אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רז

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רז

תשובה רו

לש"ע שם סעיף ה'.

הנה במעשה דק"ק ווילנא המבואר בבה"י ובפר"ח ואחרונים עיימ"ש בפ"ק דנדה דף א' בחבורי מי נדה שדעתי כדעת האוסרין הכל גם מה שבחוץ ייע"ש, אך בחבורי על מס' ע"ז דף ל"ב ע"ב שם הבאתי ראיה כדעת המכריעין דמה שפירש קודם הספק מותר ומה שפירש אח"כ אסור ייע"ש וגם עיין בחבורי מי נדה בהשמטות מ"ש עוד ראיה דמה שפירש מותר ומה שנשאר אסור ייע"ש, אך עיין בהרא"ש פ"ד דיבמות גבי נתגיירתי ביני לבין עצמי ובש"ך יו"ד סוף סי' רס"ח מ"ש דהוי חוכא וטלולא שיהי' הוא פסול וכו' שם מוכח כדעת האוסרין הכל ודו"ק:

וע"ד אשר שאלת בקצב שנתערב לו כבש טרפה בין הכשרים ומכר לכ"א מהקונים אף מהטרפה שנתן לכ"א חתיכות מהכשרים וחתיכה קטנה מהטרפה, ומקצתם לא נודע להם זה עד אחר מליחה ובישול, אך מקצתם נודע להם קודם בישול, ורצית לומר כיון שלאלו שנודע להם קודם בישול מותר מכח דבטל ברוב מותר נמי לאלו שכבר בשלו אלו תוכן דבריך. והנה מה שהזכרת בישול דוקא הי' לך להזכיר מליחה כיון שכבר נמלחו לא שייך בהו ביטול ברוב, ובגוף הדין הנה דמית ענינים נפרדים וטעות גדול דאינו דומה כלל למעשה דווילנא שהביא בכו"פ ובאחרונים. דהתם החצי אנו מתירין מכח דתלינן שכשרה היא ומכח כל דפריש מרובא פריש ותלינן שחצי זה מבהמה כשרה, זה שפיר הוי תרתי דסתרי אהדדי לומר על חצי בהמה זו שמן הכשרה היא, וחציו נאמר שמן הטרפה היא הלא א"א לחלק בהמה לחצאין, רק אם כשרה היא לגמרי כשרה ואם טרפה היא לגמרי טרפה, לכך ס"ל כיון דהמחצית הותר מכח כל דפריש מרובא פריש, ותלינן שבהמה זו מהכשרה היתה, א"כ גם חלק השני כשר וגורר חציה זו את האחרת עמה, אך לענין ביטול ברוב אין זה סותר את זה אטו אם יונח לפנינו חתיכה גדולה טרפה ויפול ממקצתה לתערובת ויתבטל אטו נאמר שבזה הותר הטרפה שלא נתערבה, ומה לי בזה ומה לי בנדון דידך, בזה מכח ביטול ברוב בתערובת אין חלק זה גורר את זה, דאין זה תלוי בזה. דזה שנפל ברוב נתבטל, וזה שלא נפל לא נתבטל, דמצד ביטול התערובת לא שייך לומר דאחד גורר את השני עמו. ואין זה צריך לפנים ושאלה כלל, ואין זה ענין למה שהבאת דעת הפוסקים דהאיסור נהפך להיתר וכו' דמה בכך סוף סוף אטו כשנתערב אנו תולין שהבהמה נעשית כשרה ונהפכה להיתר, הרי אין אנו תולין רק שזה שנתערב נהפך להיתר ומה ענין זה שלא נתערב לכאן, ולכך גם מ"ש באם נמצא אצל בעה"ב אחד במקצת נתבשל ומקצת לא נתבשל, דאם מה שנתבשל נאסר ה"ה נמי מה שלא נתבשל גם ז"א וישתקע הדבר ולא יאמר כלל. ולא מבעיא שבנדון דין הב"הי בפלוגתת הגאונים הח"מ ובה"ז וכו' דאינו דומה לנדון הזה ומטעם שכתבתי, אף גם שמדברי הט"ז בסי' זה דהוא מיירי שפיר בתערובת ומסיק דאסורין כולם מן הדין בין ראוין בין אינן ראוין מ"מ אינו דומה לנ"ד, דבודאי אם הי' כאן חתיכה טרפה ניכרת ומקצת ממנה נפל לתערובת בענין שראוי להיות בטל מן הדין ודאי לא יאמר הט"ז שאינו בטל כיון דיש חתיכה מטרפה הוא שעדיין ניכר זה ודאי אינו, וחס לנו לתלות בוקי סריקי בהט"ז דבזה ודאי מודה הט"ז דמה שנתערב בטל, וש"ס מפורש הוא בחולין בירך שנתבשל בג"ה ואם מכירו משליכו והרוטב בנ"ט ומה לי טעמו ומה לי חתיכה ממנו והט"ז לא קאמר רק מאם הכל הוא בתערובת, רק שמקצתן הוי ראויות להתכבד. בזה ס"ל. כיון שנתנו חז"ל דין חשיבות לחתיכות הללו ואמרי שאינן בטלין אז חשיבות שלהם מועיל לגרור את אחרות עמהם, כיון שגם הם מאותה בהמה ויש לכולם דין חשיבות ואינו בטל, ואף גם בזה כבר חלק עליו הפר"ח בזה והאחרונים הסכימו לדבריו דהעיקר כדעת הפר"ח. ובפרט מן הש"ס וטור וש"ע לעיל סי' ק' גבי ג"ה דאם אינו מכירו החתיכות אסורות והרוטב בנ"ט והיינו ממש דין של הט"ז דג"ה עצמו הוי בריה ואינו בטל בין החתיכות, ומ"מ הרוטב מותר דבטל ליה טעמו בסמ"ך ומה לי טעמו ומה לי ממשו הרי בכל דוכתא טעם כעיקר ד"ת וה"ה בנפל קצת חתיכה שאינה ראויה להתכבד בטל ליה. מיהו אפי' להט"ז היינו דוקא בנדון דידיה, אבל הכא שמה שנתבשל הוי תערובת לח בלח ואינו בטל ומה דהוי יבש ביבש בטל ליה שפיר ואינו ענין זה לזה בזה כ"ע מודים מה דהוי לח בלח אינו בטל ומה דהוי יבש ביבש בטל ליה שפיר. וז"ב ונכון:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה