אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רלה

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רלה

תשובה רלד

להרב מו"ה אהרן שמואל אסהד אב"ד בק"ק קאטא באונגרין.

הנה ע"ד שאלתו וז"ל ד' קדרות של בשר היו עומדין אצל האש עבור המשרתים וה' כסוים מונחין על הכירה, והקדרות של ב' ב"א, והניחו ד' כסוים על הכירה, ולקח אחד הב' קדרות ואכל התבשיל מקדרה אחת, ואח"כ נמצא אצלו שכיסוי אחד של חלב היה חד מהני ה' כסוים. ויש ספק שמא הכסוי של חלב היו מד' כסוים שהניחו על הקדרה והכסוי שנשאר על הכירה היה של בשר. עכ"ל שאלתו:

תשובה הנה אם ידוע איזה קדרה כיסו באחרונה היה נראה בפשיטות דכולם מותרין רק היא אסורה. והיינו כיון דרובן היו של בשר א"כ ראוי לומר כל דפריש מרובא פריש והוי של בשר רק שנים אחרונים אסורין כעין דמפורש בסי' ט"ז וכמה דוכתא, א"כ זה הקדרה שכיסו באחרונה היא אסורה וכולן מותרין. אך אם אין ידוע איזה כיסו באחרונה וא"כ יש כאן קדרה אסורה ולומר שאני אומר דזו כיסו תחלה הרי הוי ספק תורה ולא שייך שאני אומר, אך תמה אני על רו"מ למה לא הרגיש במ"ש ביו"ד סי' ק"ב דכלי שנאסר בטל ברוב, וא"כ ה"נ כיון דלא ניכר האיסור איזה של חלב בטל ברוב, ואף להמחמירין מכח הגעלה הרי בכ"ח לא שייך הגעלה. ומ"ש הש"ך דהוי לי' דשיל"מ דיכול לשהותו מעת לעת, הנה לא מבעיא לדעת הצל"ח דבדברים דאפשר להשתמש היום ומחר לא שייך דשיל"מ פשיטא דבכלי לא שייך דשיל"מ דרוצה להשתמש בו היום ולמחר אף גם למ"ש בספר החיים סי' תקי"ג לתמוה עליו דמוכח במשנה דגם זה הוי לי' דשיל"מ, מ"מ כיון דדשיל"מ הוא רק דרבנן א"כ שוב יכול כ"א לומר שאני אומר דשלו כיסו תחלה, אם לא באו לשאול ביחד, גם אם הקדרות היו כולם של בשר אחד דהוי מין במינו ונהי דהוי בב"ח מ"מ נהי דנעשה נבלה מ"מ דינו רק כבשר נבלה ולא כחלב א"כ הוי מין במינו, א"כ כיון דנאסר רק קדרה אחת מן התורה בטלין ברוב, והוי רק איסור דרבנן ויכולין לומר שאני אומר כנ"ל, ואף אם היו הקדרות ממינים שונים מ"מ נראה דמותרין מטעם הראשון. והיתר של רו"מ אינו נראה לי כלל רק הדבר נכון כמ"ש אני בטעמי בעזה"י. ומה שהקשה רו"מ דברי הש"ך אהדדי דבסי' ק"י גבי ס"ס בדשיל"מ כתב הש"ך דבס"ס בתערובת אפילו ג' תערובת אסור בדשיל"מ, ובס"ס בגופו כתב דמהני אף דהוי לי' דשיל"מ, ומוכח דס"ס בגופו עדיף מס"ס ע"י תערובת, ולמה בלא נודעו ב' הספקות ביחד כתב הרמ"א דלא הוי ס"ס, ובס"ס בתערובת מהני אף דלא נודעו יחד, דבלא נודע אפי' ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת מהני. ובע"כ מיירי בנודעו כל חד בפ"ע ומהני ס"ס בתערובת עכ"ד. הנה דימה ענינים נפרדים שאין להם דמיון זה לזה כלל. דבר שיש לו מתירין זה תליא בגוף הדבר אם יש כאן שם איסור לומר עליו עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, ולכך בס"ס ע"י תערובת כיון דבגוף האיסור ליכא ס"ס א"כ יש כאן שם איסור, לכך שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אבל בס"ס בגופו א"כ כיון דבגוף האיסור הוי ס"ס א"כ הוי כאנן סהדי דאין כאן איסור כלל, ולא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דאין כאן איסור כלל, אך לענין לא נולדו ב' הספקות ביחד שם באיתחזק איסורא תליא מלתא לכך בשני הספקות בגופו אם לא נולדו יחד, א"כ כיון דספק אחד נולד תחלה והוי לחומרא הוי אתחזק איסורא ולא מהני אח"כ ספק שני לצרפו לראשון כיון דבזה עצמו איתחזק איסורא תחלה ונחשב לודאי, אבל אם הוי ב' הספקות בתערובת נהי דבתערובת הראשון איתחזק איסורא בשני לא איתחזק איסורא דהיה עד הנה היתר, וכיון דזה הוי גוף אחר מהני לצרפו לס"ס גם תערובת הראשון כמו דידעינן דיש כאן איסור, הרי להיפך ידענו דיש כאן היתר ג"כ ואיתחזק היתרא ג"כ א"כ לא שייך לומר דנעשו כולם כודאי איסור בספק הראשון דהרי יש כאן גם היתר ודאי וא"כ הוי כולם רק ספק, לכך מצטרף עמו אח"כ עוד ספק שני, משא"כ בגופו אם נעשה ספק הראשון כודאי הוי כולו איסור והוי כודאי איסור שוב לא מהני אח"כ ספק השני לצרפו לס"ס לעורר הספק למפרע וז"ב ונכון. ומה שהקשה דברי הרא"ש אהדדי מחולין דף ד' למס' ע"ז דף ל"ט הנה בחולין אינו ברא"ש השייך לש"ס דף ד' רק השייך לש"ס דף ח' ולהיפוך בע"ז דף ל"ט לא מצאתי שם רמז שיכתוב שמותר ע"מ לקלוף אח"כ וכן בשילהי ע"ז חפשתי ולא מצאתי כלל יודיעני מקומו האמת ואראה בעזה"י להשיבו ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה