טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רנא
להרב אב"ד דק"ק לעשנוב.
הנה מכתבו קבלתי ופניתי להשיבו מיד, הנה מה שתמה על הר"ן בחולין שכתב דבריה דרבנן מן התוס' ע"ז דף מ' ע"א ד"ה מחלוקת בצירן דשם משמע דבריה מדאורייתא לא בטלה, תמהתי מנין לו כן מן התוס' וכונתם כך דבתחלה הקשו כיון דצירן אסור נמי מן התורה א"כ הוי ספק תורה ולחומרא, ועל זה תירצו דצירן בטל ברוב ולרוב טמאין לא חיישינן דהרוב ודאי הוי מן הטהורין רק דחיישינן לעירוב מיעוט טמאים וצירן מה בכך, אפי' אם נתערב מיעוט טמאים מה בכך הא בטל ברוב, אבל גופן הרי הוי בריה ולא בטל, ונהי דבריה דרבנן מ"מ שוב הוי ספק תורה ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן, ולא אמרינן ספק דרבנן להקל וספק איסור שהוא בריה נמי לא בטל וכמ"ש ביו"ד כן בכמה דוכתא לכך חיישינן לגופן וז"ב כונתם, אך יעיין בתוס' ב"מ פ"ק דף וי"ו ע"ב ד"ה קפץ אחד וכו' שם מבורר דס"ל בריה הוי מן התורה לא בטל, דהרי כתבו תחלה דאף דהוי דבר שבמנין ולא בטל מ"מ היינו רק מדרבנן, וא"כ למה הוצרכו אח"כ לכתוב ובריה נמי לא הוי כמ"ש בחולין, הרי אפי' אם הוי בריה הוי רק דרבנן, ובע"כ דס"ל דבריה מן התורה, ועיין בתוס' מעילה והובא במשל"מ הל' מעילה שם מוכח מדבריהם ומדברי הכ"מ דמה דמטבע חשוב ולא בטל מן התורה וכן דשיל"מ הוי מן התורה ייע"ש במשל"מ, ועיין בתוס' דף ע"ג ע"ב ד"ה אלא אמר רבא משום קבוע שם מוכח דתחלה עלה על דעתן שדברים החשובין הם מן התורה ואח"כ מסקי דהוי רק דרבנן יע"ש. והנה מה שעמדנו לעיל דמהתוס' דב"מ מוכח דבריה דאורייתא יש לומר כונתם כך, דלדינא לא יפלגו על על הר"ן והוא עפמ"ש במקום אחר ליישב קושית התוס' ד"ה קפץ דיש לומר כמו דקיי"ל דטומאת משא כמאן דאיתא דמיא מכח דהוי ביחד, כן יש לומר בזה, כיון דקריאת שם מעשר הוי שם המצטרף והוי כשימוש כולו ביחד, ובזה לא שייך ביטול, אך באמת זה אינו דהרי מה דטומאת משא לא בטל הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' שם, א"כ הדרא קושייתם לדוכתא, וביארתי בזה דברי השיטה מקובצת שם, ולפ"ז יש לומר דהנה ידוע ידוע פלוגתת הפוסקים אם האיסור נהפך להיתר או לא ומבואר הוא ביו"ד סי' ק"ט בענין אם מותר לבשלם יחד או לא, ולפ"ז יש לומר דהך סברא דטומאת משא כמאן דאיתא דמיא אם הוי מן התורה או מן דרבנן תליא בהך סברא אם האיסור נהפך להיתר מה בכך אם הוי השימוש ביחד הרי הוי כולו היתר לכך בע"כ מה דטומאת משא כמאן דאיתא הוי רק דרבנן, אבל אם אין האיסור נהפך להיתר רק דהאיסור הוי איסור רק דתלינן על כל אחד זה ההיתר, בזה יש לומר אם הוי השימוש ביחד אינו בטל מן התורה, ולפ"ז כיון דבאמת מה דטומאת משא לא בטלה הוי רק דרבנן מוכח דהאיסור נהפך להיתר ולפ"ז ס"ל להתוס' כך דמה דהאיסור נהפך להיתר ע"י ביטול, זה הוי רק באינו בריה אבל בריה דחשוב הוא מהני עכ"פ חשיבות זה לענין דאינו בטל להיות נהפך להיתר, רק האיסור נשאר באיסורו, מיהו לאכלו מותר דעכ"פ אזלינן בתר רובא ואמרינן על כל אחד זה ההיתר, וכמו דאמרינן כן להסוברים דבכל דבר אין האיסור נהפך להיתר, כן הוי להתוס' עכ"פ גבי בריה, מיהו כיון דבזה אין האיסור נהפך להיתר שוב כיון דהוי השימוש ביחד לכך לא מהני ביטול מן התורה, וא"כ לפ"ז יש לומר דברי התוס' והר"ן לאחדים דודאי בריה נמי בטלה מן התורה להיתר אכילה, רק מדרבנן אינו בטל גם להיתר אכילה אבל להיות האיסור נהפך להיתר זה אינו בטל מן התורה גבי בריה ובזה היכי דהוי השימוש ביחד לא בטל מן התורה ויש לומר התוס' מודים להר"ן והר"ן להתוס' ודו"ק היטב כי הוא נכון בעזה"י
והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו. הנה זכרי מהתוס' מ"ש דבריה הוי דאי כונתם כמ"ש לעיל רק מ"ש דצירן בטל ברוב מנ"ל דהוי דטהורים רובא זה אינו ענין לקושיא ראשונה שלו וזה הוא תמוה בפ"ע. והנה אני יש לי ת"ל חבור יקר וגדול על כל מס' ע"ז ואז לא היה לי פנאי לעיין בו וכעת עיינתי בו, וראיתי שעמדתי על זה בחיבורי והנחתי בצ"ע שדבריהם אין מובנין לי. אך כעת ראיתי דא"ש דמ"ש בראשונה דרוב טהורים כונתם כך דכיון דאפי' למ"ד דדי בראש או שדרה נמי עכ"פ סימן הוי, דהרי הראש או שדרה ניכר שהוא מטהורים, אך טעם המ"ד דבעינן תרווייהו היינו דבחד חיישינן לבדדמי דלמא טועה בין דמות טהורים לטמאים, אבל בשני סימנין לא חיישינן בדדמי, והנה זה ודאי דבכולם או ברוב אינו טועה רק דחיישינן כיון דיש הרבה אולי טועה במיעוטן ובפרט דסומך כיון דהוי רוב טהורים מן הסתם כולם כן ואינו מדקדק עוד בהמיעוט לשום בו ט"ע ממש וכיון דיש חשש במיעוט ובעינן תרוויהו שוב לא פלוג רבנן בתקנתא ואפי' אם הם רק אחד או ב' נמי בעינן תרוויהו דלא פלוג רבנן בזה בין מעט להרבה, ולכך שפיר כתבו התוס' דבצירן כיון דבכולם אינו טועה רק במיעוטן ומיעוטן בטל ברוב, אבל כיון דהוי בריה הוי ספקא דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לכך לא אמרינן סד"ר להקל, ואף דגם בביטול ברוב מדרבנן צריך סמ"ך וא"כ הוי נמי מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן נראה דבסמ"ך שאני דהרי יש ספק אולי אין כאן טמאים כלל ואולי באמת יש סמ"ך, וכיון דמן התורה בטל ברוב סמכינן על זה. אבל בגופן כיון דהוי ודאי בריה לכך הוי מצד אחר בא לו שהוא דרבנן. ודו"ק: