טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קצו
לק"ק סקאלי להרבני החריף מו"ה נפתלי נ"י
הנה ע"ד שאלתו מה שנוהגין שבכחל אחר חצי צלייתו מדיחין אותו במים ואח"כ משימים עליו קמח וכו' ורו"מ לא נראה לו זה והאריך בזה קצת. הנה מה שדימה זריקת קמח זה לדין דסי' ע"ח דאין טופלין וכו', הנה זה לא דמי דהתם מיירי בבצק המחובר יחד ולא בקמח המפוזר ומפורד כל קורט בפ"ע ועיין בטור סי' ע"ח שמחלק שם בין בצק הגס שמתפרר ובין הדק מוכח שם להדיא דעיקר איסורו הוי מכח שמחובר יחד, אבל אם נפרר מותר מכ"ש בקמח דודאי מפורר הוא, ואף דאנן אין בקיאין ואסור בכל ענין היינו בבצק כיון דבדק אסור מדינא אין חילוק בין דק לגס ואין אנו בקיאין דלא פלוג רבנן, דכיון דדק אסור ה"ה גס דאתי לאחלופי דאינו ניכר היטב בין דק לגס אבל בקמח דכל קמח מותר א"כ ליכא חשש אחלופי ובין קמח לבצק לא טעו אינשי. ומנין לנו להחמיר במה דלא נמצא בתלמוד ופוסקים, ודי לנו בחומרות הראשונים, וגם בבצק גופו אינו מבואר רק בשבולי לקט עיין בב"י, אך הנה בד"מ סי' ע"ח מ"ש בשם האו"ה שלא לטוח בבצק שום בשר לצלי קודם מליחה משום דהקמח מעכב מלצאת וכו'. הנה מלשונו מ"ש דהקמח מעכב משמע דאף קמח אסור אבל מתחלת לשונו שכתב דאסור בבצק משמע דקמח מותר, ולכך הדיוקים סתרי אהדדי ואין ראי' מזה, ומה שהביא רו"מ ראיה מדברי התוס' פסחים דף מ"ג ד"ה דסמידי מה שהביאו ראיה מבנות עשירים טופלות אותן בסולת אין ראי' כלל דהתם הכוונה רק בבצק של סולת, וראי' דלשון טפול לא הוי רק בבצק והרי התוס' הוי ס"ד דלשון טפול לא הוי רק בפשטידא לכך נהי דהוכיחו דלא מיירי בפשטידא מ"מ בבצק מיירי דבקמח לא שייך לשון טפול. ועיין בהל' שבת סי' ש"ג סעיף כ"ה דאסור לאשה לטפל בצק על פניה דמאדים הבשר, ועיין שבת דף פ' מתרווייהו יהי' מוכח דחד ענינא הוא ומוכח דטפלות בנות עשירים בבצק או סיד הוי בצירוף מים ולישה כעין עיסה ולא בקמח. ומה שהביא רו"מ ראי' מפרק כ"צ דנקט סכו בשמן של תרומה דהוי תרומה דרבנן ולא נקט בקמח של תרומה דהוי תרומה של תורה ובע"כ מוכח דזה הוי כעין בישול, הנה זה אינו ראי' מכמה טעמים חדא דלמא קמ"ל דאף בתרומה דרבנן בעי קליפה, או אפשר דדוקא בשמן דסיכה משהו בעלמא הוא לכך די בקליפה, אבל בסולת בעי נטילה. ותדע דאף לפי דעתו הרי מדינא דש"ס בבצק של קמח גס ודאי דמותר כמ"ש בש"ס וטור וא"כ למה לא קמ"ל בבצק מקמח גס ובע"כ מטעם הנ"ל, ועוד מה מדמה איסור פסח לאיסור דם וחלב, דבפסח דיש בו איסור אחר דאסור בצלי מחמת דבר אחר והרי בנטף מרוטבו על הסולת וחזרה אליו נמי אסור דהוי צלי מחמת ד"א א"כ אפי' אם יטפלנו בקמח או בצק יהי' נתחמם הפסח ממנו והוי צלי מחמת ד"א, ועוד בפסח הוי גוף הבישול אסור מפאת עצמו ולא מהני בי' הך סברא דנורא מישב שייב, אבל לענין דם יש לומר דוקא בישול ממש אסור או היכי דהבצק עב ואי אפשר לומר בי' נורא מישב שייב אבל היכי דאינו עב ומדובק יחד י"ל כבולעו כך פולטו ונורא מישב שייב ואינו אסור רק בישול ממש ותדע עוד דהרי בנותן כרעיו ובני מיעיו לתוכו יש דיעות וחד ס"ל דכמין בישול הוא זה, ולענין איסור דם ודאי דמותר לצלות כן ובדיעבד ודאי דמותר ולמה לא פליגי לענין דם כן, ובבשר שלא נמלח עם בשר שנמלח למלאותו בדיעבד מותר מטעם כבולעו כך פולטו או נורא מישב שייב, ובפסח כה"ג אסור ובע"כ דבישול דפסח שאני, ועיין בסי' ע"ז דאסור בביצים הנקרשים מוכח הא כל שאינו נקרש מותר אף שלא נמלח. ומ"ש כ"ת להחמיר אפי' בחצי צלייתו מכח דהרש"ל אוסר והש"ך חולק עליו מכח דספקא דרבנן לקולא וא"כ כאן נהי דחלב שחוטה דרבנן מ"מ דעת האו"ה והט"ז סי' צ"ח דגבי בב"ח אפי' דרבנן הוי לחומרא עכת"ד. הנה הרכיב הדברים יחד דבסי' ע"ו ס"ק י"ד הביא הש"ך דעת הרש"ל דאוסר בחצי צלייתו ולא כתב כלל טעמו מכח ספק דאורייתא לחומרא, רק משמע דפשיטא ליה דבחצי צלייתו לא נפלט כל דמו רק בס"ק כ"ד לענין המוהל עב שם כתב הש"ך בשם רש"ל כן והשיג עליו בזה, גם מה שחילק בין דם לבב"ח לא כן הוא דודאי להסוברים בב"ח דרבנן הוי להחמיר מכח דעיקרו דאורייתא ה"ה בדם הוי כן וכן הביא הפמ"ג בס"ק כ"ד באמת בשם המ"י שמתרץ כן דעת הרש"ל. ואין לגבב בזה חומרות כיון דלדינא דש"ס אף בתוך שיעור צליה היה מותר אפי' בבצק כל שדרכו להתפרר, ולפ"ז ודאי דמותר אפי' בקמח, ולכך נהי דנהגינן לחומרא מ"מ לאחר חצי צלייתו ובקמח שאינו בצק ודאי דאין להחמיר. וגם בכחל לבשלו אחר הצליה בלי בשר נמי אינו אסור רק חומרא לבד לכך ודאי דאין להחמיר בכה"ג, והנח להם מנהגן. דברי ידידו וכו'. ועוד יש לצרף בזה דעת הסוברים דבטיגון ובפרט בצלי לא הוי איסור בב"ח א"כ הוי כאן תרי דרבנן דחלב שחוטה נמי דרבנן ובתרי דרבנן יש לומר לכ"ע ספיקא לקולא. ובאמת אפי' בחד דרבנן בצליה נראה לומר דלכ"ע הוי ספקא דרבנן לקולא דאינו דומה לבשר עוף בחלב, דבשר עוף בחלב מיחלף אבל צלי אטו בישול לא מיחלף. ודו"ק היטב: