טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רסא
לק"ק קיטוב להרבני מו"ה משה נ"י.
הנה ע"ד שאלתו אשיבהו בקצרה. הנה בדבר החתיכה בשר מן הכבשים הטרפות שנתערב בהרבה כשרים, והורה רו"מ דכשר רק להשליך מהם כשיעור הטרפות, הנה יפה הורה להכשיר דאין לו דין חהר"ל כיון דבמקומו אין ראוי להתכבד וכן הוא לשון הש"ך ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ב וס"ק י"ג מבואר כן דהכל לפי הזמן והמקום ייע"ש, וכיון דבמקומו אין ראוי להתכבד ודאי בטל, ובפרט בחי דדעת המחבר בלא"ה דבטלה ונהי דאנן פוסקים כהרמ"א מ"מ באם באותו מקום אינו ראוי להתכבד ודאי בטל לכ"ע בחי. ויש להסביר הדבר קצת, דיש לומר דמאן דס"ל דבחי נמי נחשב חהר"ל היינו מכח הואיל ואלו היה מבושל הי' ראוי להתכבד אפי' אם הוא חי נחשב חהר"ל וכן אפי' אם נאמר אף דבאותו מקום אין ראוי להתכבד נחשב חהר"ל היינו ה הואיל ואם הי' במקום אחר הוי ראוי להתכבד נחשב גם כאן ראוי להתכבד אבל אם באותו מקום אינו ראוי להתכבד גם במבושל ועתה הוא חי ודאי אינו ראוי להתכבד דהוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן כידוע וכמ"ש התוספות לכך ודאי יפה הורה להכשיר וכרבנים הקודמין לי שהכשירו.
ובנידון מה ששאל בעוף דניקב מבחוץ עד לחלל וספק אם ע"י חולי או קוץ שהאחרונים כולם מטריפין, ויש אומרים דאם יש מכה מבחוץ ניכר שהוא ע"י חולי, ורו"מ מפקפק בזה. ולפענ"ד נראה דודאי זה אמת כדבריו, דמה דהוי מכה ליכא הוכחה דהוי ע"י חולי מתחלה, מיהו לדינא נראה כוותייהו, כיון דעכ"פ המכה עצמה לא באה מקוץ רק דאח"כ נעשה מכאב הנקב, א"כ המכה ודאי באה ע"י חולי לכך יגיד עליו ריעו שכולו הוי ע"י חולי. והרי דעת הרמ"א בלא"ה דבספק ע"י חולי או קוץ כשר ונהי דלא קיי"ל כן מ"מ בכה"ג דהוי מכה וזה בא מחמת חולי אמרינן דכולו הוי מחמת חולי, וסברת יגיד עליו ריעו מצינו גם בש"ס ולכך נראה עוד סי' דאם הנקב שוה בכל צדדיו אז יש לחוש שמא הוי ע"י קוץ אבל אם הנקב אינו שוה רק מוכה גם בצדדיו אז ע"י קוץ מחויב להיות שוה וזה כיון דאינו שוה מוכח דהוי מכח חולאת., נהי דיש לומר דהחולאת שהי' בנקב גרם לקלקל סביבו ועכ"פ בזה יגיד עליו ריעו דהוי כולו ע"י חולי וכשר:
ובדבר האווזא שנחסר ממנה הטריפני קשקיליך הנה ודאי טרפה אין ספק בדבר.
ובנדון הדו"ד שבין ר' יעקב אליעזר ובין ר"ג. הנה נראה לי שלא די שר"ג מחויב להחזיר כל הוצאות לר' יעקב אליעזר מה שהוציא על הקרימנאל רק שמה שהוציא ר' יעקב אליעזר על תביעתו לר"ג לשלם לו חובו מחויב לשלם, אף דר' יעקב אליעזר תבע בערכאות בלי רשות ב"ד נראה דזה אינו דהש"ע בחו"מ סי' כ"ו מיירי רק אם הלך לערכאות קודם שפסקו הב"ד והרי לא היה ידוע אולי יזכה הנתבע גם בדיני ישראל בזה צריך לעשות ברשות ב"ד כמו שמורה לשון הש"ע שם, אבל אם כבר תבעו בב"ד ויצא ר"ג חייב, א"כ ודאי מגיע לרי"א מר' גרשון בזה לקיים הפס"ד א"צ רשות ב"ד ובכה"ג עביד אינש דינא לנפשיה, ומ"ש בלשון הסמ"ע שם שאין מתירין לו לילך בערכאות אלא אם כן אין יכולין להוציא מידו ע"י אדרכתא היינו נמי בכה"ג שלא רצה לעמוד כלל לדין, ולכן לא היה יכול להוציא ע"י אדרכתא, אבל אם כבר פסקו הב"ד הדין, לכופו לקיים דין ישראל א"צ רשות ב"ד כיון דהוי רק כפיה לעשות מה שישראל אומרים לו וכדין עשה רי"א, בפרט בזמנינו דהמנהג פשוט לילך בערכאות בלי רשות ב"ד וגם דינא דמלכותא הוי דאין ב"ד של ישראל רשאים לדון ושהחיוב לדון רק בדיניהם שא"צ רשות ב"ד.. ולכך אם תובע רק לקיים פסק ב"ד שרי כן נלפע"ד ברור ונכון לדינא. דברי ידידו: