טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קלד
לק"ק פאמרין להחריף מו"ה הירש העללר נ"י.
הנה ע"ד אשר שאל במעשה אשר בא לפניו בנמלחו ב' חתיכות בשר זה אח"ז בריחוק שעה אחת ואח"כ הודחה חתיכה אחת ונתבשלה ולא נודע איזה חתיכה כי אולי היתה החתיכה דעדיין לא שהא שיעור מליחה היינו שיעור מיל עכ"ל השאלה. הנה ידידי אני רואה דבעזה"י לא לחנם הוצאתי ספרי נ"ז ח"ב לאור כי חוץ הדברים הגדולים שבו רק אפי' הקטנים שבו המה נצרכין כי הנה מעשה כזו מבואר בחבורי שם בהקדמת ספרי דף ה' ע"ב לק"ק חראסקוב ושם השבתי לאיסור, ושם היה המעשה בחתיכה אחת שהודחה והוי ספק אם הודחה אחר שיעור מיל או תוך שיעור מיל וכתבתי לאיסור מכח דהוי ספק דרבנן באתחזק איסורא ועיקרו דאורייתא גם בלא חזקת איסור הוי כאן חזקת הגוף דכמו דהי' הדם בו תחלה כן הוי עתה ולא יצא עדיין הדם. ואין לומר דכאן עדיף דהוי כאן חתיכה אחת שכבר שהתה שיעור מליחה, זה אינו דאדרבא כאן גרע טפי כיון דכאן הוי חתיכה אחת דודאי לא הוי שיעור מיל א"כ הוי כחתיכה מב' חתיכות וזה ודאי הוי אתחזק אסורא אף אי נימא דבחתיכה אחת לא נחשב אתחזק איסורא כאן ודאי הוי אתחזק. והנה מה דסמך רו"מ על דברי המ"י שהביא הפמ"ג סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק י"א דזה לא נקרא אתחזק איסורא דעומד הדם לצאת לדעתי ודאי הוי אתחזק לפי מ"ש בחבורי הנ"ל דזה הוי חזקת הגוף דכמו דהדם הי' בו תחלה כן הוי עתה ולא יצא לחוץ א"כ נהי דנימא דאין זה חזקה גמורה דסופו להשתנות מ"מ כיון דהוי גם חזקת איסור ממילא חד חזקה מסייע לאידך חזקה וכעין שכתבו התוס' בפ' המדיר א"כ ה"נ משני החזקות נעשה חזקה גמורה אחת עכ"פ אף דעומד לצאת והוי חזקת איסור. ומ"ש רו"מ מה הוי חזקת איסור הרי מותר לאכול חי לק"מ דהרי עכ"פ אסור בבישול והרי אנו דנין אם מותר לבשלו או לא והרי לזה הוי חזקת איסור דאסור בבישול. והנה מ"ש רו"מ לדחות ראיות הנקה"כ שלא כדברי הט"ז ממה דבעינן מסלפ"ת או יוצא ונכנס וכתב רו"מ לדחות דשם שאני כיון דכבר נמלחה החתיכה ופירש ממקום למקום לכך אסורה אפי' באומצא והוי חזקת איסור ממש, אבל בנדון הט"ז דספק אם מלחה כלל א"כ ליכא חזקת איסור כיון דמותר באומצא, לכאורה יפה אמר לפי סברא דידיה דבחי לא נחשב חזקת איסור. מיהו לפי האמת גם לפי סברא דידיה א"ש דברי הנקה"כ לפי מ"ש דבאמת לא נחשב אתחזק איסורא כיון דעומד לצאת רק בצירוף חזקת הדם כמו שהיה כן גם עתה הדם בתוכו א"כ גם בנמלח דהוי ממ"נ אם לא נתעורר הדם כלל לזוז ממקומו א"כ ליכא חזקת איסור דמותר כך ואם ניחוש דפירש ממקום למקום א"כ איתרע חזקת הגוף כיון דכבר עכ"פ נד ממקומו וא"כ שוב ליכא חזקת איסור לבדו כיון דעומד לצאת ובע"כ מוכח דנחשב חזקת איסור בפ"ע בלי חזקת הגוף כיון דאסור בבישול א"כ גם בנדון הט"ז הוי כן וזה נכון גם י"ל כוונת הנקה"כ דהוי קשה לו למה להט"ז הטעם דסרכי' נקיט ואתי ליה דזה כלל פשוט דספק דרבנן להקל ובע"כ דהכוונה כיון דשכחה אם מלחה או לא הוי לה ספק ג"כ אולי מלחה והודח תוך שיעור מליחה לכך נגד הך ספק שמא לא מלחה כלל מתיר מכח ספק דרבנן ולהך חששא שמא הודח תוך שיעור מליחה לזה נקט הטעם דסרכי'. נקיט ואתי וכיון דהנקה"כ דוחה הראיה דסרכא נקיט ואתי א"כ חזר החשש למקומו דלמא הודחה תוך שיעור מליחה אך הרי על זה נמי יש לומר דהוי ספק דרבנן להקל לכך מביא הך ראיה ממסלפ"ת ויוצא ונכנס דלא אמרינן בזה סד"ר להקל א"כ הוי בזה ספק אחר שמא הודחה תוך שיעור מליחה והוי כעין ס"ס לאיסורא דלמא לא מלחה כלל ואת"ל מלחה שמא הודח תוך שיעור מליחה והוי איתחזק איסורא כן יש לומר קצת ע"ד השכל אך באמת א"צ לכל זה כי הש"ך ס"ל דכיון דאסור בבישול הוי אתחזק איסורא, ומה שהביא רו"מ מה שדברי הט"ז סתרי אהדדי מסי' ס"ט במעשה הנ"ל לסימן ע' בדגים עם בשר דהוי ספק דאורייתא וסתרי אהדדי כמו שהקשה בנקה"כ, ורו"מ תירץ עפ"י דברי בית יעקב בתשובה סי' קע"א דקודם שיעור מליחה הוי דאורייתא וא"כ יש חשש שקודם שיעור מליחה נבלע הדם בהדגים והוי ספק דאורייתא ואף דאח"כ נמלחו גם הדגים הרי הוי רק ע"י גלגול דרבנן. עכ"ד, הנה זה לא ידעתי מהו קאמר למה יחשב זה ע"י גלגול דרבנן ולמה בחתיכת בשר עצמו שהדם בו יחשב ספק דרבנן אם נמלח הדם ואם הוי הדם במקום אחר ונמלח יחשב ע"י גלגול דרבנן ובאמת ע"י גלגול לא נחשב רק אם האיסור גופו נשאר תמיד באיסורו מן התורה וע"י דבר אחר ע"י ביטול וכדומה נעשה דרבנן זה נחשב ע"י גלגול, אבל כאן אם נמלח הדם בתוך הדגים נעשה הוא גופו דרבנן ומה לי אם הוי בהחתיכה בשר או בחתיכה דגים. ועוד קשה א"כ בספק אם הודח הבשר הנמלח דמהני מסלפ"ת דהוי דרבנן הרי יש לחוש דהוי על הבשר דם שיצא קודם שיעור מליחה וזה אסור מן התורה ואף דנתבשל אח"כ הרי הוי מצד אחר כמו בדגים ובע"כ דליתיה להך מלתא. וליישב דברי הט"ז היה נראה ע"פ הכלל דהיכי דהוי דרבנן ושל תורה יחד לא אמרינן ספק דרבנן להקל דאתי לזלזולי בדרבנן כן ה"נ כיון דדגים שנמלחו עם בשר אסור לבשלם בחלב דבזה הוי ספק דאורייתא אף דתחלה בא לדגים רק ע"י מליחה מ"מ אח"כ נעשה דאורייתא כמ"ש הפמ"ג וא"כ אם נתיר בהדם מכח ספק דרבנן אתי לזלזולי בדרבנן, אף דאינו דומה דעיקר ההיתר בדגים מכח דנימא אגב דיפלוט דם דידיה יפלוט הדם שבלע מהבשר, משא"כ בטעם הבשר לא שייך זה מ"מ י"ל כן מסברא כיון דמהני מליחה זו לאסור הדגים בחלב נאסרו לגמרי מכח הדם דלא ליתי לזלזולי בדרבנן, ויותר נראה לי לפמ"ש רו"מ דזה לא נחשב אתחזק איסורא כיון דמותר באומצא א"כ י"ל הדגים כיון דהדם נבלע בהם ממקום אחר אסורין לאכול קודם מליחה א"כ שוב הוי איתחזק איסורא, ומ"ש הט"ז דהוי דאורייתא היינו דס"ל להט"ז כדעת המקילין בסד"ר באיתחזק איסורא אך היכי דהוי עיקרו בשל תורה לכ"ע קיי"ל דאסור באתחזק איסורא, לכך כתב הט"ז דהוי דאורייתא היינו עיקרו דאורייתא והוי אתחזק איסורא הנה זאת ראיתי להשיבו על שעה חדא מאפס הפנאי ולדינא נראה כמ"ש דהוי טרפה. דברי ידידו וכו'.