אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה סט

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה סט

תשובה סח

להרב מו"ה משה אבד"ק קאזלוב.

הנה ע"ד אשר שאל איך להתנהג בעגלים שאין ידוע אם הם בן ח' ימים, הנה מה שראיתי במכתבו שהקשה על הש"ס ר"ה דף זיי"ן דקים לן בגוי' דכלו לו חדשיו הרי בלא"ה מן התורה הוי ולד מעליא ועיקר הצרכות ח' ימים הוי רק דרבנן הנה בזה כבר הרגיש בס' טורי אבן ואני בחדושי לר"ה ובחדושי שם ישבתי כך (ועיין בחבורי לאבן העזר מהדורא ז' הל' יבום ובחיבורי סי' קט"ו מ"ש בע"א ייע"ש) דהרי חזינן דדעת רש"י דמחזקינן מאיסור לאיסור ונהי דהתוס' חולקין עליו אינו רק בחד חזקה היכי דליכא בלא"ה חזקת איסור אבל אם בלא"ה נמי הוי חזקת איסור מודים דע"י חזקה דמעיקרא מצא מין את מינו וניעור ונחשב כב' חזקות ולכך כיון דשחיטת נפל הוי כנבלה וא"כ יש חזקת שאינו זבוחה גם יש חזקת בכור מקודם דנעשה בעל מום עפמ"ש דהיכי דנולד במומו לא בעינן שנה רק בתם ונעשה בעל מום ומ"ש בתוס' להיפוך היינו רק בנעשה בעל מום אחר. יום הוולדו אבל בנעשה בעל מום מיום הולדו מונין לו מיום הולדו ולעולם הכל בתם ונעשה בעל מום אבל בנולד במומו לא בעי שנה דכיון דמיירי בתם ונעשה בעל מום א"כ בשלמא בעלמא שפיר מותר מן התורה מכח דרוב ולד מעליא יולדין ואף דראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקה גם זה רק דרבנן ומן התורה לא:

אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אבל היכי דהוי תרי חזקה לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מן התורה וכיון דהי' כאן חזקת איסור של הבכור וחזקת שאינו זבוחה אמרינן סמוך מיעוטא להני חזקות ובעינן מן התורה ז' מעל"ע עד כאן ת"ד שם. והנה כעת נראה לי כך דיש לחלק בין הפריס עג"ק או לא הן אמת. דקיי"ל בה"ר אין בו משום ריסוק אברים אך היינו מכח רוב דרוב אין בהם שום ריסוק אברים אבל מ"מ מיעוטא ודאי יש בו חשש ריסוק אברים רק דאזלינן בתר רובא וא"כ תינח בעלמא אבל, היכי דעדיין אינו ידוע אם כלו לו חדשיו א"כ מצטרפין הני תרי מיעוטא להדדי מיעוט נפלים ומיעוט ריסוק אברים וא"כ נעשה פלגא ופלגא, וכעין שכתב הר"ן בחולין גבי אין לוקחין בצים מן הנכרים, דלכך היכי דהפריס עג"ק אז מן התורה לא בעינן ח' ימים רק מדרבנן אבל היכי דלא הפריס עג"ק בעינן מן התורה, ח' ימים. ובזה י"ל דברי הרא"ש שכתב דבעינן ג"כ שיפרוס עג"ק ותמהו כולם ע"ז והד"מ כת' דהרא"ש קאי על יו"ט והט"ז תמה עליו והמרש"ל כתב דכונת הרא"ש בלא כלו לו חדשיו רק דשהא ז' ימים והט"ז תמה גם ע"ז, ולפי הנ"ל א"ש דדברי הרש"ל והרמ"א המה לאחדים דבלא כלו לו חדשיו דבעינן ז' ימים מעל"ע ראוי לומר מגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולה יומא כמ"ש המהרש"א בביצה דף ו' לפי האמת לדעתי רק דהצל"ח חולק עליו כיון דרוב ולד מעליא יולדין א"כ אגלאי מלתא למפרע דמאתמול הוי ראוי וכן כתב בישועות יעקב על א"ח ובזה כתב הרא"ש דתינח אם הפריס עג"ק ואז מן התורה הוי מותר מאתמול דאינו רק חשש דרבנן בזה יש לומר אגלאי מלתא למפרע ולא הוי מוקצה גם י"ל דמוקצה מחמת יום שעבר מחמת מוקצה דרבנן לא אמרינן כמ"ש התוס' בביצה דף ד' אבל אם לא הפריס ע"ג קרקע א"כ אתמול מן התורה הוי אסור שפיר הוי מוקצה מחמת איסור תורה ובזה אף מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן ולא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע ולכך אסור מכח מוקצה. ודו"ק והבן זה כי הוא עצה נכונה. ובזה א"ש הך סוגיא דר"ה דמה דקאמר דקים לן בגויה דכלו לו חדשיו אין הכוונה בידוע ע"פ עדים וכדומה רק הכוונה באיזה אופן שיהי' דאם הפריס עג"ק אז הוי קים לן ע"י רובא דעלמא כיון דרוב ולד מעליא ילדן הוי קים לן דכלו לו חדשיו ומכח הרוב ואם לא הפריס עג"ק בעינן שיהי' ידוע בבירור דכלו לו חדשיו לכך אמר סתם דקים לן דכלו לו חדשיו יהי' מה שיהי' הן אם הוי עפ"י הרוב או עפ"י בירור כל חד כדינו וז"ב ונכון לפע"ד.

ומה ששאל למה לא מהני בזה מסלפ"ת הרי באיסור דרבנן סמכינן על מסל"ת הנה כבר ראה שהפמ"ג הרגיש בזה ומתרץ מכח דהוי חזקה בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה וכבר:

הארכתי בזה בתשובה לאו'"ח בדין בר מצוה מסברות הללו. ומה שהקשה רו"מ דא"כ גם ע"א לא יהי' נאמן זה לק"מ דע"כ לא מבעיא לן וקים לן לחומרא בע"א במקיו חזקה רק היכא דליכא חזקה דהשתא לומר הרי לפניך אז אלים חזקת דמעיקרא ואין ע"א נאמן אבל היכי די"ל הרי לפניך כגון הכא דהרי י"ל כיון דהשתא כבר נולדה הרי לפניך דנולדה כבר קודם ח' ימים והוי חזקה להיפוך נהי דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא מ"מ עכ"פ לא אלים החזקת איסור ובזה פשיטא לן דע"א נאמן כיון דחזקה דהשתא מסייע לו ולכך ע"א נאמן רק נכרי מסל"ת אינו נאמן וא"ש ובעיקר קושיות הפמ"ג היה נראה לי דבלא"ה א"ש די"ל עפ"ד הש"מ פ"ק דב"מ גבי קפץ א' מן המנוין לתוכן שכתב דרוב הוי ספק רק דהתורה התירה ספק כזה ע"ש א"כ י"ל דהך כללא דבדרבנן נאמן מסלפ"ת היינו רק אם מן התורה הוי מותר בוודאי בלי ספק רק רבנן אסרוהו בזה מסלפ"ת נאמן אבל אם מן התורה הוי ספק איסור רק דהתורה התירה ספק כזה כיון דרבנן אסרוהו הדר דינו לשל תורה בזה והוי כספק איסור תורה לענין זה דנכרי עכ"פ אינו נאמן דמן התורה נמי אינו מותר בוודאי וא"ש ומכ"ש לפמ"ש דבלא הפריס עג"ק הוי באמת איסור תורה וא"כ בזה מדינא אין מסלפ"ת נאמן דלמא אתי לאחלופי ולמטעי ולא ידעי לחלק בין הפריס עג"ק או לא דמאן מפים אם הפריס ולכך לא האמינוהו בכל ענין, זה אני אומר באומר הבא מן החדש ובחבורי ליו"ד מ"ק מילדותי כתבתי ישוב אחר לקושיות הפמ"ג ואין כאן מקומו להאריך. ולדינא כתבתי בחיבורי להקל על הכרת בסי' גדלות וכתבתי לדחות ראיות התב"ש ממנחות דהתם אין הכוונה דהרבה איכא בן שנה דמתחזי כבן ב' דודאי רובן לא מתחזי הכי רק ע"ד המיעוט הן כן וחיישינן למיעוטא אבל בזה כיון דבלא"ה הוי רוב דרוב ולד מעליא ילדן נהי דחיישינן למעוטא מ"מ בהצטרף תרי רובא מותר אף מדרבנן, גם כתבתי כיון דהתוספת ביבמות כתבו הטעם דלא אזלינן בזה בתר רובא מכח דאי לא הא לא קיימא הא או מכח דגזרינן אטו חלה וא"כ תינח היכי דליכא סי' גדלות אבל ביש סי' גדלות לא שייך גזירה אטו חליצה דבן אדם לא ניכר בין למ"ד יום או פחות ויותר לכך לא שייך בזה חשש וכיון דבצירוף סי' גדלות לא שייך טעות בחליצה לכך שוב אזלינן בתר רובא. גם לפי תירוץ השני אטו חלה די"ל בזה לא שכיח להיות נזדמן שיהי' לו סי' גדלות שיחלה וימות תוך ז' ימים ועבור מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן כן כתבתי להקל בזה לכך עכ"פ אם יש עוד צירוף שינים וקרנים גם נראה שהם בני ח' ימים יש להקל ומכ"ש אם נשתהא בבית ב' ימים דידוע לכל דפחות מה' ימים לא מכרו הנכרי דיש להקל ודאי כל מה דאפשר לזהר מה טוב אבל אין למחות ביד הנוהגין היתר עפ"י הנ"ל. דברי ידידו:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה