טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קפד
לק"ק זאלישטשק להרב מו"ה שמואל באלחיווער נ"י.
ע"ד אשר שאל בראסיל של בשר שנשפך עליו מעט קאווע מעורב בחלב והטריף הכל. ואחרים הכשירו מכח שנגד מעט חלב שהיה בקאווע הי' ששים וגם בצירוף שנעשה לפגם ע"י האפר שעל הכירה וכו':
תשובה הנה במקצת נראין לי דבריו ובמקצתו אין נראין לי הנה מ"ש דכמו הרגע אין נעשה האפר לפגם. בזה יפה אמר כי בלא"ה דעת הסוברים דהאפר פוגם הוי דעה דחויה, לכך אפילו אם נצטרף דעה זו, מ"מ להקל עוד ולומר בכמו רגע נעשה לפגם ודאי אינו סברא. גם מה שחשש כיון דדרך ראסיל להיות החתיכות בולטין חוץ לרוטב, ומה שחוץ לרוטב אין מצטרף. בזה יפה אמר וכל שלא נודע דהיה הרוטב צף למעלה או עכ"פ שוה לחתיכות ודאי יש לאסור. אך מה שחשש על העירוי אולי לא עירו אותה ביחד, ואף שאומרים שעירו ביחד הוי מלתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתא, זה אינו נראה. דהך כללא לא שייך רק אם היו עושין כן טרם שנודע כלל דהוי בזה שאלה, אך כיון דכבר ידעו דיש כאן שאלה ועבור זה עירו אותה. בזה הוי מלתא דרמיא עלי' דאינש ואף אם לא ידעו שורש הדין דבעינן לערות ביחד, כל שעשו כן משום איסור והיתר הוי מלתא דרמיא אנפשיה ויודעין היאך עירו אותה, לכך כל שאומרים שזוכרין שעירו ביחד מותר ומה שאמר כיון דהקאווע בלעה מן הבשר נעשה גם המים נבלה, כיון דבלוע בו בב"ח דיינינן ליה כמעיקרא. הנה זה אינו נראה לי שמלבד דהוי זה מחלוקת הפוסקים ואין זה מוסכם כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד וק"ג. רק אפי' אם נחזיק כהסוברים דשייך בזה חנ"נ מ"מ נעלם ממנו דברי האו"ה הובא בט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד בקדרה של מים שנפלה עליו טפת חלב דא"צ פעם ב' סמ"ך רק לפי ערך, והרי גם שם נימא דהבלוע בקדרה נעשה נבילה ונצטרך ס' נגד כולו, והנה אחר שהרגשתי בזה ראיתי בפמ"ג שם שעמד בזה והניח בצ"ע. ומ"מ לא דחה דין זה ואין לדחות דברי האו"ה והט"ז אשר הדבר פשוט בעיניהם להיתר, ובפרט דיש דיעות דכיון דכבר נאסר לא שייך חנ"נ. וגם ליישב דברי האו"ה הי' נראה כך דלא שייך לומר חנ"נ רק אם כבר נעשה נבלה ואח"כ נתערב אז אוסר הכל, אבל בנדון כזה דמתחלה לא נעשה נבלה רק עתה הוא שיהיה נבלה, הוי זה בכלל אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם כן ה"נ הרי ע"י הקאווע לבד שיהי' נבלע בבשר לא הוי כח לאסור, כיון דהוי בו סמ"ך נגד החלב ולא משכחת לה שיאסור רק באופן שנאמר דהבשר הלך תחלה אל הקאוע ואסרו הכל וחזרה הקאווע ונבלע בבשר זה לא אמרינן דקיי"ל אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם ועכ"פ אין לדחות דברי האו"ה והט"ז מהלכה, ולכך אם ידעו שהרוטב עלה למעלה ושיער הכל ביחד ודאי דמותר. אך אם גם ספק דלמא היו החתיכות למעלה מן הרוטב או שספק היאך עירו בזה הדין עם רו"מ וז"ב ונכון:
והנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו, הנה מ"ש דדברי הפמ"ג תמוהין, לפענ"ד דבריו נכונים בזה דלשון האו"ה שכתב דנגד הריקן אסור משמע דדינו ככל נגד הריקן דבעינן ס' פעמים ס"א ואי מיירי בקדרה חדשה או אב"י הוי ליה לפרש דנגד הריקן בעינן סמ"ך נגד הטפה לבד ולא הוי לי' למסתם ולומר סתם אסור בע"כ דס"ל דבעינן סמ"ך פעמים ס"א נגד הריקן ויפה תמה הפמ"ג ובע"כ כמ"ש. אך בלא"ה בע"כ מיירי בקדרה ישינה וב"י, דהרי בע"כ מיירי דלא הוי מע"ל מנפילת הטיפה דאם הוי מעת לעת מנפילת הטפה א"כ כבר נעשה הטפה עצמה לפגם, ובע"כ דליכא מעת לעת מן הטפה וא"כ הרי אז בשלו בה מים א"כ ליכא מעת לעת מן המים ג"כ והרי א"כ עתה בלוע מן המים והטפה, א"כ אם נבלע בה בשר נעשה מקצת הטפה עם המים נבלה ויצטרך ס' נגד כולו, ומצד זה דברי הפמ"ג תמוהין דלמה ליה הוכחה מצד אחר, בע"כ הוי כאן ישינה ובת יומא ובע"כ מוכרח כמ"ש וז"ב ופשוט. ומה שכתב רו"מ לפרש דברי האו"ה שהביא המשבצות סי' ק"ה במ"ש אם לא אשתהי מעת לעת וכו', הנה דבריו נכונין, אך לשון האו"ה לא משמע כן לומר דמיירי בספק אשתהי. זו"ז אין להאריך דברי ידידו הטרוד וכו'