טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קלג
להרב מו"ה יוסף מאיר בראנדיס אב"ד דק"ק הרומליב.
ע"ד שאלתו על מה שנהגו הקצבים בחורף להשרות הבשר בנהר שלא יהא בשר ששהא ג' ימים בלי מליחה ושאל אי שפיר למיעבד הכי דהרי מים צוננין מטרשי לי' וציין לעיין בפמ"ג ובס' ב"א. הנה לדידי אין בזה בית מיחוש. הראשון הוא כיון דזה אינו מוסכם דמים קרים סותמין הנקב דהרי יש דיעות להיפוך נהי דבספק טרפה מחמירין כדעה זו אבל בבשר ששהא ג"י בלי מליחה דהוי רק חומרת הגאונים ודאי אין להחמיר בזה דהרי קיי"ל דבטל ברוב ואין דינו כשאר איסורין ה"ה נמי וכ"ש בזה דיש להקל כדעת המתירין ועוד דגוף דברי הט"ז בסי' ל"ו ס"ק ה' אין מובנין מ"ש ראיה מהתם דהודח נסתמו נקבי הפליטה דבריו תמוהין דא"כ איך שורין הבשר במים תחלה בצוננין הרי יסתמו נקבי הפליטה. והנה ראיתי בפמ"ג שנראה שהרגיש בזה וכתב דהדחה ראשונה הוי במים פושרין שעומדין בבית וזה תמוה דא"כ למה כתב הט"ז דמזה יש ללמוד דאם הודחו נסתמו וכו' הוי לי' לומר גם על הדחה ראשונה שמזה יש ללמוד דאין להשרות הבשר בצוננין ולמה כתב רק באם הודחו, גם ממ"נ במאי מיירי שם בסי' עיי"ן בהודחו נסתמין אם בפושרין הרי לא נסתמו, ואם בצוננין מאי אריא דכבר נמלח תיפוק לי' אפילו הודח בראשונה נמי אין לו תקנה לכך דברי הט"ז תמוהין, ולפרש כוונתו נראה דודאי נקבים הבאים מתחלת הבריאה בתולדה אין כח במים צוננין לסותמם רק נקבים הנעשים אח"כ ואינן בתולדה אלו יש כח במים קרים לסותמן, וכן נמי נקבי הפליטה אחר שהתחילו לפעול פעולתן נחלש כחן ויש כח במים קרים לסותמם, אבל כל זמן שלא התחילו לפעול פעולתן והם מתחלת הבריאה אין כח במים קרים לסותמן, ולכך מותר הדחה ראשונה בכל ענין, וראיה עוד ממ"ש האחרונים דאם נקרש הבשר במים אין לו דין כבוש ותיפוק לי' אם נקרש כבר התחילו המים להיות צוננין תחלה ונסתמו נקבי הפליטה, ודוחק לומר דנ"מ דמותר לצלי דכל כהאי הוי להו לפרש בע"כ דלא חיישינן להכי ובספר ב"א אין לי פנאי לעיין ובאמת א"צ עיון בדבר קל כזה וכדאי היתרים הנ"ל להקל בזה:
והנה חזר השואל ושאל עוד בזה והשבתי לו כזה, ואוסיף עוד נופך לזה כי לדעתי דברי האוסרין המה תמוהין דמה ראי' מריאה דמטרשי לי' הרי אינו דומה זה לזה כלל מכמה טעמי חדא דשם אנו דנין על שעה זו שיקחוהו מן המים בזה אמרינן דמטרשי לי' אבל כאן נהי דעכשיו מטרשי לי' מ"מ אח"כ שישומו במים קרים קודם מליחה ע"י המים יהיו נפתחין ויתרככו, ואינו דומה לשהא ג"י בלי מליחה דשם הדם מחמת עצמו נקרש ולא מהני לי' הדחה כיון דנתייבש בפנים, אבל במים צוננים יש לומר דבפנים דלא הוי קר והמים מתחממין בתוך הבשר ובפנים מרככין הדם רק בחוץ מטרשי הנקבים, ובחוץ שוב יתרככו ויפתחו ע"י מה שידיחו אח"כ למלחו ובפרט ע"י שריית חצי שעה, ועוד יש לומר דודאי כשהבשר בתוך המים מתרכך רק כשמוציאין מן המים לחוץ אז מטרשי לי' א"כ בשלמא בריאה בתר השתא אזלינן והשתא כשהוציאו מן המים מטרשי לי', אבל כאן יש לומר כיון שבתוך המים מתרכך רק כשמוציאין אותו מטרשי לי' מ"מ כיון דנתרכך בתוך המים הוי כנשחט עכשיו ומותר לשהותו עוד ג' ימים אחרונים כן עלה ברעיוני לפום רהיטא, אבל זה טעות דהרי בסי' ל"ו מיירי דהבדיקה הוי כשהוא בתוך המים גם מבואר שם דאם שמוהו פ"א במים קרים שוב לא מהני לי' בדיקה אפילו בפושרים ונסתר חילוק הנ"ל, ומ"ש רו"מ לדחות מכח דחזינן דריאה שלימה מהני לה מליחה גם זה אינו נהי דריאה שלימה מכל מקום כל דבר יש לו נקבי' נקבי' כידוע וכן הוי כל דבר, וכן כתב הרשב"א בבצים דהוי מלא נקבים אף דאין העין רואה אותם וכן הוי בכל בשר וריאה מלא נקבים ועי"כ פולטין הדם אבל ע"י מים קרין נסתמין נקבי הפליטה לגמרי. ומ"ש רו"מ דראיות הב"א ממה דמבואר דבשר מלא קרח שמותר לתנו במים שהיד סולדת בהם בכ"ש והרי חמימי נמי מכווצי. וכתב רו"מ דהוי ראיה נכונה, ולפע"ד גם זה אינו ראיה דיש לומר מלא קרח שאני דנגד חמימות המים הוי כנגדו הקרח של הבשר ומצנן כח החמימות ויצא זה כנגד זה, והנה אין לנו היתר רק מה שכתבתי לעיל, ועוד נראה לי צד היתר דיש לומר דדבר זה דמים קרים או חמים מטרשי ליה אינו דבר ודאי רק ספק דיתכן להיות שמטרשי ליה אבל אינו ודאי, לכך בריאה כיון דהוי בה ריעותא והוי ספק טרפה וצריך בדיקה להוציאה מידי ספק טרפה לכך צריך בדיקה הברורה וכיון דיתכן להיות דמטרשי ליה אין הבדיקה ודאית מוציאה מידי ספק טרפות. אבל בבשר הרי דם האברים שלא פירש מותר רק לבשל אסור מכח שיפרוש ממקום למקום וא"כ אדרבא תחלה הי' בחזקת היתר וספק אם יהי' נאסר ע"י בישול, וע"י מליחה הוי ממ"נ אם לא מטרשי ליה מותר ואם מטרשי לי' גם המלח לא יהי' נכנס לפנים ולא יפרוש הדם ממקום למקום, ואין חשש רק כשיבשלו אולי יהי' נאסר א"כ הוי ליה חזקת היתר וספק אם יהי' נאסר ע"י דמטרשי לי' וע"י בישול לכך אזלינן בתר חזקת היתר וגם הוי ספק דרבנן דדם שבשלו דרבנן. ובזה יהי' א"ש דברי הט"ז סי' ל"ו ס"ק ה' שכתב דמהתם ראי' להודח דנסתמין נקבי הפליטה. ולא כתב על תחלת הדחה ראשונה היינו דהדחה ראשונה כיון דהוי לי' חזקת היתר אינו דומה לסי' ל"ו רק בסי' ע' כיון דנבלע בו דם ממקום אחר א"כ כבר נאסר רק לבקש היתר ע"י מליחה בזה הוי ספק דרבנן באתחזק איסורא ולחומרא לדעת כמה אבל מליחת סתם בשר יש לומר דלא נחשב איתחזק איסורא דהוי רק מכשיר שלא לבוא לידי איסור בזה הוי ספקא לקולא. ואינו דומה לנדון הט"ז בסי' ס"ט במעשה שלו דהתם כיון שכבר נמלח והוי עכ"פ פירש ממקום למקום הוי אתחזק אסורא משא"כ כאן אם מטרשי ליה אין המלח נבלע בו ג"כ ולא הוי פירש ולא איקרי אתחזק איסורא:
ועוד יש לצרף בזה היתר בזמן הקרח דהבשר נקרש מצד עצמו והנה דרך בשר הנקרש כשמכניסין אותו לבית נפשר ופולט מים ופעם א' אירע שהיו אווזות שלא הודחו תוך ג' ימים אך הכניסום מקורשים לבית תוך ג' ימים והתרתי מטעם הנ"ל דהמים הנפלטין מן הקרישה גופו הוי כהדחה ויראתי לסמוך עלי לבדי וכתבתי להגאון מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות ז"ל והסכים להוראתי והתרנו וכותב אני לו חידוש דין, וא"כ מזה נראה כיון דהקרישה ואח"כ ההפשרה מועיל שפולט מים מבפנים אף שלא הי' באו עליו מים ה"ה עי"כ נפתחין נקבי הפליטה ואינו דומה לריאה וגם לא לבשר ששהא ג"י בלי מליחה דע"י הפשרת הקרישה נתרכך הבשר יותר ודי סברא זו להקל בבשר ששהא ג"י בלי מליחה דהוי רק חומרת הגאונים ובפרט אם הודח ג"כ תוך ג' ימים רק בצוננין דדי זה להתיר ובצירוף מ"ש בראשונה לרו"מ:
ובנידון אשר שאל רו"מ וז"ל הנה נהגו פה בר"ה ויוה"כ קורין לס"ת אנשים נקובים ונכבדים ואחר העלי' עושה הגבאי מי שבירך ומנדבין כ"א לפי ערכו נדרים ונדבות לצורך בה"כנ ונרות להיות מזה לשלם לחזנים וכדומה וקרא הגבאי לאחד שלישי וכשעשה הש"ץ מי שבירך אמר הוא סך וכך לצדקה והבין הגבאי אשר כוונתו לצדקה אחרת שירצה הוא ואחר התפלה אמר לו הגבאי למה לא רצית לומר לבה"כנ ואם תרצה לעשות צדקה עשה בשלך אבל אין לך כח למעט הכנסות בה"כנ והשיב הוא אשר לא נראה בעיניו התנהגות הגבאים עם הכנסות הבה"כ וכדומה עכ"ל שאלתו, והנה שפיר קאמר רו"מ ועיניו לנוכח הביטו ביו"ד סי' רנ"ו ובש"ך שם דאם קנה איזה מצוה צריך ליתן לאותו עיר. ויפה אמר רו"מ דכאן הוי כאלו קנה כיון דדרך הוי דכל העולים לתורה לנדור לבה"כנ וכן הוי המנהג תמיד הוי כמכרו לו ממש וכן בדור בחצרי אם הוא עושה מנהג לדור בחצרו ואח"כ ישלמו לו אם ידוע מנהגו כן גם התם חייב לשלם אעפ"י שאמר לו דור סתם ומכ"ש בזה ויפה פסק רו"מ, אך מה שנסתפק כיון דדעתו הי' ליתן לאיזה עני מחויב ליתן גם לו או יוצא במה שנותן לבה"כ, הנה זה ודאי אינו דבשלמא אם לא הי' נקרא מעות בה"כ צדקה אז ודאי כיון שאמר לצדקה ודאי מחויב ליתן חוץ ממה ששוה השלישי שעלה, אך כיון דמעות בה"כ נמי נקרא צדקה נהי דהוא אומר דכונתו הי' לדבר אחר הוי רק דברים שבלב ואינן דברים בצדקה שלנו דהוי דין הדיוט לכך אינו מחויב ליתן להעני שכיון בלבו בפ"ע, מיהו אם נדר הרבה אז ישומו כמה שוה העליה זו לכל הפחות וכמה דרך לנדור העולה לכל הפחות וזה יתן לבה"כנ והמותר יתן להעני שכיון לו. כן הדין נכון לפע"ד: