טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רכט
לק"ק נ"ש להרב החריף מו"ה אהרן שמואל אסהד נ"י.
הנה מכתבו קבלתי שבוע העבר פ' ויחי ולא היה לי פנאי לעיין בו כלל והיום פניתי להשיבו. והנה כבר כתבתי לו כמה פעמים שאל יטריח אותי בזה והוא אינו שומע לקולי, ולמה לא ידון אותי לכף זכות, הנה רו"מ סובר מרחוק, כי אני יושב בהרחבה בלי שום דאגה, ואין ראשי ולבי רק לעיין בדברי זולתי, אבל לא כן הוא, כי רבו עגמות נפשי ובני חיי ומזוני כולהו איתנהו בי, ובצירוף טרדותי וחולשת כחי, לזה כל מליצותיו לא נכנסו באזני ואונס רחמנא פטריה וידוני לכף זכות, אך מ"מ להפטר בלא כלום א"א. והנה בסוף דבריו אני נתפס מ"ש על מ"ש לו בתשובה דלענין כל מה שתעבתי לך אין לחלק בין אם נעשה בידים או ממילא ועל זה כתב דמדברי הפ"ח יו"ד סי' ס"ד משמע להיפוך, הנה ידידי מה ראה בזה ולמה לא למד דרך השגה דדרך השגה הוי רק מדברי הש"ס או עכ"פ מן הראשונים אבל לא מן האחרונים ומה בכך אם מן הפ"ח מוכח להיפוך אטו איני רשאי לומר להיפוך בפרט בדבר המסתבר כן. דבשלמא לענין הך כללא דכל דאמר רחמנא לא תעביד דזה משמע דבעשיית האדם תליא מלתא שפיר יש לחלק בין אם בעינן דוקא בידים או די אפי' בממילא, אבל לענין כל מה שתעבתי לך זה אינו תלוי במעשה האדם, רק בגוף המעשה שהוא ית' ממאס אותו מעשה בזה אין סברא לחלק בין אם נעשה ממילא או בידים דסוף סוף גוף המעשה הוא מתועב וז"ב ונכון, והנה מה שהביא פלפול בדברי קושית המשל"מ במה שהקשה על הש"ס בחולין דלא אמרה תורה שלח לתקלה והרי בטל ברוב, ותירץ דאין מבטלין איסור לכתחלה, ורו"מ הביא להקשות בזה מדברי האחרונים. הנה ידידי אין זה דרך השגה ואין צריך להשיב על זה תשוב' כי גברא אגברא קרמית אך להוציאו חלק אי אפשר, והן אמת דלשון הש"ס אינו מורה כלל כתירוצו דלשון לא אמרה תורה שלח לתקלה משמע דע"י השליחות יהי' תקלה לאחרים, ואם כדבריו הרי לא הוי תקלה לאחרים, דבאמת נתבטל ברוב רק דהמשלח עושה איסור דמבטלה בידים והוי לי' לומר לא אמרה תורה שלח דרך איסור, מה ענין לשון שלח לתקלה. ומה שהי' נראה לי בישובו הוא כך, דיש לומר דזה דומה למ"ש רש"י בביצה דף כ"ז דאף מה דלא הוי מלאכה כיון דרחמנא אחשבי' להבערתו הוי מלאכה. כן ה"נ ודאי אם מבטל איסור דרך רשות ואינו מצוה לעשות כך ממילא בטל האיסור והוי כמאן דליתא אבל בדבר דהוי מצותו בכך א"כ רחמנא אחשבי' לעשות כן זה ודאי אינו בטל מן התורה, ובפרט לפי מ"ש בספר החיים ומי נדה והבאתי כן לראיה בשם התוי"ט ורש"י בחיבורי שנות חיים דהביטול איסור הוי דדומה כאלו אין האיסור בעולם וא"כ תינח בדבר הרשות, אבל בדבר מצוה איך נימא דאינו בעולם א"כ לא קיים מצות שלוח כלל, ובע"כ נחשב כמאן דאיתא ושוב אינו בטל. ועוד נראה לפמ"ש בספר החיים הל' תחומין דב' בטולים יש דבאינו מינו הוי הביטול גוף האיסור דהגוף נחשב כמאן דליתא, אבל במין במינו אי אפשר לומר דהגוף בטל כיון דהוי מינו אדרבא כל אחד מחזק חבירו, ורק בזה אמרינן שהאיסור שעליו בטל וחוזר להיתרו יע"ש, ולפ"ז הנה בכל התורה לא מצינו שיהי' איסור גוף הדבר חוזר להיתרו רק אם הוא אסור הוי איסורו איסור עולם ולא פקע בכדי, וא"כ יהי' קושית הש"ס כך, דבשלמא בכל האיסורין דאין מצותו להתערב ויתכן להיות שלא יהי' בתערובת לעולם לכך נחשב איסורו איסור עולם, ואם נזדמן דרך הזדמנות שנתערב באמת בטל לי' ופקע איסורי', אבל מה דהוי מצותו בשלוח, א"כ הוי מצותו להיות דרך תערובת, ואי נימא דבטל איסורו, א"כ תמיד חוזר להיתרו ולא אמרה תורה שיהי' רק לשעה, ולכך קאמר הש"ס ממ"נ אי נימא דגזרה התורה דאינו בטל לא אמרה תורה שלח לתקלה, ואי נימא דבטל ברוב וא"כ כיון דתמיד עומד לכך והוי מצותו להתערב ויופקע איסורו לא אמרה התורה איסור שיהי' רק לשעה ואח"כ יופקע איסורו תמיד וזה סברא נכונה בעזה"י. ועוד נראה לומר כפי דברי המשל"מ ולא מטעמיה. רק דנהי דמותר לבטל איסור מן התורה היינו האדם מותר לבטל האיסור, אבל שהתורה תצוה ויהי' מצוה לבטל האיסור זה ודאי אין סברא, ויש להסביר הדבר דמה דמותר לבטל האיסור מן התורה היינו דלו יהא דנתערב ממילא בטל, וא"כ ה"נ אם מערב בידים הוי כאלו נתערב ממילא, וזה אם אינו דבר מצוה, אבל בזה דהוי דבר מצוה א"כ לא קיים מצות שילוח דבעינן שיעשנו בידים, ואם נחשב לו למצוה כיון דנתערב על ידו, א"כ זה ודאי אסור לבטל בידים היכי דבעינן שיהיה דוקא בידים זה ודאי אסור מן התורה ולכך קאמר הש"ס ממ"נ אי נימא דבטל לי' האיסור, הרי הוי מבטל האיסור בידים ואי נימא דבאמת אינו בטל א"כ לא אמרה התורה שלח לתקלה וא"ש בעזה"י:
ומה שהקשה לפי דעת התוס' בתמורה דבדבר שלא הוכר בעולם יש ברירה, א"כ בקידש אשה אחת ע"י שליח ומת יהי' מותר בכל הנשים שבעולם חוץ מאחת. הנה אין התחלה להערה זו, חדא דדלמא באמת כן הוא במת השליח והש"ס מיירי בהשליח קיים רק שאינו כאן ועוד התוס' לא כתבו כן רק למ"ד יש ברירה, ומה דקשה שם דמהו פריך ונברור הרי בדאורייתא אין ברירה כבר הרגיש בזה המק"ח סי' תמ"ח ואני בחיבורי בכמה דוכתא, אבל ז"ב דהתוס' כתבו כן רק למ"ד יש ברירה אבל למ"ד אין ברירה ודאי אפי' בלא הוכר מעולם אין ברירה וכדמוכח ממשנה דשני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' והרי ר' יוחנן הוא דאמר כן בנזיר דף י"ב דאסור בכל הנשים והוא ס"ל אין ברירה דאומר אחין שחלקו לקוחות הן. ועוד מה זה שכתב רו"מ שיהיה מותר בכל הנשים וחוץ מאחת, א"כ איזה תהי' האחת. בשלמא בט' וכלב אמרינן שפיר דנברור חד מינייהו ויהי' אסור ואידך כולהו נשתרו, וכן בתערובת חתיכות הקשו התוס' שפיר דנברור כולם ונאמר דהיתרא הוו וחתיכה האחרונה תהיה אסורה, או להיפוך תברור אחת ולומר היא דאסורה וכל השאר לשתרו ושפיר הקשו. אבל בנשים שבעולם איזה תהיה אסורה ואיזה מותרת, וגם מי יודע כמה קרובות יש להמקודשת. והנה דרך שכל הי' נראה לי לומר דבלא"ה א"ש. דהנה זה מוכח דברירה גרוע מעד א'. דהרי ע"א נאמן באיסורין במקום דליכא חזקת איסור וברירה קיי"ל דאין ברירה א"כ אף למ"ד יש ברירה מ"מ לא מהני ברירה רק היכי דמהני ע"א מהני נמי ברירה אבל בעריות דאין דבר שבערוה פחות משנים ודאי לכ"ע אין ברירה דלכ"ע לא אלים ברירה כב' עדים ולא מהני ברירה בעריות וז"פ לפע"ד, והנה מ"ש רו"מ בשם הירושלמי פ"ד דשבת דמפרש דדעתו דכל שמותר בכל הנשים הוא מטעם ביטול הנה עיינתי בירושלמי שם ואין רמז רמיזה מזה, והנה רו"מ כותב בקצרה בר"ת ואיני יודע ואולי כוונתו על ספר אחר לא ידעתי אכנה או אולי ט"ס הוא יודיעני כונתו בזה, והנה איך שיהי' מה שהקשה דלר"מ דפריך הש"ס בפ"ק דחולין היכי אכיל בשרא וכו' נימא דהוי מכח ביטול ברוב, דר"מ לא פליג רק על רוב דכל דפריש מרובא פריש אבל על ביטול ברוב לא פליג, הנה זה לק"מ דלו יהא כן עכ"פ הרי כונת הש"ס רק לדחות דאין ראיה דאזלינן בתר רובא מכח חשש דלמא במקום נקב קשחיט, דהרי ר"מ היכא אכיל בשרא, וא"כ שפיר מוכיח דאם הוי טעמא דר"מ מכח ביטול ברוב, א"כ ה"נ לדידן הוי מותר מכח ביטול ברוב ואין ראיה מזה דאזלינן בתר רובא, ואדרבא י"ל לשון הש"ס דקאמר ודלמא שאני היכי דאפשר וכו' דאלת"ה ר"מ היכי אכיל בשרא וכו' והנה לפי פשוטו יהי' מוכרח לומר דר"מ דחייש למיעוטא הוי רק דרבנן דאי מן התורה אין חילוק בין אפשר או לא, אך לפי הנ"ל יש לומר דשפיר חייש ר"מ למיעוטא מן התורה, רק ההיתר הוי מכח ביטול ברוב ואם היה אפשר לברר בכל דאפשר לברר הוי כניכר האיסור ואינו בטל, אבל בלא אפשר לברר בטל ברוב. וזה הוי כונת הש"ס, ודלמא היכי דלא אפשר שאני דאז מהני מטעם ביטול ברוב דאלת"ה ר"מ היכי אכיל בשרא וכו', אך יותר הוי לי' לרו"מ להקשות ממה דהביא שם הש"ס ראיה מרישיה של עולה וכן מפרה אדומה ומה ראי' הוי הרי יש לומ' התם מכח ביטול ברוב הוי דהפרה אדומה או העולה בטלה ברוב, ומה ראיה דאזלינן בתר רובא. ולכך נראה עיקר הטעם בזה, דבזה מתחלה בא לעולם ע"י תערובת דהרי מעולם אינו ניכר בין הכשרה לטרפה, ולכך לא שייך ביטול ברוב, ועוד נראה לומ' דלא שייך ביטול ברוב רק אם הרוב מבורר שהוא כשר רק דיש בתערובת איסור, אבל אם אין הרוב מבורר ולכ"א יש חשש שמא הוא טרפה נהי דבכלל ידוע שיש כאן רוב כשרות אם הרוב לא נתברר מעולם שהוא מותר ולא הוכר מעולם אם הוא מותר או לא וגם עתה אין ידוע איזה מותר לא שייך ביטול ברוב בזה, ובזה אין כח בהרוב להתיר המיעוט וזה נכון בסברא בעזה"י ויותר אין פנאי להאריך. דברי ידידו וכו':