טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קמז
לסי' ע"ב סעיף א'.
נשאלתי בשוחטי בהמות שאין מוכרין הלב לאלתר ומונח כך יום או יומים בלא קריעה והדם הוא כנוס בתוכו אם ניחוש בו לכבוש לומר דהוי כבוש בדם או לא:
תשובה הנה לכאורה הי' נראה לי דאסור דאף זה הוי כבוש ויש לפשוט זה ממ"ש באו"ה הובא בהגהת רמ"א סי' צ' בכחל דאפי' אם הניחו כך יום שלם בלי צליה עם חלבו מותר ומפרש שם הטעם מכח דחלב שחוטה מדרבנן. ולא מבעיא אי נימא דשאר בשר אפי' בחלב שחוטה אסור רק דבכחל בחלב עצמו לא שייך מראית עין ולא גזרו בזה, ואפי' אם נימא דשאר בשר ג"כ מותר בחלב שחוטה הוי רק מכח שהוא רק דרבנן אבל בדם הלב הוא דאורייתא ואפי' חיוב כרת הוי בדם הלב וגם ע"י כבוש לא הוי בזה כמבושל דנימא דדם שבשלו דרבנן רק לא הוי כמבושל ממש פשיטא דראוי לומר בזה כבוש מעל"ע ונאסר מכח הדם שנכבש בו. ואין לומר דשאני לב דשיע דז"א דהרי דעת ר"ת וכמה פוסקים דלא קיי"ל כהך סברא שאני לב דשיע והכי קיי"ל לחומרא, א"כ אם לענין בישול לא אמרינן דשיע ה"ה נמי לענין כבוש דלא אמרינן דשיע. אך נראה דיש מקום לצדד להקל מטעם אחר דלא שייך כבוש רק אם הי' מגולה לאויר בשום זמן אז שייך לומר כבוש כמבושל אבל בדבר דלא הוי מגולה לאויר לעולם רק כנוס בתוכו לא אמרינן ביה כבוש כמבושל, וראיה לדברינו ממה דאמרינן בפ"ב דפסחים דאמר ר' יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ואמרינן שם אלמא קסבר משקין מפקד פקידי וכו' וקשה אם ס"ל משקין מיפקד פקידי א"כ נימא בי' דהוי כבוש מעל"ע וא"כ כיון שעכ"פ נטמא האוכל והרי גלי קרא דיקדש להיות כמוהו שאם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה וא"כ ה"נ לו יהא שלא נטמא המשקין בתוכו מטומאת הזג עצמו מ"מ הרי עכ"פ הוי המשקין כבוש בתוך הזג ונימא ביה כבוש כמבושל ונבלע בו טומאת הזג וא"כ נפסל ג"כ לנסכים. ודוחק לומר דר"י מיירי דוקא באש לא שהו מעל"ע משנטמאו עד שעת הדריכה דכל כהאי הוי ליה לר"י לחלק. ועוד דכמו דקיי"ל דדורכן פחות פחות מכביצה כן הוי ליה לאשמעינן הך תקנתא דדורכן תיכף בתוך מעל"ע פחות פחות מכביצה וממילא נידע דאין לו לשהות מעל"ע אלא ודאי בכל ענין דורכן וכו' והרי הוא ס"ל משקין מיפקד פקידי ומ"ט לית ביה כבוש, ועוד קשה יותר ממה שפריך הש"ס שם מברייתא דהא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאו שאין לך בהם לא היתר אכילה ולא היתר הסקה ואמאי לדרוך להו פחות פחות וכו' ומשני דלמא אתי בהו לידי תקלה וכו' ומ"ט לא משני טפי דמיירי ששהו מעל"ע ואז כבר נאסר המשקה מכח שקבל טעם מגוף הענבים מכח כבוש כמבושל, ועוד דאף באם לא שהא מעל"ע יש לגזור אטו שמא ישהא מעל"ע וגזירה זו מסתבר טפי מגזירה דלמא אתי בהו לידי תקלה אלא ודאי דאף למ"ד דמשקין מיפקד פקידי מ"מ לא שייך כבוש כמבושל כל זמן שלא הי' יוצא לאויר העולם בשום פעם ולא הי' מגולה לאויר כלל, וה"ה נמי בדם הכנוס בתוך הלב כל זמן שלא נקרע. והן אמת דעל זה לבדו לא הי' אפשר לסמוך להתיר אטו כיון דאנו מדמין נעשה מעשה ודבר זה צריך עיון ובדיקה בש"ס ופוסקים, אך כיון דבלא"ה יש צד להתיר כיון שכתבו הפוסקים והובא בד"מ בסי' ע"ב דדרך הדם להיות מתייבש בתוך הלב ובנקרש כבר העלו הפוסקים דלא שייך כבוש כה"ג ואף אם הוי ספק אם נתייבש או לא מידי ספקא לא נפקא אולי הי' יבש בתוכו ואפי' אם כשנקרע נמצא בתוכו צלול יש לומר שמא עתה הוא שנימס וקודם הי' יבש והוי ספק כבוש וכיון דיש כמה פוסקים דס"ל לב שיע ולא בלע אפי' ע"י בישול ממש א"כ הוי כאן כמה ספיקי דלמא לא הוי כבוש כה"ג כל שלא נראה לאויר העולם תחלה או דלמא הי' יבש תחלה או נתייבש תיך שיעור כבישה או דלמא לב שיע ולא בלע לכך יש להקל בדיעבד אבל לכתחלה יש לזהר ודאי שלא להניחו מעל"ע בלי קריעה. כנלפע"ד נכון לדינא ודו"ק: