אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רל

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רל

תשובה רכט

למשכיל א' מו"ה זלמן שטערינברג מכפר וויניק.

מכתבו קבלתי עש"ק סמוך לשבת ותיכף היום בבוקר פניתי להשיבו, כי לית דין צריך בושש, הנה הת"כ בפועל שנתן השו"ב שלא ישחוט עד שיהי' לו הרמנא מן הרב דק"ק סטרעטין הוא בתוקף ועוז ואין לו התרה בלי דעתיכם כי אפי' לדעת מהרי"ו שהביא הש"ך בחו"מ סוף סי' ר"ז, זה אינו דומה, כי כאן הוי לטובתכם, כי אינכם רוצים, רק שוחט טוב שיהי' מנוסה מן הרב הנ"ל, וגם מהרי"ו לא אמרו לחלוטין, רק לולי דמסתפינא, וגם זה הוי כנדר ע"ד בשביל טובה שעשו לו, דהרי הסכימו לקבלו לשו"ב אם יקוים כן. גם הוי לדבר מצוה שיהיה שוחט טוב ומנוסה. לכך אין לו התרה בשום אופן בלתי הסכמתכם:

ונדון מה שהקשה על המבי"ט בקרית ספר הביאו הפמ"ג בפתיחה להל' תערובת ח"ב פ"א, מ"ש ראיה מתוס' פ' הזהב דף נ"ג דס"ל מין במינו בלח בעי סמ"ך מן התורה וכו'. ותמה רו"מ על שניהם איך לא הרגישו דהתוס' מיירי בתרומה וערלה דאזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא, בזה כתבו דמב"מ כהך דאינו שוה בטעמא בעינן סמ"ך מן התורה, אבל במין במינו דשוה בטעמא מודים דלא בעינן סמ"ך מן התורה, ע"כ תמיהתו, והנה לדעתי אין זה תימא חדא דמאי קושיא דלמא המבי"ט ס"ל כרמ"א דגם לדבר דתלוי בסמ"ך נמי אזלינן בתר שמא ולא ס"ל כהש"ך רק כדעת הרמ"א, ועוד אפי' לפי דעת הש"ך מ"מ נהי דבערלה ותרומה אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא מ"מ ודאי דאם הוי שוה בשמא ובטעמא מכ"ש דבעינן ק"א ובערלה רי"ש, א"כ מיירי הש"ס שם בין בשוה בשמא ובטעמא ובין בשוה בשמא ולא בטעמא וא"כ לא הוי להתוס' לכתוב סתם דביבש ברוב ולח בסמ"ך רק הו"ל לכתוב רבותא יותר דבמין במינו בשוה בשמא ובטעמא אפילו בלח בטל ברוב מן התורה ובאינו שוה בטעמא הוי בסמ"ך, והו"ל לכתוב רבותא יותר דבשוה בטעמא ובשמא אפילו בלח הוי ברוב מן התורה, ועוד יותר מוכח כן דהתוס' הביאו הספרי דיליף בהרימו את מקדשו ממנו ולמד דתרומה עולה באחד ומאה, וכתבו התוס' דהוי אסמכתא, ואם כדבריו למה כתבו דהוי אסמכתא, הרי יש לומר דהספרי מיירי במין במינו בשוה בשמא ובטעמא דהוי מינו ממש, והכתוב מורה כן דמיירי במין במינו ממש בזה מן התורה בעי ק"א, וחז"ל גזרו דאף דאינו שוה בטעמא אם שוה בשמא בעינן ק"א גזרה אטו שוה בשמא ובטעמא, ולמה להו לכתוב דהוי אסמכתא ובע"כ התוס' מיירי במין במינו בשוה בשמא ובטעמא כנדון הספרי, ומ"מ כתבו דהוי אסמכתא וכתבו דבלח בסמ"ך מוכח דאף בשוה בשמא וטעמא נמי בעינן סמ"ך מן התורה כדעת המבי"ט ושפיר כתבו ולא שגו כלל ח"ו. ויותר אין להאריך. דברי ידידו הטרוד וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה