אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה ריז

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה ריז

תשובה רטז

לק"ק דאברמיל להרבני מו"ה יוסף נ"י

הנה ע"ד אשר הקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל ספקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן היאך אמרינן בביצה דף ג' דאמר ר"פ האי תנא תנא דליטרא קציעות היא דס"ל כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטל כ"ש בדאורייתא, הרי ספקה אסורה נמי רק דרבנן להרמב"ם, אין כאן התחלת קושיא דכונתם הוי אפילו באיסור שעקרו דרבנן כפרש"י שם בתרומת פירות דהוי דרבנן ואף בזה לא בטל מכ"ש בדאורייתא היינו במה שעיקר איסורו הוי מן התורה כגון טרפה, ומ"ש אתה דלהרמב"ם ניחא דיש לומר דמפרש ספק טרפה היינו מן התרנגולת ספק טרפה וכיון דאפשר לברר האיסור ע"י שהיית כ"א יום ומודה הרמב"ם היכי דאפשר לברר האיסור דהוי מן התורה וכו', זה אינו דא"כ איך אמר בפשיטות וכ"ש בדאורייתא הרי יש לומר דמיירי בביצה דאין ידוע אם מטרפה או מכשרה כפרש"י והוי לי' לפרש דהכא במ"ע בתרנגולת ספק טרפה כיון דאפשר לפרש בע"א הוי לי' לפרש זה דמיירי בספק טרפה, הן אמת שיכול אתה לומר ממ"נ כיון דבאיתחזק איסורא נמי מודה הרמב"ם דספקא לחומרא מן התורה, א"כ הוי ממ"נ אי מיירי בספק אם מתרנגולת טרפה או כשרה הרי הוי אתחזק איסורא ואסור מן התורה, ואם מיירי מתרנגולת ספק טרפה הוי אפשר לברר אותו איסור, אך א"כ לא הקשה כלום מרש"י שרו"מ הקשה דעכ"פ לרש"י קשה שהוא הוכיח דרש"י ס"ל כהרמב"ם דספקא דאורייתא לחומרא הוי דרבנן ואיך מפרש הוא בביצה שספק אם מתרנגולת טרפה או כשרה הרי הוי מדרבנן דז"א דיש לומר כיון דבזה איתחזק איסורא מודים הכל דהוי מן התורה, אבל התם בפ"ג דפסחים בסוגיא דהמ"לא דפירש"י שם בד"ה היכי אמרינן שאני אומר לקולא בעון מיתה שמזה הוכחתו דרש"י ס"ל כהרמב"ם דהתם לא הוי אתחזק איסורא, דהרי אין הספק בהקופות דנכרין המה כל חד באפי נפשי' והספק הוי רק להיכן נפל א"כ הוי עיקר הספק רק על החולין אם נפל בו תרומה או לא וא"כ ליכא חזקת איסור אדרבא יש חזקת היתר לכך הוי מן התורה לקולא אבל אם איתחזק איסורא מודה רש"י דהוי לחומרא מן התורה וא"ש פרש"י. והנה מה שהוכחת מרש"י הנ' דס"ל כהרמב"ם זה גופו אין ראי' להמעיין ביבמות דף פ"ב א' דקאמר שם רבה רישא איסור לאו סיפא איסור כרת ופריך והא רבה הוא דאמר כל שבדאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת קשיא, והנה באמת בזה יהי' נסתר תירוץ המתרצים להרמב"ם דבאיסור כרת מודה הרמב"ם דהוי מן התורה דא"כ איך אמר בש"ס כל שבדאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הרי שאני ושאני דזה ספקא מן התורה וזה ספקא דרבנן, ובע"כ דאין חילוק בזה, והנה מפרש"י שם ביבמות וז"ל בדף קי"ט בד"ה מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, הא מידי דספקא לאו הרחקה דרבנן הוא בדבר המותר, דנימא לכרת עבוד רבנן הרחקה וכו' יע"ש, מוכח שם מפרש"י דס"ל דספקא דאורייתא לחומרא מן התורה ולא כהרמב"ם, והנה אין ראי' ממ"ש רש"י בפסחים בעון מיתה הנ"ל, דשם בפסחים השיב כן רב דימי לאביי על משנה דתרומה בהמקפה של תרומה על זה השיב לו מאי כזית, כזית בכא"פ, ועל זה פריך לו אביי וכזית בכא"פ דאורייתא וכו' אתיבי' ב' קדרות, וא"כ הוי קשה לרש"י דמהו פריך אביי לר"ד דלמא ס"ל לרב דימי כסברת רבה ביבמות דף פ"ב דמחלק בין איסור לאו לכרת, ודוקא בתרומה דהוי במיתה הוי כא"פ דאורייתא ולא בשאר איסורין, לזה כתב רש"י דלו יהא דתאמר דדוקא באיסור מיתה הוי כדי אכילת פרס דאורייתא, הרי חזינן גם בזה בעון מיתה הוי דרבנן, וזה כתב רש"י רק לחזק הקושיא, אבל לפי מה דמסיק הש"ס דכל בדאורייתא אין חילוק בין לאו לכרת, הוי בכל דוכתא ספקא דאורייתא מן התורה ותמיד כבא"פ דאורייתא, ויותר נ"ל כונת רש"י דהוי קשה לו נוקמא הקופה של חולין בחזקת היתר ומהו פריך הש"ס מזה דלמא שאני התם דמוקמינן הקופה בחזקת היתר ולזה ס"ל לרש"י דנהי דמן התורה אזלינן בתר חזקת היתר מ"מ מדרבנן לא סמכינן אחזקה, מיהו היינו דוקא בספק כרת ומיתה החמירו רבנן דלא אזלינן בתר חזקה אבל באיסור לאו שפיר אזלינן בתר חזקה אפי' מדרבנן. לכך דייק רש"י בעון מיתה, ומ"מ מוכיח הש"ס שפיר דכא"פ דאורייתא דהיינו דאם הוי העיקר איסור מן התורה אז שפיר אף דמן התורה ראוי לילך בתר חזקה החמירו רבנן באיסור כרת דלא אזלינן בתר חזקת היתר, אבל אם בכא"פ גופו דרבנן שוב הוי ראוי לילך בתר חזקה, דאין לומר מדרבנן לא אזלינן בתר חזקה זה אינו דבכה"ג הוי תקנתא לתקנתא דלא עבדינן וא"ש ודו"ק.

ומה שהקשה במס' מ"ק דף י"ד דמבעיא שם אם מצורע נוהג צרעתו ברגל והקשה למה לא פשיט לי' ממתניתין דף זיי"ן דפליגי שם ר"מ ורבנן אם רואין את הנגעים ברגל להחמיר וכו'. הנה אין התחלה לקושייתו דאין הכונה של להחמיר להיות נוהג מיד דין מצורע, רק הכונה דיכול הכהן לומר לו שהוא טמא וינהוג צרעתו אחר הרגל מיד שלא יצטרך לראות שנית, וכל מה דפליגי שם במוסגר ומוחלט הוי הכל הכונה על מה שיהי' עושה אחר הרגל ואין ראי' מזה כלל:

ומה שהקשה על מ"ש בטוב טעם על הט"ז מה דמפורש בתורה להיתר וכו' אין בזה הערה כלל דמה לי זה או זה אם גוף המעשה מפורש להיתר, וגזרת וחשש האיסור שייך בכל ענין ויעיין בקונטרס יוסף דעת הרי הוא שם בידכם ויעיין מה שהשבתי לכמה אנשים המתעקשים בזה. ומה שהקשה על מה שהבאתי ראי' דאשלד"ע המעשה בטל מתמורה והקשה דברי התוס' אהדדי, אין זה קושיא דהרי בפ"ק דב"מ הוי ב' תירוצים בתוס' שם, ויש לומר דהתם ס"ל כתירוץ א' דהשליחות אינו בטל והנה יותר אין לי פנאי להאריך רק מחמת הפצרת בני השבתי לו מעט ועוד חזון למועד אם יחזקני ה' בכחי וירחיב דעתי כידו הרחבה דברי ידידו וכו':

שנית להנ"ל.

הנה מכתבו קבלתי ולולי ששלח לי בעד הפאסט בחזרה לא הייתי משיב לו כלל רק היות כדי שלא יאמר נתתי עיני בעשרה ק' שלו מוכרח אני להשיבו וכדי שלא יראו פני ריקם הנני משיב לו בקצרה, הנה מ"ש על מ"ש בכוונת הש"ס דקאמר אפילו בדרבנן היינו מה דהוי עיקרו דרבנן, ועל זה שאל מדברי התוס' בביצה דף ד' שכתבו דתרומות פירות הוי עקרו דאורייתא, הנה כבר ראה בעצמו דאין הרמב"ם משועבד לסברת התוס' והרמב"ם יסבור דהוי עיקרו דרבנן, ומ"ש אתה דמה יענה הרמב"ם לקושיית התוס' שם, הנה באמת אין קושייתם מוכרח דיש לומר דאין ה"נ כן אם יוסיף עליהם יהיו מותרין, והמשנה מיירי אם יש להם היתר בלי תוספות ותקנתא לא תנא וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי וכה"ג כתב הנקה"כ ה' חלה לענין שאלה בשחוטי חוץ מקושיית הט"ז שם, וכתב הנקה"כ דהאמת כן הוא דאם שואל מהני. והנה יש לומר דהוי להרמב"ם הכרח כן דזה לא נחשב עיקר מן התורה דהרי רש"י פירש שם בביצה דהואיל דתרומת פירות דרבנן מקילין בהעלתה ייע"ש, וקשה הרי בגיטין דף ס"ה אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולא מקילין בדרבנן רק במה שאין לו עיקר מן התורה, א"כ דע"כ דתרומת פירות לא הוי עיקר מן התורה, הן אמת בגיטין דף ס"ה מוכח שם ממה דמשני במעשר בזה"ז דרבנן ולא משני בתרומת פירות דרבנן, מוכח דתרומת פירות עיקרו דאורייתא אך מ"מ א"ש דלפ"ז בע"כ יהיה מוכח דהך ברייתא דליטרא קציעות דמקילין בהעלאתה היינו בתרומה בזה"ז דהוי עיקרו דרבנן דאל"כ למה מקילין בהעלאה. וסוף סוף מוכח מהך ברייתא מדמקילין בהעלאתה דמיירי בעיקרו דרבנן, ושפיר קאמר הש"ס דאפילו בדרבנן אין בטל מכ"ש במה שעיקרו דאורייתא. הן אמת בהיותי בזה נתחדש לי קושיא אחת בהש"ס דגיטין דמחלק שם כי אמרינן כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון במה דעיקרו דאורייתא, ולמה לא הביאו לזה סייעתא מהך ברייתא דליטרא קציעות דמקילין בהעלאתה, והוי לי' להקשות להך מ"ד דקאמר התם כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון, וס"ל דאין לחלק כלל בין עיקרו דאורייתא או לא, רק בכל ענין לא מקילין בדרבנן, הוי לי' להקשות מהך ברייתא דלמה מקילין בליטרא קציעות. אך אחרי שובי נחמתי כי אין כאן התחלת קושיא, כי מה דאמרינן התם בגיטין כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון, היינו דודאי לא נעלם מהם דיש כמה קולות דהקילו בדרבנן, אך היינו דוקא במה דכבר נעשה המעשה ממילא אז סומכין לקולא בדרבנן, אך להתיר לכתחלה לעשות איזה קולא בשביל דהוא דרבנן בזה ס"ל דאין לעשות מעשה לקולא אפי' בדרבנן ונקוט כלל זה בידך, ולכך מה"ט אין עושין ספק דרבנן לכתחלה, ולכך א"ש דבליטרא קציעות שכבר נתערב ודאי יש לומר בדרבנן הקילו רק התם בגיטין לעשות מעשה לכתחלה בזה ס"ל כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון, ולפ"ז אין ראי' להרמב"ם דזה מיירי בפירות בזה"ז דיש לומר לפ"ז אף בדבר שעיקרו דאורייתא מקילין במה דכבר נעשה מעשה, ולומר דס"ל להרמב"ם דזה עיקרו דרבנן יהי' קשיא עליו מגיטין הנ"ל ממה דלא משני במעשר דרבנן. אך באמת לא קשה מידי קושייתו דמ"ש אני תחלה דכונת הש"ס דמה דקאמר בדרבנן היינו במה דהוי עיקרו דרבנן הוא רק שופרי דלישנא וכוונתי כך דהש"ס קאמר דמה בדרבנן היינו במה דהוי עיקרו איסור רק מדרבנן מכ"ש בדאורייתא, היינו במה דהוי בו חשש דאורייתא, דנהי דספק תורה לקולא הוי מן התורה מ"מ חשש דאורייתא הוי בו, גם יש לומר הכונה דיש ענין דרבנן דהם עצמן עשאוהו רק כדרבנן והקילו בו ויש ענין דהוי דרבנן אבל עשאוהו כשל תורה, וכן מוכרח לומר לשיטת הרמב"ם דס"ל עדות שבכתב דרבנן במה דקאמר הש"ס בפ"ה דגיטין העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דאורייתא היא וכו' ועיין בש"ך סי' כ"ח. ובע"כ מ"ש דאורייתא הוא דחז"ל עשאוהו כשל תורה, וכן במה שהביא הש"ך סי' כ"ח בשם מהר"י ליאון מ"ש בש"ס אמרה תורה אמרו לפני מלכות וכו' כן ה"נ גבי ליטרא קציעות חזינן דחז"ל עשאוהו רק כדרבנן דהרי הקילו בהעלאתה כפרש"י, אבל בספק תורה נהי דהוי דרבנן, אבל מ"מ לא חזינן דהקילו חז"ל בו מכח זה רק דעשאוהו כשל תורה ממש, ולכך קאמר השתא בדרבנן היינו מה דחז"ל עשאוהו כדרבנן אינו בטל מכ"ש בדאורייתא במה שעשאוהו כשל תורה דאינו בטל וז"פ ונכון, וביתר דבריו לא עיינתי כי אני מוטרד מאוד ואין הדברים מוכרחין לתשובה לכך לא השבתי יותר כי עת לקצר. דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה