טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קלז
להרב מו"ה אשר מו"צ דק"ק פילוואריק סמוך לקאמניץ.
ע"ד אשר שאל וז"ל בכפר הסמוך לפה לקח איש אחד בשר מקצב אחד ובא לביתו וביום שאחריו הדיח הבשר ומלחו כדין ואח"כ בא הקצב לכפר ואמר לו ששחט ב' בהמות וא' שחט מקודם באופן שאם לקח מבהמה זו בודאי כבר שהא ג' ימים קודם שהבעה"ב הדיחו, אך אינו יודע מאיזה בהמה נתן לו הבשר וכעת בא לשאול על הבשר ועל הכלים שנתבשל בהם הבשר והתרנו לו הכל ואחד חולק עלינו וכו':
תשובה הנה ענין כזה אינו כדאי לעשות ממנו לכתוב למקומות אחרים כי כדין התרתם כי מ"ש המערער דהוי ספק דרבנן באתחזק איסורא יפרש לנו דברי הרמ"א שפסק בחתיכה שנמלחה וספק אם נמלחה תוך ג' ימים שמותרת ולא אמרינן דהוי אתחזק איסורא ויפה כתבתם בזה דהרי לא אתחזק רק דבלי מליחה אסור אבל אם נמלח הוא מותר לכך לא נחשב בזה אתחזק איסורא ובכו"פ מבואר יותר דמכ"ש אם עדיין לא נמלח וספק אם הוא אחר ג' ימים שמותר למלחו לכתחלה יע"ש. ולומר דהוי אתחזק איסורא כיון דהוי ב' בהמות הוי תערובת חד בחד, הנה לא מבעיא לפי הנראה מדבריכם שהקצב אומר כי מבהמה אחת שנשחטה מקודם כבר היה אחר ג' ימים בבית הקונה משמע אבל בעת קנית הבשר מן הקצב לא הוי גם האחרת אחר ג' ימים רק הוי עדיין תוך ג' ימים, א"כ בשעת הקניה הוי כולו היתר ולא אתחזק איסורא כלל רק בבית הקונה נעשה אחר ג' ימים ואז הי' רק חתיכה אחת גם בלא זה הנה ספק דרבנן באיתחזק איסורא נהי דהש"ך כתב להחמיר מ"מ דעת הרמב"ם דקיי"ל כר"מ דבדבר שאין לו עיקר מן התורה אף באתחזק איסורא הוי לקולא והפמ"ג בדיני ס"ס אות כ' תמה ביותר דאנן קיי"ל בהל' מקוואות דאפילו בדבר שיש לו עיקר מן התורה הוי לקולא אף דאתחזק איסורא, וא"כ אף אי נימא דאנן חוששין לחומרא מ"מ בשר ששהא ג' ימים דהוי רק חומרת הגאונים ודאי ראוי לסמוך על הרמב"ם להקל דהרי מה"ט בטלה ברוב אפי' אחר בישול כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט דבזה מודה הש"ך דבטלה ברוב, ועוד נראה דהרי מוכח מן הט"ז בסי' ס"ט דבשר ששהא ג' ימים בלי מליחה אינו ודאי שאינו יוצא הדם ע"י מליחה רק ספק הוי ומ"מ יתכן שיצא ע"י מליחה וא"כ בנדון דידן הוי ס"ס שמא היו תוך ג' ימים ואת"ל אחר ג' ימים מ"מ שמא יצא ע"י מליחה. ואין לומר דהוי משם אחד שמא יצא הדם ע"י מליחה או לא והוי כשם אונס חד הוא. זה אינו דכבר כתבנו במקום אחר דלו יהא דהוי משם אחד ראוי שיועיל כיון דהוי ב' צדדים לקולא אחד שמא הוי תוך ג' ימים ואת"ל אחר ג' ימים עדיין שמא יצא הדם ולחומרא הוי רק צד אחד דבעינן תרוויהו ששהא ג' ימים ולא יצא הדם, א"כ נהי דלא מהני מטעם ס"ס יועיל מכח רוב וכעין זה כתב המהרש"א בחולין פ"ג גבי רוב אריות דורסין יע"ש, אך כתבנו כיון דאינו מועיל מכח ס"ס רק מכח רוב הדר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא, אך א"כ נעשה רק פלגא ופלגא וא"כ תינח בשל תורה אבל בדרבנן כיון דנעשה פלגא ופלגא הדר הוי ליה ספק דרבנן להקל ואיתחזק איסורא לא שייך דהוי רוב כנגדו וגבי שם אונס חד הוא אף דשם ליכא חזקה התם הוי רצון דהוי רוב נגד רוב והבן. כל זה אני כותב לשופרא דמלתא, מיהו כאן בלא"ה ליכא אתחזק איסורא לפי דברי הקצב שאומר דבעודו בידו הי' כולו היתר כנ"ל, ואף אם הי' אומר שכבר הוא בידו אחר ג' ימים מותר מטעמים הנ"ל, גם אם אומר דגם בידו הוי אחר ג"י יש לעיין אם נאמן הקצב לאחר שיצא מתחת ידו דע"א אינו נאמן לאסור נגד חזקת היתר כיון דמכרו בתורת כשר הי' בחזקת היתר, גם י"ל דאין אדם משים עצמו רשע שאומר שלא דקדק לראות אם מוכר היתר או איסור, מיהו יש בזה לדבר אם בדרבנן נמי אין אדם משים עצמו רשע או לא, וכבר דברו בזה האחרונים ואני בחיבורי מכבר, גם הרי הוא לא אכלו רק עבר על לפני עור אם שייך בזה אין אדם מע"ר מיהו אי מהימן לי' יש לומר דודאי אסור, מיהו בזה יש לדון אם מהני מהימן לי' היכא דמשוי נפשיה רשיעא די"ל דאז לא מהני מהימן לי'. ולכאורה יש להוכיח כן מדברי הראב"ד הובא בשיטה מקובצת פ"ז דכתובות במה דפריך שם משמשתו נדה ה"ד אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע, והקשה הראב"ד ליתרץ במודית ותירץ דאין אדם מע"ר וקשה לתרץ דמיירי בנאמנת לו ובע"כ דנאמנת לו לא שייך במע"ר, ויש להסביר הדבר דבשלמא בסתם בני אדם דאינו רשע רק דאין ע"א נאמן שייך לומר דמהימן לי' אבל היכי דמע"ר ממ"נ אם הוא רשע הרי אין לו נאמנות ולא שייך לומר דמהימן לי'. מיהו דברי הראב"ד בלא"ה תמוהין כמו שתמהו עליו הבאים אחריו ובחידושי בילדותי ישבתי זה ואכ"מ להאריך כי אין בזה נ"מ לדינא, רק היות שהעיר ה' עתה זה בלבי לא נמנעתי מלכתוב, ולדינא יפה הורתם להיתר ויישר כוחכם ויסכר פי דוברי שקר המטריף. ידידכם הטרוד וכו':