טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קמח
לק"ק גארי האמריע להרב מו"ה משולם אב"ד דשם.
הנה ע"ד אשר נשאל בלב שקרעו והוציאו דמו ונמלח משני צדדים בלי הדחה ראשונה והכשירו רו"מ. הנה יפה הורה רו"מ מכח שאני לב דשיע והרי בלא"ה יש מכשירין בנמלח בלא הדחה ואף דלא קיי"ל כן, אבל עכ"פ בלב דשיע יש לומר כ"ע מודים בזה ולמעט בפלוגתא עדיף, ובפרט כיון דבפנים היה דם א"כ ע"י הדם שבפנים נתרכך הלב והוי כהודח מצד אחד ועדיף מניה כיון דהוי בו הרבה שעות וגם בצירוף שאני לב דשיע ודאי די אם הודח מצד אחד לכך יפה הורה והכשיר בזה. גם עיין בפרמ"ג דהלב די בהדחה אחת בפנים דמבחוץ ליכא דם וא"כ ודאי דברינו נכון. ונדון אשר שאל למה הלב שמונח כמה ימים אצל הקצב והדם בתוכו לא נאסר מכח כבוש ולמה הקיבה שהוי בה מעל"ע חלב נאסרה כמ"ש בסי' פ"ז וכו'. הנה בראש לא ידעתי מאי קא קשיא לי' שם לא נאמר רק דהחלב נאסרה מכח דקבלה מן הקיבה אבל אינו מבואר דהקיבה נאסרה מכח החלב, והיינו דיש לומר כיון דאינו כבוש ממש לא נאסר רק החלב הצלול, אבל הקיבה שאינו צלול לא נאסרה מכח החלב, וא"כ בלב דהדם בלא"ה אסור הלב לא נאסר מכח הדם. ואפילו אי נימא דשם גם הקיבה אסורה מ"מ הלב שאני דבקיבה אין החלב מכח גוף הקיבה רק מן האברים רק נכנס בקיבה לכך כיון דהחלב בא ממקום אחר אל הקיבה נחשב כבוש ואסור אבל בדם שבלב הדם הוא מגוף הלב ולכך כיון דהלב פולט הדם אין דרכו לחזור ולבלוע מה שפלט לכך לא נחשב כבוש. ובפמ"ג סי' פ"ז משמע קצת דגם הקיבה עצמה אסורה, והנה טעמא דידי נראה יותר כיון דבב"י מבואר דהמתירין ס"ל דהחלב הוי פרשא בעלמא, והאוסרין ס"ל אף דהוי פרשא בעלמא מ"מ הטעם בשר הנבלע בו הוי טעם ממש ואוסר הגבינות, א"כ לפי זה תינח החלב אבל הקיבה למה תתסר הרי היא לא קבלה טעם רק מפרשא בעלמא לכך הקיבה מותר. וטעם היתר הלב הוי כמ"ש לעיל כיון דהדם הוי מן הלב עצמו אינו חוזר ונבלע בו ולא שייך כבוש ואף אם הוי בו גם דם שבא משאר אברים מ"מ כיון דנתערב בתוך דם הבא מן הלב אינו חוזר ונבלע בו וא"ש בעזה"י. דברי ידידו: