אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה קסז

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קסז

תשובה קסו

להרב החריף המופלג מו"ה ירמיה הלוי חתן הרב דק"ק חאליב וכעת הוא שו"ב בק"ק בראדי.

ע"ד אשר שאל במה שראה שהשו"ב מטריפין אם תלשו הצמר מן הכבשים ונקרע מקצת העור ויצא דם, וע"ז כתב דלא ידע למה דלא שייך לחוש לנקיבת הוושט רק ע"י סכין. והביא שחכם א' הסכים עמו, והביא ראיה מלשון התב"ש שכתב דחיישינן שמא כשחתך העור חתך וניקב הוושט, משמע דוקא חתך בעינן, הנה ידידי לכאורה נעלם ממנו פלוגתא המפורשת באחרונים במקומה בסי' כ"ג גבי מריטת הנוצות דטרפה אם יצא דם והש"ך הכריע בהפ"מ להקל, והרי ע"י מריטת הנוצות נמי לא הוי חשש נקיבת הושט וכמ"ש הש"ך שם רק דכתב דגזרינן בזה אטו נקרע העור ע"ש. א"כ ה"נ בזה במריטת הצמר אם נקרע העור יש לגזור אטו נקרע העור ע"י קוץ וסכין ותליא בפלוגתא דמריטת הנוצות. והתב"ש שפיר כתב דודאי עיקר החשש הוי רק ע"י סכין זה עיקר הטרפות, ומ"מ אנן מטריפין ממילא ע"י מריטת הנוצות ג"כ משום גזירה אטו ע"י סכין וא"כ ה"ה במריטת הצמר יש לומר כן. מיהו כד דייקינן יפה אמר לדינא דהרי בש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ג מפורש דע"י קנה רחב מותר אף דנקרע העור וא"כ מוכח דלא גזרינן אטו קנה דק, וקשה מ"ש ממריטת הנוצות דגזרינן אטו נקרע העור ובע"כ החילוק כך הוא דהנוצה כיון שהיא דקה היא ראויה לנקוב ואם הי' תוחב כן בהעור הי' מקום לחוש בזה כמו בקוץ רק דבאמת הוא אינו תוחב שם הנוצה רק אדרבא הוא תולש ממנו נהי דעי"כ נקרע העור מ"מ בזה ליכא חשש נקובת הושט, אך כיון דעכ"פ דהעור נקרע והנוצה היא באפשר לנקוב הוושט וכיון דהנוצה בעצמה יש לה דין קוץ וכל שנקרע העור ע"י קוץ לא פלוג בתקנתן ואסרינן משום גזירה דמיחלף אטו תחבוהו בפנים ונקרע העור כיון דעכ"פ גוף הדבר יש לו דין קוץ וראוי לנקוב ואין המניעה כאן מגופו רק מצד המעשה, בזה גזרו אטו תחבוהו לתוכו, אבל באם הקנה רחב א"כ הוא אינו ראוי כלל לנקוב מצד עצמו אינו בכלל דין קוץ כלל ולא שייך בזה לא פלוג כיון דניכר החילוק מגופו לא שייך חשש אחלופי, וא"כ ה"נ במריטת הצמר דזה אינו בכלל קוץ כלל ועדיף מקנה רחב לכן בזה ודאי יש להתיר, ונהי דבקנה רחב בעינן עכ"פ בדיקה כמשמעות הש"ך שם בסי' נ"א ובבהמה לא שייך בדיקה דאין לושט בדיקה מבחוץ מ"מ א"ש כיון דבמריטת הנוצות משמע דמכשרינן אפילו בלי בדיקה ובע"כ דבזה ליכא חשש נקיבה כלל, וטעם האוסרין הוא רק משום גזירה אטו נקרע העור וכיון דהוכחנו דבזה לא שייך הך גזירה הדר מוקמינן לי' על עיקר דינא כיון דבזה ליכא חשש נקיבת הוושט כלל לכן אפילו בדיקה לא בעי ויפה כיון רו"מ בזה לדינא, אם כי לא כיון בטעמא בדינא יפה כיון:

הנה חזר השואל והשיב לי וזה אשר השבתי לו

הנה מה שחזר והתנצל ותוך דבריו שידע מדינא דמריטת הנוצות המפורש בסי' כ"ג רק שהוא מסופק אם ע"י מריטת הצמר ונקרע העור הוי כנחתך בסכין והדין דמריטת הנוצות הוי רק בלי נקרע העור אבל בנקרע העור עמו טרפה עכת"ד. הנה במכתבו הראשון עיינתי היטב וחזרתי ועיינתי ולא זכר בדבריו כלל דברי הרמ"א ולחלק בחילוקו זה רק נסתפק סתם במריטת הצמר ונקרע העור ואם הי' אז כן בדעתו הוי ליה לפרש, וגם למה לו להסתפק במריטת הצמר ונקרע העור הי' לו לשאול זה במריטת הנוצות ונקרע העור מה דינו ואם פשיטא ליה שם דטרפה מה נסתפק במריטת הצמר והרי הוא עצמו במכתבו זה מודה דמריטת הצמר שוה למריטת הנוצות א"כ למה נסתפק יותר במריטת הצמר מבנוצות. וגם בגוף הדין דפשיטא ליה דבנוצות אם נקרע העור טרפה וציוה לעיין בב"י וד"מ. הנה אני אומר להיפוך דהרמ"א מיירי הן ביצא דם הן בנקרע העור דינם שוה דכל דלא הוי ע"י סכין מה ענין נקרע העור שיפול על ידו חשש נקיבת הוושט מה ענין זה לזה. ומה שציין לעיין בב"י וד"מ, הנה מדויל ידו משתלם דבב"י מפורש להיפוך וזה לשונו כתב בא"ח בשם הרשב"א כשהשוחט תולש הנוצה מן הצואר העוף פעמים מתבוסס בדם או נקרע העור אין לחוש לנקיבת הושט עכ"ל, וא"כ מפורש להיפוך דאפי' נקרע העור מותר והד"מ כתב בטעם המחמירין וז"ל והטעם דס"ל דגזרינן שמא ישחוט העור ויצא דם וישחוט דאז הוי טרפה וכו' וא"כ אם איתא דבנקרע העור ע"י מריטה טרפה בודאי מה לו לגזור שמא ישחוט העור ויצא דם הרי כיון דנשחט העור ממילא הוי בו קרע וא"כ טפי הוי לי' לומר דגזרינן שמא יהי' נקרע העור ע"י מריטה ואז טרפה ובע"כ דע"י מריטה אפי' בנקרע העור אין לחוש. וכן מורה לשון הרמ"א בהג"ה שכתב ומטעם זה אם תלש הנוצות בעוף או חתך העור בבהמה ויצא דם וא"כ הרי השווה אותם ויגיד עליו ריעו וכמו דבנחתך העור בבהמה מיירי דנעשה קרע בגוף העור כן ה"נ בחשש הנוצה מיירי בכה"ג ועלה כתבו האחרונים דהוי רק מכח גזרה, והן אמת שמלשון הד"מ אח"כ שכתב פירוש דבריו דגזרינן שמא יהא העור נשמט מן הצואר ואז צריך בדיקה שלא יהא נקב בושט שיתבאר לקמן סי' נ"ז ומאחר שאין אנו בקיאין בבדיקה יש להטריפו בזה"ז ולכן אנו מחמירין אפי' במריטת הנוצות וכו' ולפ"ז הטעם אין חילוק בין נמרטו הנוצות בשעת שחיטה או קודם וכו', והנה מלשונו שכתב פירוש דבריו משמע דכוונתו כיון שמהר"מ פאדוה כתב בלשונו דהגזרה הוי מכח שחיטה ממילא אם נמרטו שלא בשעת שחיטה לא הוי שייך גזרה זו לכך כתב פירוש דבריו דהגזרה הוי שמא יהי' נשמט העור מן הצואר והיינו בין בשעת שחיטה או לאו לכך אין לחלק בין נמרטו בשעת שחיטה או קודם וזה מוכח לכאורה דבנשמט העור קודם שחיטה נמי מדינא אסור, אך באמת לא כן הוא רק כוונתו שמא יהי' נשמט העור ע"י סכין מדלא כתב שמא ישמט העור ע"י המריטה בע"כ כוונתו שלא ע"י מריטה רק ע"י הסכין, וגם מנ"ל לפרש כן דברי המהר"ם פאדוה כיון דהוא נקט בלשונו שמא ישחוט העור ובע"כ דמשמע לי' דמה דנקט שמא ישחוט הוי לאו דוקא רק לכך נקט שמא ישחוט לרמז דאין לנו חשש רק בדומיא דשחיטה ע"י סכין לאפוקי אם הוי ביד או ע"י מריטה וז"ב ונכון. והנה מ"ש רו"מ במכתבו על מ"ש דא"כ גם בקנה רחב נמי נגזור אטו קנה דק וכתב רו"מ דמה שייכות גזרה בזה הרי לדעת המחבר יש לו תקנה בבדיקה ולדעת הרמ"א אינו אסור רק מכח דאין אנו בקיאין והוי גזרה לגזרה. הנה בדברי הד"מ מבואר הביטול דהרי כתב דעיקר הגזרה הוי מכח דאין אנו בקיאין וכו' א"כ מוכח דגזרינן שפיר בזה אטו מה שאין אנו בקיאין. הן אמת דיש לדייק על דברי הד"מ דהרי המרמ"פ דייק בלשונו שמא ישחוט העור ויצא מהם דם וישחוט וכו' ולמה ליה וישחוט השני דנקט ובע"כ דכוונתו דאם לא ישחוט יותר הרי אפשר לבדוק הושט שישחט הקנה לבדו ויבדוק הושט רק דחיישינן שישחוט גם הושט ואז לא יהי' אפשר לבדוק עוד וא"כ מוכח להיפוך דעבור אין אנו בקיאין בבדיקה לא גזרינן והיאך כתב הד"מ הפירוש בדבריו להיפוך וצ"ע. ועכ"פ מדברי הד"מ מוכח כדברינו דשייך גם בזה גזרה זו ויפה הקשתי דלגזור אטו קנה דק. גם מ"ש רו"מ דבקנה רחב נמי שייך חשש כיון דנקרע העור זה תמוה דמה ענין זה לזה מה ענין נקרע העור לנקיבה קריעה לחוד ונקיבה לחוד וקריעה שייך רק בדבר שנאחז בו בזה שייך קריעה אבל לא באבר אחר שלא נאחז ונסבך בו רק אם הקנה דק שיש לו עוקץ יש לחוש דע"י תחיבה לבד ונגיעה בנקל עושה נקב אבל בדבר רחב ע"י נגיעה לא יעשה נקב וליכא בזה חשש נקיבת הושט. וכן מוכח בפשיטות בפוסקים. והנה אין פנאי להאריך יותר ולדינא נראה כאשר כתבתי ראשונה דאין בזה חשש נקיבת הושט וכשרים. דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה