טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קפ
להרבני מו"ה שמעון צבי ווייגער בכפר קראטשין.
ע"ד שאלתו אם חתכו בסכין חלב של אב"י טאלפין מלח ולא היה ששים נגד הלהב של סכין ונתנו מלח זה לתוך העיסה ואפו בתנור אם מותר הפת או לא. דשמא יבא לאכלו עם בשר עכ"ל. הנה לדידי אין זה שאלה כלל דהוא מותר אפילו עם בשר כיון דיש ס' נגד המלח, ואפי' אם לא היה ס' נגד המלח כיון דעכ"פ בצירוף המלח עם העיסה יש ס' נגד הלהב של הסכין נמי מותר דלא שייך לומר להצריך ס' נגד כל המלח כיון דלא נעשה נבלה דעדיין היתר הוא. ומה שחששת אתה דהמלח עביד לטעמיה כבר ראית בעצמך סתירת דבריך, דכאן אין המלח אסור מחמת עצמו, ומ"ש אתה כיון דהבלוע הוי נמי היתר נחשב איסורו מחמת עצמו, ונסתייע מדברי הלבושי שרד בדין בב"ח ס"ק קל"ח. הנה זה טעות גדול, ובמחכת"ה של הל"ש שגג מאוד בזה ומה נסתייע מבב"ח דטעמם דשניהם היתר, דהתם כיון מחמת חבורן נאסרו ונעשו דבר אחד. לכך נחשב איסור מחמת עצמו. אבל בשר או חלב במלח הבשר או החלב אוסר המלח, אבל אין המלח אוסר הבשר או החלב. וגם הרי אחר הבלוע נמי עדיין הוי המלח היתר. ודאי נחשב אין איסורו מחמת עצמו, ואין קפידא מה דעביד לטעמא ובפרט כיון דעכ"פ המלח לא נעשה נבלה תחלה א"כ אם נתוסף עליו העיסה ביטל טעם הבשר שבמלח והוי כאלו לא היה כאן טעם בשר וחוזר המלח להיתרו, ולא שייך לומר כאן דעביד לטעמיה. לכך מותר הפת אפי' עם בשר, וכן אני פוסק תמיד וזה דין פשוט וברור. והנה ראיתי במכתבו שהביא דברי הכו"פ שדחה דברי מהרי"ט דמהני ששים נגד החלב, ועיינתי שם וראיתי שדברי הכו"פ תמוהין מאוד שהביא ראיה דטעימה לא מהני דאי מהני ממ"נ אם גבי רבה בר עלאי טעמו ולא היה בו טעם חלב למה אסרו. ואם טעמו בו טעם חלב מהו פריך מן הברייתא, ואיך שייך פרכא וקושיא אם ראינו שור שחוט לפניך. ובע"כ דמיירי דלא היה בו טעם חלב וה"ה דלא מהני סמ"ך יע"ש, והנה דבריו תמוהין מאוד דהש"ס שם לא פריך כלל מן הפת רק מן התנור. דמשמע ליה דרבה אסר אפילו הוסק התנור אסר אח"כ הפת, והיינו דקשה לו למה לא נקט רבה נמי בלשונו עד שיוסק התנור כמו דתנא בברייתא. או כיון דלא נקט בהמעשה שטחו התנור באליה אחר שהוסק משמע דטחו ליה קודם שהוסק ואח"כ הוסק, ואעפ"כ אסר רבה הפת, ולזה פריך מברייתא דמוכח דאחר שהוסק שרי, ולכך א"ש דודאי בתנור שטחו בו שומן בזה אף דעתה אין בפת טעם בשר מ"מ יתכן שאח"כ יאפו בו מעט פת ויהי' בו טעם בשר. וכמו דקיי"ל דבקדרה שדרך להשתמש בו בשפע מ"מ אסור שמא ישתמש בו מעט כן ה"נ בזה, ולכך אסרו רבה אף שלא היה בו טעם בשר. ולזה פריך ליה מברייתא דמוכח דאחר שהוסק שרי:
אבל בפת ששמו בו חלב או בשר, בזה כל דליכא חשש ודאי כל דליכא בו טעם בשר שרי רק בתנור שטחו אותו בשומן בזה לא מהני טעימה או סמ"ך אבל בפת אם הושם בו חלב או בשר מהני אם הי' בו ששים או טעימה. וגם בתנור יש לומר דאין ראיה מן הש"ס דיש לומר דלעולם מיירי שטעמו בו טעם בשר רק מ"מ י"ל דמותר כיון דמצד עצמו אין בו איסור רק מכח שמא יאכל עם חלב, וא"כ בהצטרף עם חלב לא יהיה בו עוד טעם בשר ויתבטל בסמ"ך בצירוף הפת והבשר או החלב יחד, לכך הוי ס"ד שיהי' מותר דלמאי ניחוש לה, עתה הוא מותר ואם יאכל עם חלב אז לא יהי' בו עוד טעם בשר, לכך פריך שפיר מברייתא וא"ש. באופן דדברי מהרי"ט נכונין דביש ס' מותר, ודברי הל"ש דחויין מהלכה. כנ"ל בעזה"י דברי ידידו וכו':