טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קפה
לק"ק הרומליב להרבני המופלג מו"ה ליבוש אורנשטיין נ"י.
הנה בנדון אשר שאל רו"מ בבשר אדם אם שייך בו בשר בחלב. הנה דבר שאינו שאל כי אין בזה מקום ספק דלא שייך בו איסור בב"ח. ואין ענין כלל למה שהביא ראיה מדאצטריך בכריתות למעט דם מהלכי שתים מלעוף ולבהמה משמע הא בלא"ה הוי בכלל דם א"כ ה"ה דהוי בכלל בשר ואינו דומה לטמאה דיש בו לאו משא"כ בשר אדם דהוי רק בעשה עכ"ד ולא דק בזה דבשלמא אם היה כתוב טמאה בפירוש להיתר בב"ח והיינו רוצים ללמוד ממנו בשר אדם הי' אומר דשאני התם דהוי בלאו משא"כ בשר אדם דהוי רק בעשה, אבל אנן לא מטמאה ילפינן, רק הענין כך דבשלמא בדם דהתורה כתבה סתם לא תאכלו כל דם ולכן אף דם אדם בכלל דם, לכן אצטריך קרא למעט, אבל בבשר בחלב אטו כתבה התורה דבשר אסור בחלב הרי התורה לא כתבה רק גדי, וא"כ לולי דגלי קרא בחד מקום גדי עזים אז הוי אמרינן דגם בב"ח אינו אסור רק גדי לבד רק כיון דכתיב בחד מקום גדי עזים מוכח הא בעלמא הוי בכלל גדי כל בהמה, ולכן ממעטינן טמאה דאינו בכלל גדי, וא"כ כיון דבהמה טמאה אף דנקרא בהמה כיון דהיא טמאה אינו בכלל גדי ואמרינן גדי להוציא את הטמאה. וא"כ כמו דממעטינן מגדי טמאה אף דנקרא בהמה כמו כן ממעטינן גדי ולא אדם, וכ"ש הוא דאדם אינו בכלל בהמה מכ"ש דאינו בכלל גדי, ולכן אין בזה מקום ספק דאין בזה איסור בב"ח וז"ב ופשוט:
ומה שנסתפק בדיני מגו אם הכמין לו עדים אחורי הגדר והוא אינו יודע אם יש לו מגו דלהד"ם או לא כיון דבאמת אינו נאמן או הרי הוא אינו יודע מזה. הנה זה נפשט מפ"ק דכתובות היא אומרת משארסתני נאנסתי דמפרש שם הש"ס לחד לישנא דנאמנת מטעם מגו מ"ע אני מעיקרא נאמנת במגו מוכח עץ אני תחתיך ומ"ע אני תחתיך באמת אינה נאמנת כמ"ש הב"ש סי' ס"ח ואעפ"כ נאמנת במגו משום דהיא טענה מעלייתא הוא והוי מגו. א"כ ה"נ כיון דלהד"מ הוי טענה מעליא ודאי דנאמן והכא עדיף מיניה דהרי אינו יודע כלל אם יש עדים והנה לכאורה היה אפשר לומר בזה דאינו מגו דאולי כבר נודע לו שיש לו עדים דחברך חברא אית ליה והדבר מוכרח דהיכא הכמין עדים ועדים קלא אית להו דאל"כ בטל כל מגו דלהד"מ דמתיירא לומר להד"מ פן יהיו לו עדים שהטמין אחורי הגדר ויכחישוהו, ובע"כ אם איתא שהטמין קלא אית להו ומדלית ליה קלא לא הכמין לו וא"כ בזה שהכמין לו באמת מן הסתם יש לו קול ויודע מזה לכן לא הוי מגו גם בזה מתיירא באמת לומר להד"מ פן הכמין לו עדים. ומה שהוכיח רו"מ מדברי התוס' בסוגיא דתוך זמנו דכתבו דאין להוכיח מזה דמלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים, די"ל דמיירי בהודה לו בעדים ובע"כ מיירי באתם עדים דאל"כ נטעון משטה ולמה לא תירצו דהכמין לו עדים אחורי הגדר ובע"כ דבכה"ג הוי מגו, הנה אין מזה ראיה דיש לומר דזה מלתא דלא שכיחא דבשעת הלואה יכמין לו עדים אחורי הגדר דלמה יעשה כן אם מחזיק אותו לשקרן לא ילוה לו וגם אולי יטעון פרעתי, וטפי הוי לי' להלותו בעדים בפניו ולא הי' יכול לטעון פרעתי ולכן ה"ז מלתא דלא שכיחא, גם בלא"ה היו יכולין לתרץ דאפי' למ"ד מלוה בעדים צריך לפרעו בעדים היינו רק אם חזינן דדקדק להלותו בעדים אז כיון דדקדק כן חזינן דלא הימניה אבל אם הוא לא דקדק להלותו בעדים והלוה לו סתם רק דנזדמן דראו אותו עדים מרחוק אז לכ"ע א"צ לפרעו בעדים, וא"כ הוו מצי לתרץ כה"ג ובע"כ דחדא מינייהו נקטו ולכן אין ראיה מדבריהם, והעיקר אצלי דאינו נאמן כה"ג במגו מטעם הנ"ל וז"ב לפע"ד:
ובנידון מה ששאל בכונת דברי התוס' מ"ש דבשני עדים לא שייך מגו אין פנאי כעת להאריך כי זה ענין גדול וכבר הארכתי בחבורי בכונת דברי התוס' בעז"ה ואני מוטרד מאוד די במ"ש לו זה. דברי ידידו הטרוד וכו':