אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה ריב

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה ריב

תשובה ריא

לק' טשענסטחוב להרב החריף מו"ה חיים משה נ"י.

הנה על מה שהעיר על דברי הר"ש מקינון שהקשה דיאסרו כל העולם בזריעה מכח נחל איתן דמשמע דס"ל דשייך ביטול קרקע בקרקע. והביא בשם החוו"ד שהקשה עליו משדה שנאבד בה קבר דמטמא מדאורייתא ולמה לא בטל. ומפרש"י גיטין דף נ"ד שכתב דנטיעה של ערלה לא בטל, ואני גברא חזינא ותיובתא לא חזינא, דהרי הר"ש בעצמו הרגיש בזה די"ל דהוי קבוע רק שכתב דכל דאין האיסור ניכר במקומו לא שייך קבוע ולפ"ז יש לומר דודאי אם כל התערובת ניכר במקומו אף דאין האיסור ניכר בפ"ע כיון דראינו כל התערובת לפנינו והוי לי' קבוע יש לו דין קבוע, והר"ש לא קאמר רק בנחל איתן דהרי התערובת הוי בכל העולם והרי אין כל התערובת לפנינו ויש לומר כל מה דהוי לפנינו הוי היתר והוי רק כעין פירש אחד מן הקבוע, יש לומר שפיר בזה כיון דאינו ניכר לא חשוב קבוע והוי כמו פירש, ועיין בחיבורי עין דמעה הנדפס מחדש בתשובה ג' מ"ש כעין זה בישוב קושיית הר"ש מקינון, ולפמ"ש שם נדחין דברי החוו"ד ייע"ש ועוד אני אומר דמה שהקשה משדה שאבד בה קבר לק"מ די"ל דבשלמא בנחל איתן דהוי איסורו בגוף הקרקע מחמת עצמותו, ולכך זה הוי מין במינו עם שאר הקרקע לכך שפיר הקשה הר"ש דלבטיל ברוב אבל בקבר עיקר האיסור מכח המת הנקבר שם, וא"כ כיון דמת עצמו לא בטל דהוי באינו מינו עם הקרקע, וכיון דהמת נאסר בכל מקום שהוא גם העפר שעמו אסור דהעפר הוי כמוהו, דכיון דגוף האיסור אין לו ביטול גם כל מה דעמו לא בטל ונדון כמוהו. והנה לדעתי יש ראיה להיפוך מן הש"ס דברכות דף כ' ע"ב דקאמר שם דרוב ארונות יש להם חלל טפח ומיעוט אין בהם חלל טפח וגזרו רבנן יש בהם אטו אין בהם ומשום כבוד הבריות לא גזרו. וקשה אכתי עכ"פ ניחוש שמא אלו אין בהם חלל טפח ואסור מן התורה. והנה לדעת הרמב"ם דספק תורה לקולא מן התורה הוי א"ש אבל להסוברים דהוי מן התורה לחומרא קשה. ואין לדחות ולומר דמיירי דהוי רה"ר וספק טומאה ברה"ר טהור, זה אינו דהרי זה מיירי לענין טומאת כהן וזה הוי ספק איסור כמ"ש בספרי עין דמעה בשם הצל"ח והוא אמת, א"כ לא מבעיא אם הוי ברה"י דקשה, רק גם אי הוי ברה"ר קשה דיהי' אסור מכח ספק תורה, ובע"כ מכח ביטול ברוב ומוכח דשייך ביטול בקרקע היכי דאינו ניכר אף באם הוי כולו לפנינו,, ובע"כ צ"ל כתירוץ השני דשדה שאבד בה קבר שאני דמין באינו מינו לא בטיל, אבל כאן דהוי רק ארון בארון שפיר הוי מין במינו ובטל, וערוגה בין ערוגות שאני דהוי דבר חשוב ואינו בטל כמ"ש בחיבורי עין דמעה שם. והנה ראיתי לרו"מ שרצה להיות דוחה ראיות החוו"ד בשם אביו מכח דלכך עפרו מטמא באהל דהוי כעין טומאת משא, ואני תמה על עצמי איך עלה בלבי לומר כן, ורו"מ לא הרגיש בהסתירה הנגלה מאוד דהתם מיירי בנשא הכל ביחד והנבלה כאן במשא זה, בזה אמרינן דטומאת משא כמאן דאיתא דמיא ולא בטיל אבל בשדה שאבד בה קבר אם ניטל מעפרה הרי אפשר שאין כאן עפר מן הקבר כלל, איך שייך לומר דהוי טומאת משא כמאן דאיתא או במאהיל על מקצת השדה הרי יש לומר דבמקום הזה ליכא קבר לכך לא דמיא לטומאת משא כלל, וז"ב ופשוט

והנה ראיתי לרו"מ שרצה להביא ראיה דבקרקע לא שייך ביטול מסוגיא דאוונכרי ומדברי ר"ת בספר הישר בב"ק דף ס"ז שכתב דרוב אינן גזולות רק דהמיעוט הם גזולות, אלא משום דלמא אגלאי מלתא למפרע דהוי גזילה אמרינן דלגזזיה אינהו וכו', וא"כ מ"ט לא בטל ברוב ובע"כ דקרקע לא בטל, והנה חס אני על עצמי בראיה זו חדא דאטו משועבד הר"ש מקינון לדברי ר"ת, ודלמא ס"ל להר"ש דהרבה הם גזולות וכלשון הש"ס סתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו ולשון סתם מורה אפילו יותר מן הרוב כעין שאיתא בפ"ק דגיטין דקאמר רוב בקיאין הם ואפילו לר"מ סתם ספרי דדייני מגמר גמירי מוכח דלשון סתם מורה יותר מרוב בלבד, וא"כ כיון דקאמר סתם. נכרי גזלי ארעתא נינהו מוכח דהוי יותר מרוב, ועכ"פ אין הכרח לדברי ר"ת. ועוד אדרבא מלשון ספר הישר שהעתיק רו"מ מוכח להיפוך דלמ"ל לומר דלמא סוף סוף יהי' אגלאי מלתא למפרע, בלא זה כיון דיש בזה חשש גזל פסול למצוה, ובע"כ דאדרבא אם לא היה חשש שסופו להתברר הי' בטל ברוב, ואז הוי אזלינן בתר רובא, רק כיון דיש חשש אולי יהי' סופו להתברר ויהי' ניכר ובניכר לא שייך ביטול ברוב ולא לילך בתר רובא ולכך הוי גנאי לו שיצא למפרע בגזל. ועוד בר מן דין ומן דין הרי ממונא לא בטיל, ומ"ש רו"מ דמוכח בביצה דהיכי דאין לו בעלים בטיל דבריו תמוהין דודאי חשש אוונכרי הוי ביש לו בעלים דאם אין לו בעלים הוי הפקר, ובע"כ החשש הוי בשביל אלו שיש להם בעלים וא"כ הוי ממון ממש ואינו בטל וזה פשוט. ומ"ש רו"מ ליישב קושיות הר"ש מקינון מכח מאמר חז"ל דבאו בה פריצים וחיללוה והאריך קצת בזה ודברים תמוהין אמר דמה ענין הקדש לאיסור מה דהוי אסור בתורת הקדש כיון דהקדש שייך בי' חילול לכך גלי קרא דגם ע"י פריצים נתחלל, אבל איסור הנאה ח"ו שיהי' מותר איסורו במה שבא ליד נכרי, וראיה קצת ממ"ש חז"ל במס' ע"ז דף נ"ג דלכך אשריהם תשרפון באש מכח הני דבהדי עגל דגלי דעתייהו דניחא להו וקשה מה בכך הרי עכ"פ אח"כ נשתמשו בהם נכרים נימא דנתחלל על ידיהם, ובע"כ באיסור לא אמרינן כן, ואף שכתב כעין זה רו"מ בשם ספר יד אליהו לענין המצבות שגנבו הגנבים, הנה ספר זה לא ראיתיו ואם מבואר בו כן לא שמיעא לי כלומר לא ס"ל, וכן מוכח בפ"ה דע"ז דף ס"ב ע"ב דפריך שם ולקברינהו מי לא תני אחד עץ שנתלה בו וכו' ומהו פריך נימא דבמת אין לחוש דלמא גנבו אותו ואתו לידי תקלה דהרי תתחלל כיון דבאו בה פריצים משא"כ בע"ז לא מהני מה שיבא לידי גנבים לכך חיישינן דלמא גנבו אותה וכו' בע"כ מוכח דלא כספר הנ"ל, ואפילו אם נאמר כדבריו אין לדמות זה לזה די"ל דבשלמא לענין איסור הנאה דמת דילפינן שם שם מעגלה ערופה, ובעגלה ערופה אמרינן כפרה כתיב בה כקדשים, ולכך יש לומר דדינה כקדשים לכך שייך בי' חילול היכי דבא לידי פריצים וא"כ ה"ה במת כן, אבל בנחל איתן בו לא נאמר כפרה והוי רק איסור בעלמא ח"ו לומר דבמה דבא ליד נכרים הותר האיסור ובכל איסורי הנאה נימא כן דבבא ליד גנבים מותר האיסור דבר זה מביא לידי גיחוך. סוף דבר כל דבריו לא נהירין לי בזה ואין לי פנאי להאריך יותר בזה. ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה