הנה בדין זה גופו בנדון הרימ"ט והנו"ב כתבנו בזה בילדותי בתשובה בארוכה. אבל בנדון זה רק כנגד חרגמ"ה די אם שהא זמן שכדרך הטבע הגיע גט ליד השניה, אבל קודם זמן שראוי שיגיע גט לידה אף ששלח לה גט כיון דעדיין לא הגיע לידה לא ידור עם הראשונה, גם אם יוודע שהשניה לא רצתה לקבל הגט אסור גם בראשונה דאיהו דאפסיד אנפשיה ולא היה לו לעשות מעשה רשע כזה ומחויב ליתן שאר וכסות לאשתו הראשונה אבל לא עונה:
ה' ובנידון הכתם על בשרה להסוברים דבעינן כגריס ועוד אך שמצטרפין הטיפין לכגריס ועוד אם הוי זה מזה רחוק אם מצטרף. הנה לפע"ד ודאי אם שניהם הוי למטה מן החגור ודאי מצטרפין אבל אחד למעלה מן החגור אינו מצטרף וכן בטיפין זה על רגל אחד וזה על רגל אחד נמי מצטרף, ובענין תליה בג' ימים הראשונים אם הוי יותר מכגריס אפי' במקום דשכיחי פשפשין אין לתלות בהם:
ו' בכלי אחד היו כמה לחמים ונמצא בלחם אחד ג' תולעים אם נוכל להתיר שאר הלחמים בלי בדיקה. הנה הדין כך הוא, אם אפשר לתלות באיזה דבר דהתולעים באו לתוך הלחם בזה ודאי אין לאסור שאר הלחמים וא"צ בדיקה בהם, אבל אם אין מקום לתלות שבאו לתוך הלחם אז ודאי הוי כן בהקמח דנעשה ממנו הלחמים והרי בשעת הקמח היו הכל ביחד, לכך יש לחוש לכולם וכולם צריכין בדיקה, ואין חילוק בזה בין אם היו בכלי או על השולחן ולחזור ולשומם בתנור חם להתירם אין נראה לי. ועיין בטוב טעם מה"ק מ"ש בענין גראפין שיש בהם מילבין אם להחזירם לתנור חם דג"כ אין נראה ייע"ש:
ז' בנידון תרנגולים חדשים הגדולים אשר יש בסביבותיכם ובבצים שלהם הוי טיפה שחורה.
הנה עד שהוא שואל על הבצים ישאל על העופות כי העופות בעצמן אסורים ככל עופות טמאין כאשר כתבתי לכמה מקומות וברוב מקומות הגדולים נהגו בהם איסור וכן הובא אלי מכתב מירושלים תוב"ב והמתירין עתידין ליתן את הדין. אך באם היה אירע כן בבצים של עופות שלנו הנה אני מורה בטיפה שחורה לאיסור כפי הכלל שבידינו האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ואם אינו שחור ואינו אדום כדם אז יש להקל יותר כיון דאינו אדום ממש ולא שחור ממש. ויותר אין להאריך.
ובנידון השידוך שלו כבר השבתי לכמה מקומות זה כמה שנים שבאם אחד יש לו שם אחר בצירוף שם השוה להשני אין קפידא ומותר להתחתן. גם לישא בת כהן אין נראה לאסור בזה דהש"ס לא אסרו רק בבת כהן לע"ה ובזה"ז ליכא ע"ה הנקרא בשם ע"ה ונדון הנושא אלמנה אם לזווג לה בלילה הראשונה העולם נהגו איסור בזה וראוי לחוש לו. זו"ז אין להאריך מחמת תשות כחי. דברי ידידו וכו'. תשובה רסד לק"ק זלאטשוב להרב החריף מו"ה שלום מרדכי הכהן נ"י. (כעת הוא הה"ג אב"ד בעיר בערזאן).
ע"ד שאלתו היות כי יש פ"ק אנשים המחזיקים עם הרב כנודע, אם מותר למכור להם בשר שחיטות השו"ב החדש אם אינם יודעים ומרגישים כי הוא משחיטת הנ"ל. והנה מדברי הרמ"א ביו"ד סי' קי"ט סעיף זיי"ן אין ללמוד דין זה דיש לומר הוא מיירי בטועה בשיקול הדעת, ולכך נהי דרוב הפוסקים לא סבירא להו כן מ"מ כיון דהוי בשיקול הדעת אסור להאכילו. אבל בטועה בדבר משנה יש לומר כיון דידוע שהוא מותר והאוסר רק טועה בדין מותר להאכילו כיון דהוי לו רק טעות גמור, וכאן הוי כטועה בדבר משנה לומר ששחיטת החדש הוא אסור. לכך מותר להאכילם משחיטתו אך בר מן דין יפה כתב רו"מ ואני אסביר אותו יותר דדוקא היכי דאם לא יאכל זה יאכל היתר גמור אסור להאכילו דבר האסור לו, אבל אם לא נאכילנו זה יאכל איסור יותר, ודאי טוב להאכילו זה שלא יבא לידי איסור יותר חמור, וכן אמרינן בעלמא ניחא ליה לחבר לעשות איסורא זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבא. וכן ה"נ בזה אם לא יקנה זה יאכלו משחיטת הטורף ודאי יותר טוב להאכילו ליעבד איסורא זוטא ומה גם אינו דומה לדין הרמ"א דשם דומה לו דהמאכל אסור, אבל כאן סובר רק כיון דשוחט בלי רשיון הרב שחיטתו אסורה אבל אם היה שוחט במקום אחר הי' אוכל ממנו. וא"כ אין זה איסור ממש, והוי הטעות רק בהמקום ולא בגוף השחיטה, לכך נראה דודאי מותר למכור בשר במה דאפשר. דברי ידידו וכו'
ונדון הרשע אשר מתלוצץ בדברי חז"ל במס' נדה הזכר פניו למטה וכו' ימח שמו וזכרו דודאי אמת דנשתנו הטבעים וראיה לזה מיולדת למקוטעין דנשתנו הטבעים. גם בלא"ה יש לומר דהרי אינה יכולה להרגיש רק כשמתחיל הולד לצאת מן הרחם ויש לומר הש"ס מיירי קודם יציאה מן הרחם כשמתחיל להיות נולד הוי זה פניו למטה וזו פניו למעלה, אך בהגיעו לבית הרחם להיות יוצא ממש לאויר העולם נתהפך ובאים שניהם פניהם למעלה. ודברי חז"ל ודאי אמת ויש לו רמז בתורה בפסוק. וראיתם על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ומדאמר על האבנים מוכח דהוי קודם שיצא לאויר העולם ומנין ידעו אם הוא בן או בת בע"כ ממה שיראו אם פניו למטה או, למעלה וזה ראיה ברורה בעזה"י. אח"כ ראיתי בגוף הש"ס סוף פ"ג דנדה וראיתי שהוא טעות מעיקרא דשם פרש"י דעל שעת תשמיש קאי לא על שעת הלידה ותמה אני על רו"מ שלא עיין בש"ס לסתום דברי הרשע הלז הזה. דברי ידידו וכו':
סוף הספר