אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה ריח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה ריח

תשובה ריז

לק"ק סיגוט להחריף מו"ה דוד א"ש בן הרב ד"ק אונגווהר.

ע"ד קושיותיו אם כי אין כוחי עמדי לעת זקנתי ובצירוף טרדתי, אעפ"כ היות כי זה ראשונה לו פניתי להשיבו אך בקצרה. הנה בראש מה שהקשה בחולין דף נ"ג ע"ב בהני שרקפי ספק דרוסות וכו' דחנקינהו ושדינהו בנהרא ופריך הש"ס לשדינהו כך בנהרא ומשני מפרחן וסלקן והקשה רו"מ לשיטת הרמב"ם דאיסור דרבנן מותר לבטל בידים, וגם ס"ל דספק תורה מן התורה לקולא רק מדרבנן להחמיר, א"כ נפרחינהו ונסמוך ארובא, דכעין זה הקשה המשל"מ בפ"ז ממעילה על הא דמשולחת דקאמר הש"ס דלא אמרה תורה שלח לתקלה, לשיטת הסוברים דמן התורה מותר לבטל איסור בידים עכת"ד רו"מ, הנה ידידי אין התחלה לקושיא זו, חדא דנעלם ממנו דברי הרמב"ם והטור והט"ז בריש הל' טרפות סי' כ"ט דהרמב"ם ס"ל ספק דרוסה חמור משאר ספקות ייע"ש, וא"כ יש לומר דאף דכל הספקות מותרין מן התורה להרמב"ם מ"מ ספק דרוסה מודה דהוי מן התורה לחומרא. ויש לתרץ בזה קושיות הב"י שהביא הט"ז שם דלא מצינו ספק טרפה שיהא מותר, ולפי הנ"ל יש לומר דכוונתו מן התורה ולשיטתו אזיל דס"ל כל הספקות לקולא, לכך אומר דמן התורה הוי כל הספקות לקולא, ובספק דרוסה אסור מן התורה לפיכך החמירו בה, היינו להמיתם ולא לשלחם לתקלה. ומלבד זה דימה רו"מ ענינים נפרדים, דבשלמא המשל"מ הקשה לשיטת הסוברים דמן התורה מותר לבטל בזה שפיר הקשה, אבל לדידן כיון דאיסור תורה אסור עכ"פ לבטל מדרבנן, א"כ נהי דאיסור דרבנן ס"ל להרמב"ם דמותר לבטל היינו איסור דרבנן ממש, אבל ספק איסור תורה נהי דאיסורו רק דרבנן מ"מ רבנן אסרוהו מספק ועשאוהו כשל תורה וזה ודאי אסור לבטל לכתחלה לכ"ע, וכדמוכח בכמה דוכתא דכל ספק איסור תורה עשאוהו כשל תורה וז"פ. והנה בהיותי בזה עלה בלבי דגם קושיית המשל"מ לא קשה מידי דיש לומר דהסוברים דמן התורה מותר לבטל איסור בידים ס"ל כדעת הסוברים דהאיסור נהפך להיתר ולכך מותר לבטל, ובזה הסברא פליגי הפוסקים דהסוברים אסור מן התורה לבטל ס"ל דאין האיסור נהפך להיתר, א"כ נהי דאם עבר וביטל או נתערב ממילא מותר דעל כ"א אומר זה ההיתר, מ"מ לכתחלה אין לבטל דהרי ידוע דיהי' נאכל חד דאיסורא, אבל הסוברים דמותר לבטל בידים ס"ל דהאיסור נהפך להיתר, א"כ מה בכך דמערבו בידים אטו אסור להיות מהפך האיסור להיתר, ולפ"ז יש לומר שני עניני רוב יש. הנה המערב איסור ברוב היתר אם הוא ביחד אז ההיתר גורם לאיסור להיות נהפך להיתר, וזה מותר לעשות בידים, אבל אם אין התערובת ביחד, בזה אין ההיתר רק מכח דאזלינן בתר רובא ואמרינן ההוא דהיתרא, אבל מ"מ בזה אין האיסור נהפך להיתר, וא"כ מה שהוא אסור יהי' נשאר באיסורו זה ודאי אסור לעשות כן לכתחלה, דסוף סוף יהי' נאכל האיסור. וז"ב ונכון לדעתי:

ב' מה שהקשה בחולין פ"ד דף ס"ט ע"א גבי מהו לגמוע חלבו במה דקאמר או דלמא חלב דעלמא אית לי' תקנתא בשחיטה הא לית לי' תקנתא בשחיטה, ועל זה הקשה לשיטת הרמב"ם דבשר אדם אסור מן התורה ומפורש במס' כתובות דף סמ"ך שחלב מהלכי שתים מותר מן התורה עכת"ד, הנה זה לא קשה מידי דמה מדמה איסור לאו לאיסור עשה, הש"ס לא קאמר רק באיסור לאו דאבר היוצא יש בו לאו מבשר בשדה טרפה לא תאכלו, בזה יש לומר דגם חלבו אסור, אבל בשר אדם אינו רק בעשה בזה גלי קרא דחלבו טהור כן עלה ברעיוני בהשקפה ראשונה כשראיתי דבריו, ואח"כ עיינתי בפמ"ג בשפתי דעת סי' ע"ט ס"ק ג' כתב כן ג"כ דשאני בשר אדם דהוי רק בעשה לכך חלבו טהור, וכוונתי לדעתו בזה, ואני מוסיף על דבריו דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דל"ת חמור מעשה כמ"ש המג"א בשמו דנבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית עיין הל' יוה"כ סי' תרי"ח וי"ל בזה דהסוברים דבשר אדם מן התורה מותר הם יסברו כדעת הרא"ש דמאכילין אותו נבלה וס"ל דעשה חמור מל"ת, וא"כ מוכח דבשר אדם מן התורה מותר. דבלא"ה איך מותר חלבו כקושיית רו"מ:

ג' מה שהקשה בחולין דף קמ"א מה שנסתפקו התוס' בעבר והקדיש בהמת עיר הנדחת אם הקרבן כשר והקשה ממ"ש בב"ק דף מ"ז לאחר שגמר דינו הקדישו אינו מוקדש משום דלאו דידיה הוא וכו', הנה לא העתיק לשון התוס' יפה דהתוס' נקטו בלשונם אם הקדישה והקריבה אם הקרבן כשר, ואדרבא זה הוי כונתם דבהקדש אם עדיין לא הקריבה ודאי דאינו הקדש דאינו שלו רק אם כבר הקריבה בזה יש לומר נהי דאינו שלו מ"מ לו יהא דהוי מקריב בהמת הפקר נמי כשר הקרבן אף אם לא כיון לזכות, גם מה בכך אם אינו שלו כיון דקיי"ל אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה, א"כ ה"נ כיון דעשה מעשה והקריבה נאסר עכ"פ כהקדש ע"י מעשה וכיון דנאסר ואהני מעשיו יש לומר דהקרבן כשר, גם מגו דחייל אהא חייל אהא וא"ש:

והנה תפלה עושה מחצה דביתר ג' השגותיו אין בידי לעיין כי מוכרח אני להפסיק בין הפרקים לדבר אחר, וזה כתבתי רק בחצי שעה ועמו הסליחה בזה רק בסוף דבריו מה שהקשה לשיטת רש"י והביאו המרדכי דמותר ללות בריבית ע"י שליח ועל זה הקשה מדאית' בב"מ דף ס"א שאומר הקב"ה אני עתיד לפרע במי שתולה מעותיו בנכרי, הוי לי' לומר שתולה מעותיו בישראל עכת"ד, הנה קושיא זו ניכר לי היטב, אך נאבד מזכרוני אם ראיתי כן באיזה ספר או הוא בחבורי מילדותי על הל' ריבית, ומ"ש בזה איני זוכר ואין פנאי לחפש אחריו, אך מה שנראה כעת בישובו הוא כך דרש"י אינו מתיר רק בשליח הלוה לא בשליח המלוה כיון דבאמת שלוחו כמותו נהי דאין שליח לדבר עבירה מ"מ בדיני שמים יש שליח לד"ע, רק בשליח הלוה אז אנן סהדי דכונת המלוה הוי שמלוה לו על אופן זה שלא יהי' שליח הלוה, רק יהיה כאיש אחר ויחזור בו משליחותו, ואז אינו שליח הלוה והמלוה לא עשאו שליח אז מותר, אבל בשליח המלוה כיון דהמלוה עשהו שליח ודאי מודה רש"י דאסור, וא"כ איך יכול לתלות מעותיו בישראל,, א"כ עכ"פ הוי שליח המלוה וזה אסור, ומ"ש הרמ"א הטעם דא"ש לד"ע הכוונה כך כיון דהמלוה אינו אומר לו שנותן לו שלא בתורת שליחות רק מכח אומדנא אמרינן דכוונתו הוי באופן זה, ובאמת דברים שבלב אינו דברים רק כאן כיון דאשלד"ע א"כ מדינא לא הוי שלוחו רק בדיני שמים יש שליח לד"ע ובדיני שמים מהני אומדנא כזו דכוונת המלוה שנותן לו שלא בתורת שליחות וא"ש את זה ראיתי להשיבו בקצרה מכח הטרדא. דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה