אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רו

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רו

תשובה רה

לסימן ק"י סעיף ג' תשע חניות וכו'.

עיין בש"ך בשם הרא"ה והרשב"א. ושהטור פליג עליו ועיין בחוו"ד שביאר כוונת הש"ך. ונשאלתי ע"ז מחכם אחד לפרש כונתו וזה אשר השבתי לו:

הנה מה שנפל מחלוקת בינו ובין אחיו בביאור כונת החוו"ד הנה בגוף הדבר ודאי צדקו דבריו נגד דברי אחיו דודאי אין סברא דבאין ידוע ממי לקח יעשה יותר איסור ויהי' נחשב כניכר האיסור יותר מאם היה יודע ממי לקח רק שאין ידוע באיזה מהם הטרפה שהי' מותר בלקח קודם שנולד הספק, ואם א"י באיזה לקח וגם אין ידוע באיזה הטרפה יהי' אסור זה ודאי אינו סברא, ובזה צדקו דבריו מאוד. אך בגוף הדבר שתמה על החוו"ד בזה אין דבריו ברורין, ודברי החוו"ד ברור מללו, שהרי החוו"ד דייק בלשונו וכתב כיון דהטור ס"ל דתערובת חניות הוי קבוע דאורייתא כמו בידוע וניכר חניות האיסור במקומן וכו' וכונתו כך דלדעת הרשב"א באם הוי התערובת בחניות דאין ידוע באיזה הטרפה הוי רק קבוע דרבנן, ולכך מחלק שפיר בין לקח אחר שנולד הספק, ובין לקח קודם שנולד הספק, אבל אם ידוע אח"כ באיזה חנות הוי הטרפה דהשתא הוי קבוע הניכר, והוי קבוע ד"ת, לכך אף מה שנולד קודם הספק אסור, והש"ך כתב כיון דלדעת הב"ח ס"ל להטור דאף בתערובת חניות ואין ידוע באיזה חנות הטרפה הוי נמי קבוע ד"ת ואעפ"כ מתיר בלקח קודם שנולד הספק נהי דהוא מיירי באינו ידוע מאיזה מהם לקח, מ"מ כיון דלדידי' הוי זה קבוע ד"ת ואעפ"כ מקילינן בלקח קודם שנולד הספק א"כ ה"ה מה דהוי קבוע ד"ת אף להרשב"א והיינו בידוע באיזה חנות הטרפה נמי מותר בלקח קודם שנולד הספק, דמה לי קבוע זה או זה כיון דשניהם ד"ת להטור, ומ"ש החוו"ד בלשונו תחלה ומבואר שם בטור דאפי' אינו יודע ממי לקח ג"כ מותר, כלומר דלאו דוקא בא"י מאיזה חתיכה לקח דהיינו שיודע מאיזה חנות לקח וא"י מאיזה חתיכה בזה דוקא מתיר בלקח קודם שנולד הספק, רק אפי' גם א"י ממי לקח כלומר דהספק נולד בחניות דידוע דיש חנות אחת טרפה רק א"י מאיזה חנות לקח ג"כ מתיר בלקח קודם שנולד הספק והרי לדידיה הוי זה קבוע ד"ת, ומ"ש אח"כ החוו"ד וכיון דבתערובת חניות מותר קודם לידת הספק אפי' בא"י ממי לקח הך אפי' ט"ס הוא וצ"ל וכיון דבתערובת וכו' קודם שנולד הספק בא"י ממי לקח ע"כ אפי' בניכר חניות האיסור מותר קודם לידת הספק כמו בא"י ממי לקח דשוין המה להטור כצ"ל בלשונו ותבת אפי' השני נמי ט"ס בו וז"ב ופשוט בכונת החוו"ד, וגם בלא"ה יש שם ט"ס בתחלה מ"ש דהרשב"א מודה דאפי' אחר שנולד הספק אסור וצריך להיות קודם שנולד הספק. והנה בהיותי מעיין בדברי החוו"ד ראיתי בתחלת דבריו שם שכתב ונראה דאפי' אם נשכח אח"כ איזה מקולין מוכר טרפה וא"כ אף אם לא הי' לו ספק מאיזה חנות נלקח וספק זה אחר שפירש נולד וכו' והנה הוא דבר שאין לו סברא כלל, וממ"נ במה מיירי אם מיירי שאח"כ הי' ידוע לנו איזה היא טרפה רק שלא הי' ידוע מאיזה חנות לקח, רק שאח"כ לא נזכר לנו שאיזה הוי הטרפה א"כ זה דבר פשוט וא"צ להעלותו בספר דכיון דכבר נאסרה אותה חתיכה פשיטא דלא חזרה והותרה עוד, ואם מיירי דבשעת הידיעה תיכף לא נודע איזה טרפה, א"כ הוי נגד השכל והסברא כיון דאם הי' ידוע מאיזה לקח הי' מותרת ובהצטרף עוד ספק יותסר, ועכ"פ מזה נסתר סברת אחיו שרוצה לפרש דברי החוו"ד לומר דבא"י גרע מידוע ומעמיס כן בלשון אפי' שכתב והרי בתחלת דבריו משמע להיפוך דזה יותר מסתבר להתיר רק דקמ"ל דאעפ"כ אסור, ואיך יכתוב אח"כ הרבותא להיפוך בע"כ אין כונת החוו"ד כן בסוף דבריו רק כמ"ש, והנה לאהבתם יצאתי חוץ מגדרי כי אין דרכי לפלפל בפי' דברי ספר חדש הלואי ויהיה לנו פנאי לפרש דברי רבותינו הראשונים להבין דברי חכמים וחידותם. והנה בהיותי בזה קשה לי אסברת הרא"ה והרשב"א למה קמ"ל התנא דט' חניות בלקח מאחת מהם בלקח אחר שנולד הספק, ולא קמ"ל רבותא טפי דאפי' קודם שנולד הספק נמי אסור, ולכאורה הוי אפשר לפרש דכוונת התנא הוי באמת כן דולקח הוי לשון עבר. והכונה שנודע שיש כאן ט' חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת נבלה והוא כבר לקח מאחת מהם קודם שידע כן אז ג"כ ספקא אסור, אך בלשון הש"ס פ"ק דפסחים בט' צבורין של מצה וכו' ואתא עכבר ושקל, הנה מלשון זה משמע דעתה בא עכבר ושקל אחר שנודע לנו שיש אחד של חמץ, וקשה למה לא קמ"ל רבותא טפי דאפי' בנטל קודם שנולד הספק אסור, והנה זה אפשר דעבור סיפא נקט דקמ"ל דבפירש מותר אפי' אם פירש אחר שנולד הספק, אך א"כ תיקשי להיפוך לשיטת הטור דס"ל בתערובת חניות הוי לי' קבוע ד"ת וביאר החוו"ד כוונתו מה שאינו בטל ברוב היינו מכח דהספק במוכרין לא שייך ביטול, וא"כ לפ"ז בט' צבורין של מצה אף להטור הוי קבוע דרבנן, וא"כ אי נימא כשיטת הרשב"א דבקבוע ד"ת אפי' אם לקח קודם שנולד הספק אסור, א"כ קשה על הש"ס כיון דנחית שם לפרושי כל חלקי הדינין גבי מצה א"כ למה לא פירש דין זה דבלקח העכבר קודם שנולד הספק ולא ידעינן איזה צבור של חמץ ואיזה מצה אז א"צ בדיקה ובט' חניות אסור כה"ג. ובשלמא בהני דינין דשוין ט' צבורין לט' חניות א"ש דלא פי' כל חלקי הדינין, כיון דהודיע לנו דדומה לט' חניות ממילא נידע כמו דהדין התם בכל חלקיו כן הדין בזה, אבל אם נשתנה כאן הדין מהתם למה לא ביאר זה הש"ס, ולהרשב"א א"ש דגם בתערובת חניות הוי ליה קבוע דרבנן ומותר בלקח קודם שנולד הספק, אבל הטור דס"ל דזה הוי קבוע ד"ת קשה לי למה לא מחלק הש"ס מה דיש חילוק בין ט' ציבורין לדין ט' חניות, לכך מזה עצמו הכריח הטור דינו דאפי' בקבוע ד"ת מותר בלקח קודם שנולד הספק ולכך אין לחלק בזה בין ט' ציבורין לט' חניות והוכיח מזה הטור דין זה לפי שטתו. אך העיקר נלפע"ד דדין זה של הרא"ה והר"ן אם אמרינן אגלאי מלתא למפרע יהי' תליא בדין ברירה, דאם אמרינן יש ברירה אמרינן דמה שאח"כ נודע הוברר הדבר דלמפרע הוי הספק הזה והוי כנודע הספק מתחלה ונולד הספק במקום הקביעות, ואם אין ברירה לא אמרינן אגלי מלתא למפרע לכך א"ש לדידן כיון דלדידן ברירה ספק הוי וכמו שביארו האחרונים ולכך בד"ת אין ברירה ובדרבנן יש ברירה מכח דספק תורה לחומרא וספק דרבנן לקולא, וא"כ אם הוי להיפוך לחומרא אמרינן להיפוך בד"ת לחומרא ובדרבנן לקולא, לכך בקביעות ד"ת חיישינן ליש ברירה לכך אסור אפי' בלקח קודם שנולד הספק דדלמא אמרינן אגלי מלתא למפרע והוי קבוע וס"ס לא הוי דהוי משם אחד דתיכף אפשר לומר אם הוי חתיכה זו מן הכשרה או מן הטרפה, אבל בקבוע דרבנן אזלינן להקל ואמרינן דאין ברירה ולא אמרינן אגלאי מלתא למפרע, וא"כ א"ש הכל כיון דיש דיעות בש"ס דאף בדאורייתא י"ב ויש דיעות להיפוך דאף בדרבנן א"ב, ולדידהו א"ב לאו ספק הוי רק וודאי א"ב ולכך יש לומר דהתנא מלתא דפסיקא נקט דבט' חניות מוכרות בשר שחוטה וכו' ולחק מאחת מהן אחר שנולד הספק לכ"ע אסור ובנמצא הלך אחר הרוב לכ"ע, אבל בלקח קודם שנולד הספק תליא בפלוגתא דתנאי אם י"ב או לא דלמ"ד אין ברירה מותר ולמ"ד יש ברירה אסור, ולדידן דהוי ספקא אם יש ברירה או לא לכך בקבוע ד"ת הוי להחמיר אולי י"ב ובקבוע דרבנן להקל ותלינן דאין ברירה, והנה בהכי הוי א"ש ואיפשר להשוות דברי הפוסקים יחד דלפי מה שכתבו התוספת בתמורה בשם הרמ"ל דברירה לא שייך רק באם לא ניכר האיסור מעולם אבל אם היה ניכר האיסור מתחלה ונתערב לא שייך ברירה לכ"ע, א"כ בכה"ג אין ספק בדבר ובודאי אין ברירה וא"כ יש לומר דהרא"ה והרשב"א מיירי בענין דלא הוכר הטרפות מעולם בהחנות מתחלה, רק בתערובת החניות נולד הטרפות ואח"כ נתוודע איזה מהם הטרפה דבכה"ג חיישינן למ"ד דיש ברירה, לכך אמרינן אגלאי מילתא למפרע והוי כנודע הספק במקום הקביעות, אבל הטור מיירי שהי' הטרפות ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב וא"כ בכה"ג ודאי אין ברירה, לכך לא אמרינן אגלי מלתא למפרע ולכן מותר קודם שנולד הספק. ועוד בלא זה יש לומר דאפי' למ"ד יש ברירה לא שייך רק אם עכ"פ עתה הוברר הדבר בבירור וניכר בפ"ע, בזה אמרינן ברירה דלמפרע הוי כן אבל בדבר דאף עתה אינו ניכר בפ"ע רק הוא בתערובת יש לומר דבכה"ג כ"ע מודים דא"ב. כיון דגם עתה אין הדבר ניכר בפ"ע, ולכך נהי דאף בא"י החניות הוי להטור קבוע ד"ת מ"מ לענין ברירה יש חילוק. והרא"ה מיירי בנודע אח"כ איזה חנות טרפה לכך כיון דהשתא ניכר הדבר וידוע, חיישינן למ"ד יש ברירה ואסור למפרע, משא"כ בא"י איזה חנות אם גם עתה אין הדבר ניכר ועומד בפ"ע לכ"ע אין ברירה כה"ג ולכך מותר בלקח קודם שנולד הספק ואין פלוגתא בדבר, ויותר מזה אין פנאי להאריך כי אין עסקי כעת בענינים אלו ולאהבתם פניתי מעט אולי יזכני ה' בזמן אחר לפרש יותר בזה:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה