טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קע
שאלה אם בשלו בקדרה של בשר נקיה תבשיל הנקרא גריץ והוא צלול ואח"כ שמוהו בקערה של חלב ונתנו בו חמאה אם מותר לאכלו או לא:
תשובה הנה לפי דעת הרמ"א ביו"ד סי' צ"ה סעי' ב' שאין חילוק בין נצלו ובין נתבשלו בשניהם בדיעבד מותר פשיטא דה"נ מותר אפי' בחלב עצמו. אך לפי מה שכתב הש"ך שם בשם מהרש"ל שבנצלו אפי' בדיעבד אסור בחלב עצמו וכתב הפרי מגדים החילוק דדוקא בנתבשלו ע"י מים הוי ג' נותני טעם ע"כ מותר היינו מן הבשר לקדרה ומן הקדרה למים ומן המים למאכל אבל בנצלו שלא ע"י מים הוי רק ב' נ"ט ואסור בחלב עצמו. ועיינתי ביש"ש שכתב שמש"ה כתב המרדכי בדבש שאם הריקו מכלי בשר לכלי חלב מותר מכח דנותן טעם לפגם ולא כתב מטעם דנ"ט בר נ"ט משום נ"מ לדידן לענין הריקו לחלב עצמו דאסור מטעם דהוי כנצלו דהוי רק שני נ"ט, וכן הביא הפמ"ג דהדבש והמים אסורים, ולפ"ז הי' נראה דאסור כאן ג"כ כיון דהוא צלול והוי רק שני נ"ט כיון דמעורב עם מים ביחד, אך נראה שהוא מותר לפי מה שכתב הפמ"ג בשפ"ד ס"ק ד' בשם הבל"י ודמש"א דאף בנצלו אין איסור רק כדי קליפה והסכים עמהם הפמ"ג בנצלו רק בכלי של בשר בין נבלע בכלי כחוש בין שמן יע"ש, ולפ"ז המהרש"ל שאסר הדבש אזיל לשיטתו שכתב הש"ך משמו בצלי שכל מקום שצריך לקלוף אם אי אפשר בקליפה צריך סמ"ך נגד הקליפה אפי' בחלב, ע"כ גם כאן אסור הדבש אם אין סמ"ך נגד הקליפה, אבל לפי מה שפסק הש"ך שם שבחלב אם א"א לקלוף מותר כך בלא סמ"ך ע"כ גם כאן מותר הדבש אם אין סמ"ך נגד הקליפה כיון דאי אפשר לקלפו רק במקום ששייך קליפה בזה כתב הש"ך שאסור אף דיעבד בלא קליפה אבל במקום שא"א לקלוף מותר כך. ונהי דהט"ז שם אוסר בכל גווני אם א"א לקלוף מ"מ הכא כיון דבלא"ה הרבה דיעות שגם בנצלו מותר בדיעבד רק שמהרש"ל אוסר בכה"ג סמכינן תו אדעת הרב והש"ך שבמקום שא"א לקלוף מותר כך בלא קליפה רק במקום ששייך קליפה צריך לקלוף כדעת מהרש"ל ועיין בש"ך סי' צ"א שם זה נראה לי ברור. והנה ראיתי בספר חוו"ד שרוצה לומר הא דאוסר מהרש"ל בנצלו היינו כגון שפוד שצלו בו בשר מתחלה בעין ע"כ לא הוי רק שני נ"ט. אבל אם בשלו בקדרה תחלה בשר במים אף דאח"כ נצלו הוי ג' נ"ט מן הבשר למים ומן המים לקדרה ומן הקדרה לדגים ומודה מהרש"ל שמותר והביא ראיה מתוס' זבחים דף צ"ו ד"ה אם לש וכו' דאל"כ נשאר עדיין קושית התוס' דממעט באכילת הרוטב, ולפע"ד אין ראיה לדבריו לפי מ"ש הפמ"ג כאן בט"ז סק"א דאין שייך נ"ט בר נ"ט אלא אם בתחלה לכלי ואח"כ לאוכל אבל אם בתחלה לאוכל ואח"כ לכלי ואח"כ לחלב לא הוי נ"ט בר נ"ט דכל באוכל הוי ממש ולא הוי נ"ט א"כ גם בנצלו דגים למהרש"ל דאוסר בנצלו ג"כ אסור דמן הבשר למים ומן המים לקדרה לא מיחשב רק חד נ"ט ומן הקדרה לדגים הוי טעם שני ואסור למהרש"ל כמו בשפוד. ומה שהביא ראיה מדברי התוס' אדרבא משם מוכח להיפוך כדברי הפרי מגדים שזה לא חשוב רק חד נ"ט מן הבשר למים ומהן לקדרה דהא התוס' כתבו שם שהוא טעם שלישי וכו' ומיירי שם בבשר עצמו ולדברי החוות דעת הוי טעם רביעי ומהרוטב לא נזכר שם כלל. אך אין ראיה גמורה מזה דמ"מ אפשר דנקטו זה בלשונם משום הרוטב אך גם לדבריו אין ראיה דהתוס' לא הקשו רק דממעט באכילת קדשים בבשר ממש בזה צריך שלא למעט באכילתן אבל ברוטב שאין כאן בשר ממש רק טעם לא אכפת לן במה שממעט באכילתן כיון דאין כאן רק טעם בשר והאמת כדברי הפמ"ג זה נראה לי. מיהו מ"ש למעלה שעכ"פ די בקליפה זה טעות דע"כ לא קאמרי הם דדי בקליפה רק אם נצלו דליכא רוטב לכך די בקליפה אבל בבשלו בו מים כיון דבזה יש רוטב ודאי בעינן סמ"ך ולכך אסורה הגריץ עם חלב אפי' דיעבד לדעת מהרש"ל כנ"ל. ודו"ק: