טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רמ
לק"ק קאלק להמופלג מו"ה אריה ליבוש
הנה ע"ד שאלתו וז"ל, ב' קצבין שהיו בחנות אחת אחד שחט שלשה כבשין והפשיטן ולא נחתכו, והשני שחט ששה כבשים וחתך אותם עד שלא נשאר בהם שום חהר"ל וכולם היו בחזקת כשרות, ואח"כ נמצא מים בראש כבש אחד ולא נודע מאיזה כבש הוא עכ"ל השאלה, והנה רו"מ תחלה רצה לדמותו לסי' ק"א בדין אם מקצתן נחתכו ואח"כ דחה אותו, ולפענ"ד יפה דימה במושכל ראשון כי היינו ממש דין זה, כי מ"ש רו"מ דהתם היו כל החתיכות ביחד ושייך לומר כל דפריש מרובא פריש, משא"כ כאן דלא הוי כולם ביחד, זה אינו כיון דכולם נכנסו לספק זה נחשב תערובת ואפילו אחד בבית ואחד בעליה כל דנכנסו לספק מהני לבטל ברוב, ולכך מה שנחתכו שייך לומר כל דפריש מרובא פריש, ועוד דהך טעמא דכל דפריש מרובא פריש לא הוי לבטל הנחתכות דלמה לי טעם זה בלא זה הם מותרין דמה ניחוש להו שמא בהם הטרפה מה בכך הרי נחתכו ובטל לי' ברובא, וטעם כל דפריש מרובא הוי רק שלא להתיר גם השלימות מכח דנאמר איסורא ברובא איתא על זה כתבו דיש לומר להיפוך כל דפריש מרובא פריש, אבל להתיר הנחתכות א"צ לטעם זה דבלא"ה מותרין, ולא הוצרך לומר כל דפריש מרובא פריש להתיר הנחתכות רק אם נחתך אחד או ב' בענין דאם הוי בנחתכות הטרפה היו אסורין, בזה שייך לצרף הטעם דכל דפריש מרובא פריש, ובאמת בזה אני מסופק אם סמכינן על זה לבד להתיר הנחתך, כיון בש"ע נתן הטעם רק מכח ממ"נ, וא"כ היכא דהוי הנחתך רק א' או ב' בענין דליכא ממ"נ יש לומר דאסורין ולא סמכינן על זה לבד לומר כל דפריש מרובא פריש, עכ"פ בנידון דידיה שהיו הנחתכות רוב נגד הטרפה ודאי דהם מותרין, וא"צ בזה לטעם כל דפריש וכו' ובאמת הטעם כל דפריש שייך נמי בהם כמ"ש בתחלה. מיהו לפע"ד נראה להתיר גם השלמים כי אף דבש"ע מבואר דהשלימים אסורין יש לומ' היינו דשם מיירי בודאי חהר"ל ובודאי טרפה, אבל כאן דמים בראש כיון דלא בדקו תחלה לפתוח הראש הוי רק ספק טרפה, דלמא הי' המוח מקיפו, וגם כבש שלם חי דעת המחבר בדעה ראשונה דלא הוי חהר"ל, ונהי דאנן קיי"ל לחומרא. עכ"פ הוי ב' דיעות הוי ס"ס שמא הטרפה נחתך ואת"ל לא נחתך שמא אינה ראויה להתכבד כבש שלם חי, ועוד שמא אינה טרפה, ואת"ל טרפה שמא אינה ראויה להתכבד או שמא נחתך, ואין זה דומה לס"ס אחד בגוף ואחד בתערובת כמובן כיון שאין הספק שמא אינו זה, ובפרט דלא נודע עד אחר שנעשה דרבנן, ועוד הש"ע מיירי שנודע כבר האיסור בזמן שהיו כולם שלימים, וא"כ נעשו כולם בחזקת איסור, לכך נהי דיש לומר דאיסורא ברובא איתא מ"מ יש סברא לומר להיפוך דכל דפריש מרובא פריש, וכיון דיש צד לכאן ולכאן הוי ספקא לחומרא גם הוי חזקת איסור ואזלינן בתר חזקה, אבל כאן דלא נודע התערובת רק אחר שנחתכו, א"כ עד הנה היו כולם בחזקת היתר הן השלימים הן החתיכות, ולכך אי נימא דאיסורא ברובא איתא א"כ כולן מותרות ונשארו בחזקת היתר כמו עד הנה אבל אי נימא דהאיסור נשאר אצל השלימים יהיו השלימים אסורין וסותר החזקה דהרי היו עד הנה בחזקת היתר לכך אדרבא חזקת היתר מכריע לומר דאיסורא ברובא איתא וזה סברא גדולה בעזה"י. ואם כי איני כדאי לסמוך על סברתי עכ"פ בצירוף הנ"ל דאינו חהר"ל בודאי גם אינו טרפה ודאי כדאי לצרף גם סברתי בזה ויותר אין להאריך, וביתר דבריו לא עיינתי כי איני בקו הבריאה רק להורות הלכה למעשה הוכרחתי להשיב ועמו הסליחה דברי ידידו וכו':