טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה פז
להרב מהרומליב.
הנה ע"ד שאלתו בשוחט שהיה חולה על רגלו ולא היה יכול לעמוד ושחט עופות בישיבה. וצווחו עליו מכח דברי הפמ"ג בסי' כ"ד בשפ"ד אות ו' בשם הכה"ג. הנה בגוף הדין נראה היטב דיבר רו"מ דיש לחלק בין בהמות לעופות. דבבהמה המונח על הארץ קשה להיות שוחט בישיבה בלי דרסה, אבל עוף דאוחזו בידו מה לי עומד מה לי יושב והיטב אשר דיבר רו"מ בזה, אך מ"ש רו"מ ראיה מן הש"ס ממה דלא מוקי בפ"ק דחולין הכל שוחטין הכל עומדין אפי' מסומכין, אבל יושב לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שלא דרסתי כשרה. זה אינו נראה. דנהי דבעלמא יש ענינים דסמיכה כישיבה. היינו דוקא בדברים דישיבה פוסל מצד עצמו דהוי גז"הכ בזה סמיכה נמי כישיבה. אבל בשחיטה אין הפסול מצד עצם הישיבה רק מכח המעשה דבישיבה א"א לפעול פעולתו בקלות וגם חשש דרסה. בזה תינח יושב אבל עומד רק דסומך עצמו בזה י"ל דבזה ליכא חשש דרסה והיינו עומד. והן אמת דלפי הנ"ל דיש לחלק בין עוף לבהמה היה קשה דהו"ל לתרץ כן דהכל שוחטין אפילו יושבין במה דברים אמורים בעוף אבל בבהמה לא ישחוט וכו' או הו"ל לומר בד"א במחזיק הנשחט בידו אבל אם מונח ע"ג קרקע לא ישחוט וכו'. ולכך האמת דהוי רק חומרא בעלמא לכתחלה. והנה לכאורה הי' נראה ראיה ברורה דיושב כשר לכתחלה. דקאמר שם פ"ב דזבחים דף ט"ז מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב, ולמה לא קאמר שכן פסול לשחוט מיושב, ומכ"ש לפמ"ש התוס' שם דבעדות נמי כשר בדיעבד, ובע"כ הכונה דקאמר מה ליושב שכן פסול לעדות הוא רק לכתחלה. א"כ מדלא קאמר מה ליושב שכן פסול לשחוט מוכח דלשחוט אפי' לכתחלה כשר מיהו יש לדחות די"ל דלא קאמר הש"ס רק מה דפסול יושב מצד, עצמו כגון בקרבן ובעדות דאין פסול הישיבה בהם מצד ד"א רק מכח עצם הישיבה וגז"ה אבל בשחיטה אין הפסול מכח עצם הישיבה רק מכח חשש דרסה הפוסל בו ובישיבה י"ל לחוש בו טפי ואינו מצד עצם הישיבה. ולכך א"ש מה דהפוסקים בסימנם בעצת ה' לעולם תעמוד לא מנאו לשחיטה. דלא מנאו רק מה דהוי הפסול בעצם לא מה דהוי הפסול מחמת ד"א. אך זה תמי' לי בש"ס דזבחים למה לא קאמר מה ליושב שכן פסול בעומר וציצית ואינך כל הני דבעינן בהו עמידה ובעומר מן התורה בקמה בקומה וצ"ע והנה לדינא נראה לי בדיעבד כשר בישיבה וממילא בשעת הדחק כשר אפי' לכתחלה דכל שעת הדחק כדיעבד דמי. ומכ"ש בעופות שאחזו בידו ודאי ליכא חשש. ויפה עשה השוחט בזה דברי ידידו וכו':