טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קסו
לש"ע סי' פ"ו סעיף א לפיכך אין לוקחים ביצים מן הנכרים וכו'.
הנה הר"ן בחולין נתן טעם בזה מכח דמצטרפין ב' מיעוטים אהדדי מיעוט טמאים ומיעוט נבלות וטרפות והנה בזה הארכתי בעז"ה בכמה מקומות וכעת אכתוב בקצור הערה אחת. והוא במה דגרסינן במס' מכות דף י"א ע"ב אבעיא להו במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהם והנה בש"ס נשאר האבעיא בספק והרמב"ם בפ"ז מה' רוצח פסק האבעיא לקולא והוא תמוה וראיתי במשנה למלך שהרגיש בזה וכתב דהרמב"ם ס"ל ספק נפשות להקל ייע"ש, ולכאורה אין לו הבנה דמנין למד הרמב"ם דהוי גלות ספק נפשות, ועוד נראה מוכח מדברי הרמב"ם גופי' להיפך דהנה אח"כ שם פליגו ר' יצחק נפחא ור' אמי בנודע שהוא בן גרושה דחד אמר מתה כהונה וח"א בטלה כהונה ופסק הרמב"ם כמ"ד בטלה כהונה. ומנ"ל לפסוק כן והכ"מ כתב שם דהרמב"ם למד כן מסוגיא דקידושין דקאמר שם טעמא דר"י מכח ברך ה' חילו ייע"ש והוא תמוה דאטו מ"ד מתה כהונה לא ס"ל הך טעמא בע"כ גם הוא ס"ל הך טעמא דאל"כ מנ"ל כלל דאינו מחלל עבודה גם מ"ש מבעל מום ובע"כ מהאי קרא דכתיב ברך ה' חילו וא"כ בע"כ כ"ע ס"ל טעמא דר"י כן, רק דמ"ד מתה כהונה ס"ל דכיון דעכ"פ מהני כהונתו לענין דיעבד אם עבד עבודתו כשרה א"כ הוי שם כהן עליו לכך מהני נמי להחזיר הגולה וא"כ מאי ראי' מקידושין דלא כוותיה, ולכך נראה דהרמב"ם פסק כן רק מכח ספקא לחומרא ובפרט כיון דנתחייב גלות וכבר הוא גולה וספק אם נפטר במיתת הכהן אזלינן בתר חזקת חיוב ומוקמינן לי' אחזקה וא"כ מוכח דלא הוי ספק נפשות ולמה פסק האבעיא לקולא אך נראה עפ"י דברי הר"ן הנ"ל דבשני מיעוטים נעשה מחצה על מחצה וא"כ ה"נ כיון דמוכח בש"ס דאפשר להיות נעשה כה"ג אף דהוא בן גרושה ובע"כ דאפשר להיות בן גרושה ולא נדעה וא"כ כל כה"ג יש לחוש למיעוטא שמא הוא בן גרושה אך דאזלינן בתר רובא וא"כ תינח בכה"ג אחד אבל אם יהי' בעינן כולהו א"כ איכא בכל אחד חשש זה או זה או זה וא"כ בהצטרף תרווייהו ומכ"ש ג' ביחד נעשה מחצה ע"מ וא"כ הרי בטלה כהונה ואינו יוצא לעולם. ובשלמא לחוש למיעוטא דשמא לאו אביו הוא התם י"ל כיון דבחשש ממזר הוי נ"מ לענין אחר לבא בקהל וכדומה, וא"כ כיון דלשאר דברים הוחזק הרוב ונעשה כודאי לכך גם לענין גלות וכהונה אין לצרפן למיעוטא, אבל בחשש בן גרושה דאין חשש רק לכהונה א"כ שפיר י"ל אי בעינן כולהו א"כ הוי תרי וג' מיעוטי והוי מע"מ וראוי לילך לחומרא ונימא בטלה כהונה, ובע"כ בעיות הש"ס הוי רק למ"ד מתה כהונה א"כ מה בכך דהוי בן גרושה מ"מ חלה הכהונה ולכך שייך לספק דלמא בעינן כולהו. אבל למה דפסק הרמב"ם כמ"ד דבטלה כהונה א"כ מוכח דלא בעינן כולהו דאי בעי כולהו הוי תמיד בטלה הכהונה דדלמא הם בני גרושה או זה או זה והוי כמע"מ וספקא לחומרא ולא יצא לעולם ובע"כ מוכח דבחד סגי ולכך פסק הרמב"ם כן. ואף למ"ש דמכח ספק פסק הרמב"ם כמ"ד דבטלה כהונה מ"מ פסק האיבעיא לקולא מכח דבזה הוי ס"ס דלמא די בחד מנייהו ואת"ל דבעינן כולהו דלמא כמ"ד דבטלה כהונה ומוכח דלא בעינן כולהו וכעין זה כתבו התוס' בפ"ק דערובין גבי פרוץ כעומד דהוי ס"ס וכן ביו"ד בציר דגים ובסי' ס"ו גבי ביצים כן ה"נ בזה וא"ש בעזה"י