אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה פח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה פח

תשובה פז

נשאלתי במעשה שבא לידי בראש של עוף שהי' הגרגרת נחתך לשנים וחלק הגרגרת של צד הראש הי' מחובר עם הושט כדרכו רק הי' עקור ממקומו בראש ובמקום שדרכו להיות מחובר הוי שמוט. ולא נודע אם נעשה זה קודם שחיטה או אח"כ והאשה אומרת שלא משמשה שם ביד כלל ושאלו להשוחט והשיב שאינו זוכר מזה העוף שהי' שוחט הרבה עופות ואינו זוכר ממנו וגם אינו זוכר אם תקף אגודל. רק שלפי דעתו הוא בטוח שלא הוציא העוף בלי תקיפת אגודל להבחין אם נשמט, ונשאלתי מה דינו של העוף בזה.

וזה אשר השבתי. הנה מה דנשחט הסימן זה אינו ראיה כלל שלא הי' שמוטה מחיים. כיון דקי"ל אפשר הוא לשחוט אפי' בשמוטה. וכן משמעות הטוש"ע וכל הפוסקים דאין ראיה משחיטת הקנה דלא הי' שמוטה מכבר. ולסמוך על מה שדרך השוחט לתקוף אגודל, הנה אם הי' עוף אחד ושכח אם תקף אגודל או לא, הי' נראה דאין לסמוך בזה לומר דמסתמא עשה כהוגן ובדק תחלה דהרי על מה דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם תמה הרא"ש בפ"ק דחולין נימא סמוך מיעוטא לחזקה דחזקת איסור רק דתירץ דזה הוי מיעוטא דמיעוטא. א"כ י"ל דוקא ברוב מצויין אצל שחיטה אמרינן כן, אבל לבדוק אם לא הי' שמוטה הרי דעת הש"ע בהגה"ת רמ"א בסי' כ"ה דאין חיוב לבדוק אחר שמוטה, אך דעת הש"ך שם דחיוב לבדוק אחר זה וכן נהגו השוחטים עכשיו. א"כ עכ"פ לא אלים חזקה זו לומר דודאי עשה כהוגן ובדק תחלה ומ"ש הש"ע סי' כ"ד סעי' י"ז בהגה"ה דהשוחט נאמן לומר שלא הי' שמוטה היינו אם יודע כן בבירור לא מן הסתם, ועוד אף ברוב מצויין דמהני היינו רק אם אין ריעותא לפנינו אבל כאן דיש ריעותא לפנינו דזה הסימן שמוט כעת ואין דבר לתלות בו דנעשה אחר שחיטה, א"כ הוי כאן חזקת איסור דמעיקרא והרי לפניך והוי חזקת השוחט חדא במקום תרתי דלא מהני וכמו במקוה. ועדיף מיניה דהתם מקוה איתרע אדם לא אתרע וכאן גוף העוף אתרע והוי חדא במקום תרתי. והן אמת די"ל דבזה ליכא חזקת איסור דא"כ היה צריך בדיעבד לבדוק אחר שחיטה ולמה א"צ לבדוק בדיעבד בע"כ כמ"ש הש"ך בסי' כ"ה דבהמה לאו בחזקת שנעקרו הסימנים קיימא ואינו דומה לאם לא ראה שנשחטו רובן. דהתם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, א"כ משמע דבזה ליכא חזקה זו כלל, א"כ ליכא תרתי לריעותא. אך אכתי לא הונח בזה חדא דכתב שם הש"ך דשכיח הוא להיות שמוטה בעת שחיטה א"כ נהי דבדיעבד בסתם אין לחוש היינו אם ליכא ריעותא, אבל אם נראה לנו ריעותא ובע"כ דנעקר הסימן רק דספק אימתי, וכיון דקי"ל תולין במצוי בין להקל בין להחמיר תולין במידי דשכיח, א"כ ה"נ אחר שחיטה אין מקום לתלות ובשעת שחיטה שכיח הוא וא"כ תלינן במידי דשכיח. ועוד דבע"כ צריך להבין כונת הש"ך דהרי אם היה הסימן שמוט אין כאן שחיטה דאין שחיטת שמוטה שחיטה והוי נבלה א"כ גם כאן יש חזקת איסור שאינו זבוח, רק כונת הש"ך דבאם לא נשחטו רובן הוי חזקת שאינו זבוח, ולקולא ליכא חזקה. אבל בשמוטה יש נמי חזקה להיפוך בחזקת שלא נעקרו הסימנים דבהמה בחייה בחזקת שלא נעקרו קיימא. וסלק חזקה נגד חזקה ושוב אמרינן נשחטה הותרה. וא"כ תינח אם לא חזינן עקורין לפנינו אבל אם הם עקורין לפנינו הדר אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מה אמרת נוקמא אחזקה דבהמה בחזקת שלא נעקרו הסימנים דהרי עקורין לפניך וכמו דאמרינן במקוה, והכא גוף העוף אתרע והוי חדא במקום תרתי. מיהו בזה היה אפשר לומר דנצטרף לזה חזקת השוחט דמן הסתם עשה כהוגן ובדק תחלה ומצטרף בהדי חזקת הסימנים שאינן עקורין. והוי תרתי נגד תרתי, מיהו אף אם הוי ספק השקול כיון דאיכא ריעותא אסור מספק תורה לחומרא. ובפרט דזה שכיח יותר. ועוד אפשר דלא שייך חזקה שעשה כהוגן בדבר דאיכא למיחש לשכחה, דיש לחוש שמא שכח מלבדוק אחר זה. ועיין כיוצא בו בחו"מ סי' מ"א בסמ"ע גבי שצריך לכתוב שקרעו שטר הראשון וכו' שכתב אע"ג דלא חיישינן לב"ד טועין לשכחה חיישינן וכו' משמע דכל היכי דיש לחוש לשכחה לא שייך לומר חזקה על הב"ד שעשו כהונג, ונהי דהש"ך שם חולק וס"ל דאף בכה"ג לא חיישינן לב"ד טועין היינו דוקא בב"ד כיון דתלתא נינהו כל חד מדכר לחבריה. ולא שכיח הוא שכל שלשתן ישכחו הענין, אבל בשוחט דיחיד הוא יש לחוש לשכחה ולמעט בפלוגתא עדיף. והן אמת די"ל סברא להיפוך דדוקא התם דאטו הב"ד מורגלין לעשות דבר כזה הלא נמחק שטרו מלתא דלא שכיחא הוא לכך חיישינן לשכחה. אבל כאן השוחט מורגל לעשות כן שתיכף אחר השחיטה יתקף אגודל. א"כ כיון דהורגל בכך י"ל דסרכיה נקיט ואתי. כמו דאמרינן בק"ש דאם פתח למען ירבו ימיכם סרכא נקיט ואתא. וכן כתב הט"ז ביו"ד סי' ס"ט לענין מליחת הבשר יעו"ש, מיהו נראה דאינו דומה דלא אמרינן סרכא נקיט ואתא רק באם התחיל לעשות אחריו מעשה כמו התם דפתח למען ירבו או במליחה שכבר התחיל להתבשל אז אמרינן דסרכא נקיט ואתא ולא הי' מעמידו לבשל רק אם עשה מעשה הקודם לו. אבל אם לא עשה מעשה אחרת השייך אחר מעשה זו לא אמרינן סרכא נקיט ואתא, רק חיישינן לשכחה. ומכ"ש אם הי' דוחק אז והרבה באים לשחוט. וזה דוחק את זה בודאי יש לחוש שמתוך הדחק והרעש שכח לבדוק. וכיון דיש ריעותא לפנינו ואין לתלות שנעשה אחר שחיטה. ובפרט דקודם שחיטה שכיח טפי נראה דהעוף טרפה כנלפע"ד ברור ונכון לדינא. ואין לדמות זה למה דאמרינן חזקה על טבח שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. חדא דכאן בדיעבד כשר בלא בדיקה. ואינו דבר שאינו מתוקן כל כך ועוד דהתם ליכא ריעותא לפנינו וכאן נולד ריעותא והרי לפניך. ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה