טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רנג
לק"ק טרנאפל להרב מו"ה יעקב נ"י ולהחריף מו"ה יעקב נ"י.
הנה ע"ד שאלתם בקצב אחד בקע ראש של עגל בקרדום ויצא מים ולא הי' באפשרי לידע אם הי' המוח מקיפו, כי נחתך גם המוח ע"י הקרדום והטרפנו העגל מספק, אבל נתערב הדרא דכנתא של העגל הנ"ל עם עוד שלשה הדרא דכנתא כשרים והיו עדיין כולם עם הפירשא, ואמרנו אף כי מבואר בסי' ק"א בט"ז דהדרא דכנתא הוי ראוי להתכבד, זה אם כבר הוציא הפרש ונתקן שפיר שקורין אפ קרילין אבל אם עדיין עם הפירשא ולא נתקן זה הוי מחוסר מעשה גדול מראש ורגלים שלא נחרכו משערן, לכך אמרנו דבטל שפיר כדין יבש ביבש, ואמרנו להקצב שישליך הדרא דכנתא אחת כחומרת הרמ"א ז"ל בסי' ק"ט, והקצב הלך מאתנו ונודע לנו אח"כ בלילה כי הקצב הנ"ל נתן הדרא דכנתא הללו לאשה אחת לנקותם ואשה זו הניחה שני הדרא דכנתות ביחד בכלי ראשון למלגם ואח"כ הוציאה מהקדרה ב' הללו ונתנה בקדרה הנ"ל שנים אחרים, וזה נודע לנו בערב אחר אשר הקצב מכר כל השלשה הדרא דכנתא הכשרים לאחדים בחתיכות לכמה בני אדם, ואחת מכר לעכו"ם כאשר אמרנו לו תחלה. והיה הדבר ספק ג"כ אם האשה מלגה אותם אחר שבא השאלה לפנינו ויצא הדבר בהיתר, או מלגה אותם טרם נודע השאלה לנו,. כי הקצב הנ"ל נתן הד' כנתות הללו בבוקר לתקנם והאשה אינה יודעה לכוין השעה מתי הוי התיקון עכת"ד שאלתם:
תשובה הנה ע"ד המעשה הבא לידם בהדרא דכנתא אני לא הייתי מורה כן להיתר, כי אף שמה שאמרו תחלה שלא נחשב חהר"ל כיון דהוי עם הפרש זה נראה נכון, ואם כי ראייתם מראש ורגלים שלא נחרכו אינה ראיה דהרי חזינן דאנן קיי"ל כהרמ"א דאפילו בשר חי אינו בטל, והרי צריך הרבה טורח לחתכו ולנקרו ולהדיחו ולמלחו ולבשלו, ואנן סהדי דזה הוי הרבה מעשה יותר ממליגת הראש וחריכות הרגלים, ובע"כ אין הדבר תלוי במעשה לבדו רק בהראש והרגלים דהחסרון הוי בגופו ומה שמונעם מאכילה הוי למעלה והם אין נראים רק נבלעים בזה לא נחשבו חהר"ל כיון דחסרונם הוי בגופם ולמעלה על גביהן וא"כ בהדרא דכנתא דהפרש אינו מחובר בו והוי מובלע בתוכו ולמעלה ראוין כמות שהם יש לומר דהוי חהר"ל, מ"מ כיון דחהר"ל דרבנן הוא יש להקל בזה, אך במה שהתירו אחר שנמלגו יחד כל הד' בכלי ראשון, ולא נודע להם אם הי' זה קודם שנודע או אח"כ בזה אין דעתי נוחה במקצת טעמם, הנה מה שסמכו על הפמ"ג בסי' ק"י דספק תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן, אם לא נודע עד אחר שנעשה דרבנן יש להתיר, ואף דהש"ך ס"ל דבלא נודע לא בטל מן התורה חולק עליו המנחת יעקב דהוי רק דרבנן עכת"ד, וכן הביאו בשם השערי מלך הל' מקוואות. הנה לא הוטבו דבריהם בזה, דהפמ"ג לא מיירי רק אם ליכא חתיכה אחת לפנינו שהי' בה עדיין ספק תורה אז כיון דלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן דינו כספק דרבנן מתחלה, אבל כאן בשר העגל עדיין קיים והיה בו ספק תורה עדיין והספק בהדרא דכנתא תלוין בגוף העגל וא"כ כיון דבגוף העגל נולד לנו הספק בשל תורה ממש לא מהני מה שבהדרא דכנתא נעשה דרבנן וכיוצא בזה כתבו התוס' בפרק הערל דף פ"ב דלכן לא מוקמינן הקופות בחזקת היתר משום דמה דנפל בהם אין להם חזקת היתר והם תלוין בהם ע"ש כן ה"נ ממש יש לומר בזה כ"ע מודים דלא אמרינן ספק דרבנן להקל ולמעט בפלוגתא עדיף, ועוד דהרי הוי ס"ס לאיסורא בזה, דלמא כהש"ך דבלא נודע לא חל הביטול מן התורה ואת"ל כהמנ"י דלמא כהסוברים דאף לאחר שנעשה דרבנן נמי ספקו לחומרא, ועוד נראה דתפסי תרי קולא דסתרי אהדדי, דזה תליא בזה דהסוברים דבלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן הוי ספיקו לקולא בע"כ ס"ל דהידיעה גורמת וכל דלא נודע אז לא נחשב לספק איסור תורה א"כ כ"ש דלחומרא הוי כן ובלא נודע לא נתבטל כלל והוי כדעת הש"ך בסי' ק"ט, ולהחולקים על הש"ך דמן התורה לא תליא מלתא בידיעה רק בלא נודע נמי נתבטל א"כ מכ"ש דלחומרא הוי כן ונחשב ספק איסור תורה אף דלא נודע אז והם תפסו תרי קולא דסתרי אהדדי, ולכן אין להיתר זה מקום. ומ"ש בהיתר ב' לסמוך על הש"ך דבספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת מותר בהפ"מ בלא נודע והמנ"י מתיר אפי' בלא הפ"מ, זה נדחה נמי במ"ש לעיל כיון דבשר העגל עדיין קיים והתערובת תלוי בו. ומ"ש בהיתר ג' דהוי ס"ס שמא מלגה אותם אחר שנודע ואת"ל קודם שנודע שמא אינה טרפה והכא לא נחשב ספק אחד בגופו וספק א' בתערובת דהספק הוי בגוף אחד אם נתבטל מקודם וכו'. הנה בזה תמה אני על דבריהם דמה בין זה לכל התערובת דנימא כן ואפי' אי נימא דהתם מיירי בדברים חשובין שאינן בטלים דא"כ הוי רק ספק דרבנן להקל, ועוד כאן נמי הוי כן דאם מלגם מקודם הרי הוי בלי הפרש כשנודע והוי שוב חהר"ל. ובר מן דין ומן דין בשלמא אם היינו אומרים דהאיסור נהפך להיתר ומותר לבשלן יחד, הי' מקום לדבריו לומר דהספק השני נמי בגופו שמא נתבטל ונעשה היתר, אבל אנן קיי"ל דאין האיסור נהפך להיתר והאיסור נשאר אסור בכל מקום שהוא ואסור לבשלן יחד, וא"כ סוף סוף על כל הדרא דכנתא אין לנו צד להקל רק לומר שמא אינו זאת הטרפה, דאם היא הטרפה הי' אסורה אפילו לאחר הביטול, וא"כ הוי ממש ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת ולכן אין נראין לי היתרים הללו. רק מה שסמכו על הש"ך בסי' נו"ן להתיר בזה במקום הפ"מ במים בראש לומר נשחטה הותרה, ואף דכל האחרונים חולקים ואין ראוי להורות היתר לכתחלה, מ"מ בדיעבד כדאי הוא דלא למהדר עובדא, ואני מוסיף על דבריהם, דהנה ב' דינים הללו תלוין זה בזה, דלהסוברים דבידיעה תליא מלתא ובלא נודע לא חל הביטול יש לומר דה"ה בנולד ריעותא מחיים כיון דלא נודע עד אחר השחיטה הוי כלא נולד מחיים רק עתה ואמרינן נשחטה הותרה, ואלו האוסרים דאפי' בכה"ג לא אמרינן נשחטה הותרה אף דלא נודע מחיים חוששין לדעת הסוברים דאין הידיעה גורמת רק גוף לידת הספק גורם הביטול וה"ה לחומרא הוי כן, ולכן נהי דאנן אזלינן הכא והכא לחומרא, אך כשנזדמנו ב' דינים הללו יחד מותר ממ"נ דאם בתר הידיעה אזלינן כיון דלא נודע לנו מחיים אמרינן נשחטה הותרה, ואם בלא הידיעה נמי נחשב נולד מחיים שוב הוי הביטול נמי אף דלא נודע, לכן בזה מותר ממ"נ כן נראה לי להחזיק הוראתם ולכן כיון דכבר פסקו כן אין לזוז מהוראתם והכל כשרים דברי ידידם. ועוד נראה לי להוסיף טעם בדבר דהרי לענין ספק אימתי נמלגו אם קודם שנודע או אח"כ ראוי לילך בתר חזקה דמעיקרא והשתא הוא דנמלגו ובשעת לידת הספק עדיין לא נמלגו כדרך כל חזקה דמעיקרא ובפרט התלוי במעשה ראוי לומר השתא הוא דנעשה ונשתנה לכך יפה התירו בזה:
והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו.
הנה מכתבו קבלתי אמש סמוך לערב, והנה אם כי אני מוטרד מאוד בפרט סמוך לשבת אעפ"כ אמרתי להשיבו מיד אולי יהי' שם עוד ידידי הרב החריף מו"ה בעריל מקאליש, והנה מ"ש רו"מ שכעת אין נ"מ בזה כיון דהעגל נמכר קודם שנולד הספק מאוד תמהתי אם יצאו הדברים מפיו, והרי עכ"פ הראש הוי קיים בעת לידת הספק דהרי פתחהו והי' בו מים ומה לי כולו ומה לי פלגא או מיעוטו כל דיש בעולם ממנו ונ"מ לדין תורה שוב לא אמרינן סד"ר להקל. ומה דהביא רו"מ ראי' מעירוב בספק טומאה דאף דהוי בדאורייתא אמרינן סד"ר להקל הנה מלבד דאף אם היה כן לא הוי ראיה דיש לומר בתחומין הקילו כדמצינו כמה קולות בתחומין דהקילו יותר משאר דרבנן אך מלבד זה אחר המחילה טעה בזה ואין הדין כן ולא עיין בש"ס וש"ע סי' ת"ט שמבואר שם להיפוך בש"ס דף ל"ו ובמג"א ס"ק ט' דבעירוב בספק טרפה לא הוי עירוב. והן אמת דגם דברי המג"א אינן מדוקדקים דנקט הטעם דבעינן סעודה הראויה לו מבע"י ובאמת הש"ס לא קאמר זה רק בעירוב בב' ככרות אחת טמאה ואחת טהורה כיון דעכ"פ חד יש כאן טהורה לכך הוצרך לטעם דבעינן סעודה הראויה לו מבע"י אבל בעירוב בככר אחד ספק טמאה ספק טהורה בלא"ה לא הוי עירוב, כיון דהספק נולד בשל תורה. ואפשר דגם המג"א מיירי בספק טרפה היינו באחת טרפה ואחת כשרה אז בעינן סעודה הראויה מבע"י אבל בחד ספק טרפה בלא"ה לא הוי עירוב כנ"ל. ואם כונת רו"מ בספק אם נטמא מבע"י או בערב דבזה מהני העירוב, הנה בזה אין נ"מ בשל תורה דסוף סוף הככר טמא, והן אמת אם היו נוגעין בו משקין בככר זה ביום הוי נ"מ בשל תורה, אפשר בכה"ג באמת לא הוי עירוב והש"ס לא מיירי מזה רק כפשוטו דהספק על הככר לבדו ובזה אין נ"מ לשל תורה רק לדרבנן, גם יש לומר אפילו היה מזדמן כן הוי עירוב דהרי אין אנו דנין על הנוגע בככר רק בגוף הככר ובזה אין נ"מ בשל תורה, ואין העירוב תלוי במשקין הנוגעין בו רק בגוף הככר ודו"ק ומ"ש ידידי הרב מו"ה בעריל ראי' מחטה שנמצא בתבשיל דהחטה אסורה והתבשיל מותר בספק נתבקעה, הנה אינו דומה חומרא דחמץ דהוי במשהו לחומרא דשייך בכל האיסורין דחומרא דמשהו לא החמירו בכה"ג, וכעין זה מפורש בש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס לחלק בין גבינות של עכו"ם לדין בשנמ"ה דזה חומרא וזה מדינא כן ה"נ אינו דומה איסור משהו לדין ביטול דברים החשובין. ומ"ש רו"מ ראי' מספק ביצת נבלה אינה ראי' דהתם הספק אינו רק על הביצה דהוי כגוף אחר דהרי מה"ט ביצת נבלה מותרת מן התורה וא"כ הוי כשני גופין ונחשב הביצה ענין בפ"ע ולא נחשב מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן, רק כאלו הוי גופו ספק דרבנן והוי ספק אם היא ביצת נבלה או לא, אבל באבר מן הבהמה דהוי גוף אחד ממש כל דעדיין ישנו מגוף הבהמה בעין ואין נעשה דרבנן רק ע"י ביטול ודאי לא אמרינן סד"ר להקל, ומ"ש רו"מ על מ"ש דהוי ס"ס אולי כהסוברים דבלא נודע עד שנעשה דרבנן נמי לא הוי ספיקא להקל וכתב רו"מ שלא ידע מי הם הפוסקים, הנה לחפש בספרים אין לי פנאי אבל הדבר מוכרע מן הש"ך בדיני ס"ס בס"ק י"ט ממה דהקשה על הרב מסי' קי"א משתי קדרות, ומה הקשה התם לא נולד הספק רק אחר שנעשה דרבנן דהרי הספק הוי לאיזה קדרה נפל וכל עוד שלא נפל לא היה לנו ספק כלל וכשנפל כבר נעשה דרבנן, בע"כ דס"ל דאף בלא נודע רק אח"כ נמי לא הוי סד"ר להקל, גם אם לא היו פוסקים דפליגי למה כתבו להקל רק בהפ"מ הי' ראוי להתיר אפילו בלי הפ"מ בע"כ דיש בזה פלוגתא המחמירין, ומה דהביא לי ראי' דסברא שלי כתב הנו"ב מה"ק סי' ל"ב ביו"ד הנה נהניתי מאוד שמצאתי לי רב לסייעני ואף דחזר בו אח"כ לדעתי תפוס לשון ראשון כי באמת אין זה ענין מטעם סתרי אהדדי וא"צ לראי' מבא לשאול עליו ועל חברו, רק הטעם הוי כך דרבנן לא הקלו בספק רק אם הספק הוי בגוף תקנתן אבל אם בתקנתן ליכא ספק רק הספק בגוף האיסור תורה, אז ספק תורה הוי כודאי איסור תורה, וכמו דתקנו דודאי איסור תורה אינו בטל כן תקנו בספק איסור תורה דנעשה כגופו של איסור ויש כאן בתערובת זה איסור תורה וכן מורה לשון הש"ך בדיני ס"ס בקצרה בדין י"ט ייע"ש בלשונו כן. ובזה אזיל לי' נמי קושיית ידידי הרב מו"ה בעריל לדעת הזוהר הרקיע דבספק לא תקנו כלל, למה בספק איסור תורה ועל ידי גלגול נעשה דרבנן לא אמרינן כן, ולק"מ דהם לא תקנו בספק היינו בספק בגוף תקנתן אבל בספק תורה זה הוי כגופו של איסור והוי כודאי איסור ואינו בטל רק בלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן אז לא נעשה כגופו של איסור, ולא חל עליו שם איסור תורה מעולם אז דינו כדין ספק דרבנן וא"צ בזה לבא כלל לטעם סתרי אהדדי, וגם אין לו ענין למעשה דווילנא דהתם לא הוי ההיתר מכח ביטול ברוב, רק מכח כל דפריש מרובא פריש, לכך אף דיש חצי השני מ"מ בחצי דפריש מקודם יש לומר בו כל דפריש וכו' אבל מה דאין לו היתר רק ע"י ביטול הוי ספק איסור תורה כודאי איסור תורה וכל דנתערב ספק איסור תורה אינו בטל כדין ודאי וכל עוד דישנו דבר בעולם דחל עליו שם איסור תורה נעשה כל הבהמה כגוף איסור תורה, דידעינן שיש כאן בתערובת זה איסור תורה ואינו בטל, וז"ב לדעתי דאין להקל בדין זה כלל רק כמ"ש. דברי ידידו הטרוד וכו':