טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה נט
לוואליחאיי לק"ק ראמאן למו"ה לוי יצחק מגיד ני'.
הנה ע"ד שאלתו אשר אירע בק"ק באקויי שהביא איש אחד גדי לשוחט כשהתחיל למרוט בשערות אמר האיש דאס איז אקרבן ואמר לו השוחט מה אתה אומר אמר האיש איך האב גימיינט אקרבן פסח ושחק ואומר לשחוק אמרתי ועתה נפל ספק אם מותר בהנאה כדעת הש"ך וט"ז והתב"ש בסי' ה' או כדעת הב"ח והמג"א דאסור אף בהנאה. והנה רו"מ לא ביאר לנו אם הי' האיש הזה הגדי שלו או לא דאם לא הוי שלו פשיטא דמותר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בלי מעשה ומותר אף באכילה ואף דהוי ב' דעות בש"ע והרמ"א סיים ויש להחמיר מ"מ בזה כ"ע מודים דאם אומר לשחוק כונתי נאמן דעיקר טעם התב"ש מכח דהוי דברים שבלב ואינן דברים א"כ זה דוקא אם ליכא אומדנא דמוכח אבל אם הוי אומדנא דמוכח לא נחשב דברים שבלב וכמ"ש הר"ן וכדמוכח בכמה דוכתא א"כ בשאינו שלו כיון דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי זה אומדנא גדולה דכוון רק לשחוק או לצעורי מכוון ודאי נאמן לומר לשחוק כונתי אך אם הוי שלו יש לעיין בזה. והנה רו"מ ערבב הדעות יחד אשר לא דמיין כלל להדדי הנה בש"ך אינו מבואר כלל אם מותר בהנאה או אסור רק בט"ז מבואר דאסור בהנאה והתב"ש מתיר בהנאה, ומ"ש רו"מ דעת המג"א התם בה"פ מיירי בענין אחר באם אומר בשר זה לפסח ולא באומר ה"ז פסח וההוא דסי' ה' ביו"ד וההוא דהל' פסח סי' תס"ט אינו ענין זה לזה כלל וגם המג"א וב"ח לא פליגי שם רק אם אסור בדיעבד באכילה אבל בהנאה לא מיירי כלל שם וי"ל דגם הם מודים דמותר בהנאה. והנה לכאורה הי' נראה להתיר זה לגמרי דהש"ס ופוסקים מיירי באם פירש הקרבן כגון עולה או שלמים ופסח אז יש חשש דלמא באמת הקדישו לשם כך או מכח מראית עין אבל באומר סתם קרבן א"כ כיון דלא פירש איזה קרבן לא הוי כונתו להקדיש רק זה יש לו דין נדר כמ"ש בפ"ק דנדרים באומר ה"ז קרבן ובש"ך סי' ר"ח א"כ הוי רק כנודר הנאה ממנו ובזה מהני' לי' שאלה ואין זה כשוחט קדשים בחוץ ואף דאמר אח"כ איך האב גימיינט לפסח הנה זה אינו לשון הקדש דמקדישו עתה רק הוי לשון לשעבר ולשון זה גופו אינו נראה כמקדיש ולפרש כוונתו מתחלה לא מהני דבזה הוי להיפוך דברים שבלב אינם דברים ולא הוי כמפרש פסח רק סתם קרבן ויש לו רק דין נדר ולא דין מקדיש, גם אינו נאמן לפרש כונתו בתחלה כיון דאסור להקדיש בזה"ז כמ"ש בש"ס והתב"ש מביאו א"כ אין אדם מע"ר ואינו נאמן לפרש כונתו למפרע לכך דינו רק כנדר ולא כמקדיש. והנה מ"ש רו"מ דכאן איכא הוכחה דלא עשה כדרך המקדישין דלא אמר כן רק בשעת שחיטה זה אינו דאדרבא זה דרך המקדישין כמ"ש חז"ל בהלל שמעולם לא מעל אדם בעולתו רק מביאה לעזרה ומקדישה בשעת שחיטה וכן הש"ס וכל הפוסקים מיירי כן שאמר כן בשעת שחיטה ותמוה על רו"מ איך כתב להיפוך. והנה אף אם הי' מפרש הקרבן כגון אם הי' אומר ה"ז עולה או שלמים נראה כדעת הסוברים דעכ"פ אם אומר לשחוק כונתי דמותר בהנאה דאם אינו אומר לשחוק כונתי רק עומד בדבורו איני כדי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הט"ז והתב"ש וגם בזה הוי נראה דכדי התב"ש לסמוך עליו להתירו בהנאה אך אעפ"כ איני מכניס ראשי בזה מיהו זה נראה דאם אומר לשחוק כוונתי מהני עכ"פ להתירו בהנאה. וטעם החילוק נראה כי הנה מ"ש התב"ש דדברים שבלב אינן דברים נראה דכאן הוי אומדנא דמוכח כיון דאסור להקדיש בזה"ז וגם בזה"ז לא שייך מצוה קעביד כיון דליכא בית ואין בו רק איסור הנאה וקבורה ואין אדם מפסיד מעותיו בחנם ודאי אין לך אומדנא גדולה מזו דכוון רק לשחוק. מיהו לאכילה אמת דאינו נאמן לומ' לשחוק כוונתי מדלא אשתמיט אחד מן הראשונים לכתוב דאם אומר לשחוק נאמן ולכך נראה דודאי א"נ לו' לשחוק כונתי כדעת התב"ש ולא מטעמי' רק הכונה כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת והיינו כמ"ש התוס' בחזקת שאינה זבוחה ובפרט בנולד ריעותא מחיים והנה באמת כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכיון דהקדישו הוי כשוחט קדשים בחוץ א"כ הוי כלא נשחטה רק מתה מאלי' והוי נבלה, ובהכי י"ל קושיות התוס' בפסחים דף ע"ג גבי מה דקאמר הש"ס השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אמ"ה והקשו התוס' למה לא קאמר להוציאו מידי נבילה ייע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק מה דחייב בשוחט לע"ז היינו דבהכי חייב רחמנא וא"כ תינח למה דחייבי' רחמנא לחומרא אבל מה דלא חייבי' רחמנא ובפרט להיפוך לחומרא אמרינן שפיר דעביד לא מהני והוי נבילה לכך הוכרח הש"ס לומר דתיקן מידי אמ"ה אבל מוכח דנבילה הוי בשוחט בחוץ למ"ד עביד לא מהני וא"כ ה"נ בזה כיון דאם הוי קדשים הוי נבילה השחיטה וא"כ יש להבהמה חזקת אינה זבוחה לכך אין ע"א נאמן נגד החזקה לכך אינו נאמן לומר לשחוק כונתי לכך תינח באכילה אבל בהנאה דהוי לו חזקת היתר ודאי נאמן לומר לשחוק כונתי כנלפענ"ד נכון. וזה בעלמא אם מפרש הקרבן שהוא אומר אבל בנידון כזה דלא פירש הקרבן דקאמר דאס איז אקרבן אם הוי שלו אז אין לו דין תורת קדשים בחוץ רק תורת נדר ואז לא מהני לשחוק אמרתי ובלי שאלה אסור אף בהנאה ואם שאל עליו מותר אפילו באכילה כנלפענ"ד נכון לדינא והשי"ת יצילני משגיאות ויוריני בתורתו נפלאות אמן. שוב עיינתי בצל"ח על פסחים הרגיש בתירץ הנ"ל על התוס' וכונתי לדעתו בזה בעזה"י ויש ממנו ראי' לדברינו בעזה"י.