אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רנה

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רנה

תשובה רנג

לק"ק הרימלוב להרבני המופלג מו"ה מרדכי גינצבורג.

הנה ע"ד שאלתו במעשה שבא לידו באשה שהי' לה ג' אווזות שחוטים ומכרה אחת לאחר ושתים נשארו בידה והמעיים נשארו שלשתן בידה ואח"כ הרגישה שיש במעיים של אווזא נקב בענין שהיא טרפה ולא נודע מאיזה אווזא, ועל זה רצה לסמוך על מה דמפורש בסי' ק"י סעיף זיי"ן דבנאכל אחד קודם שנודע מותרין האחרים, אך חשש הרי לאדם אחד אסורים גם צריך לאכול ב' ב' וכאן ליכא רק שתים מה יעשה ועל זה רצה לסמוך להוסיף עליהם ואח"כ פקפק בזה:

תשובה הנה מה שנתן עצה לערבם באווזות אחרות אין דעתי נוטה לזה, כי לדעתי הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה, כיון דאסורין לאדם אחד וגם אסורין בלתי ב' ב' א"ו עדיין באיסורן הן עומדים והוי מבטל איסור והרי אף להוסיף איסור אסור לבטל האיסור ה"ה בזה. ומה שהקשה על הש"ך שכתב דמיירי שאכלן קודם שנודע התערובת ובס"ק מ"ו כתב דלכך תולין משום דנתבטל מן התורה ומדרבנן אמרינן שאני אומר והקשה הרי הש"ך כתב בסי' ק"ט דבלא נודע לא בטל מן התורה ויפה העיר בזה. אך מה שנלפע"ד לתרץ בסברא נכונה דהנה חזינן דלרבא יאוש שלא מדעת הוי יאוש ואמרינן מדהשתא ניחא ליה, ונהי דאנן קיי"ל כאביי דלא אמרינן מדהשתא ניחא ליה מ"מ מצינו בתרומה דמהני כלך אצל יפות והתוס' כתבו שנ דמילי דמצוה שאני והש"ך בסי' שנ"ח כתב דדוקא ביאוש דעתו נמי הוא בע"כ לא אמרינן מדהשתא ניחא ליה כו' אבל מה דהוא מרצונו אמרינן נמי מדהשתא ניחא לי' וכו', וא"כ ה"נ לענין ביטול איסורין נהי דאז לא נודע לו הביטול מ"מ כשנודע לו ראוי לומר בזה מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא ליה והוי הביטול כשעדיין לא נודע, אך יש לומר זה שאני דהתם מיירי בעני שאם הי' נעשה עתה כן היה מועיל כגון ביאוש או בתרומה או הי' עתה מפריש כן בידיעתו הי' מועיל לכך חשבינן השעה שלא נודע כאלו הוא עתה שנודע לן והוי כאלו עתה נעשה כן בזה אמרינן מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה אבל בסי' ק"ו מיירי שכבר נתבשל כשנודע לו, וא"כ עתה אי אפשר שיתבטל רו למפרע בזה ל"מ לומר מדהשתא ניחא ליה כיון דאם הי' נעשה עתה כן אינו בטל וכיון דעתה אי אפשר להתבטל לא חל למפרע וא"ש בסי' ק"ט. אבל בסי' ק"י הרי עדיין הוא יבש ביבש וא"כ עדיין עתה הוא ראוי שיתבטל ברוב ואם היו לפנינו הג' הי' גי עתה בטל מן התורה ואין המניעה רק מצד אחר שאין הג' לפניו אבל אם היו הג' לפנינו או היה נתערב כאן עוד אחת השתא הי' בטל ברוב וכיון דעתה נמי אפשר להתבטל ברוב אמרינן מדהשתא בטל וניחא ליה למפרע נמי ניחא ליה והוי בזה לא נודע כנודע לבטל למפרע וזה ברור מאוד בסברא הפוך בה והפוך בנ ובפשיטות יש לומר כך דמדכתב הש"ע לאכול ב' ב' מוכח דמיירי דהיו כשרות הרבה והאיסור הוא אחד וא"כ אפי' כשנפל אחד ליי עדיין יש רוב נגד האיסור וא"כ אמרינן ממ"נ אם האיסור נפ אין צריך ביטול ואם מן ההיתר נפל והאיסור נשאר הרי עדיין יש רוב נגדו ובטל מן התורה וכיון דמן התורה מותר רק מדרבנן אסור שוב אמרינן שאני אומר דהאיסור נפל, ולפ"ז בנדון דידן לטעם הראשון היה שייך גם בזה שאני אומר והיה מותר להוסיף עליו לפי דעת רו"מ דלא שייך בזה אין מבטלין איסור לכתחלה אך לטעם השני בנדון זה דנשארו רק ב' א"כ אסורין מן התורה דלא שייך שאני אומר, ובודאי אסור להוסיף עליו לבטלן. מיהו יש לומר כיון דאיסור זה דאין מבטלין איסור לכתחלה לרוב הפוסקים הוי רק דרבנן א"כ הרי בדרבנן אמרינן שאני אומר ומותר להוסיף עליו ואם מוסיף עליו שוב הרי מן התורה בטל עתה ברוב רק מדרבנן אסור ואמרינן שאני אומר, ואף שכתבתי בפתח דברינו דגם זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ כיון דיש דיעות הסוברים דבחי לא שייך חהר"ל ולצרף דעת הב"י דבלא נודע נמי בטל לי' כמ"ש הש"ך בסי' ק"ט בשמו ולכן נראה להקל בזה כדעת רו"מ להוסיף עליו ולבטלו. מיהו מטעם אחר אין נראה לי עצה זו דנראה דלא הותר ב' ב' רק אם ישנו ממר שהי' בשעת נפילת האיסור ואז כיון דנהי דהיו בשעת נפילה האיסור ומ"מ חד הוי דהיתר מהני לסייע לומר מדההוא דהיתרו ההוא נמי דהיתרא אבל מה שמוסיף עתה מחדש אחר שנאבד האיסור ונסתלק זה אינו ראיה למה שכבר היה בתערובת עם האיסור, ותדע דאל"כ למה כתבו הפוסקים לאכול ב' ב' יאכו אחד ויקח מביתו אחד של היתר לאכול עמו ולמה משמע דמ התערובת בעינן שנים שנים ובע"כ דלא מהני רק אם אוכל מן התערובת כן וא"כ גם להוסיף עתה לא מהני לכן יפה מנע רו"מ מלהורות בזה היתר:

והנה להסביר הסברא שלנו דלעיל ביותר נקל להבין, דהכל כך הוא דהיכא דאם הי' נעשה מעשה הביטול עתה כמו שנעשה אז כשלא נודע הי' עתה בטל ואין החסרון הביטול עתה כשנודע מגופו ולא מצד הדין רק מצד אחר שניטל אחד, בזה נחשב המעשה הנעשה אז קודם שנודע כאלו נעשה עתה ואמרינן כיון דנודע חל הביטול למפרע וזה הדין דסי' ק"ט,, אבל אם הי' נעשה הביטול מאז עתה כשנודע לא הי' מועיל מצד ריעותא בגופו ומצד הדין גופא דלא שייך בגופו ביטול בזה לא מהני ביטול למפרע כיון דלא נודע והיינו הדין דסי' ק"י דהרי עתה הוא מעורב במקודם הידיעה ומ"מ אינו בטל מצד גופו דנתבשל ומצד הדין דלח בלח אינו בטל לא מהני הביטול למפרע כיון דלא נודע. ודו"ק היטב. ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה