טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה נו
למשכיל אחד מלבוב.
ע"ד אשר העיר רו"מ על פרש"י בחולין דף מ"ם שפירש ד"ה היתה בהמת חבירו רבוצה דלא מבעיא הגביה והרביצה כבר קנאה בהגבהה ונעשה שלו ואח"כ פירש ד"ה עשה בה מעשה אסרה דילפינן מכלים של אחז והקשה רו"מ מנ"ל דעשה בה מעשה אסרה דלמא התם נאסר ע"י הגבהה עכ"ד. והנה בזה יפה העיר לכאורה אך כד דייקינן א"ש מאוד מכמה טעמים חדא די"ל דרש"י לשיטתו שפוסק כר"ל דבישראל משיכה מפורשת מן התורה ובנכרי כסף קונה בלא משיכה. והנה זה ש"ס מפו' בע"ז דף ע"א ע"ב דאם אין משיכה בנכרי קונה אף בגזלן אינו קונה כדפריך שם להדיא ממה דאמרינן ב"נ נהרג על פחות מש"פ ואי ס"ד משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג ייע"ש, והנה לא מבעיא לשיטת הרמב"ן שהביא האו"ת סי' קכ"ג שהקשה למ"ד כסף קונה במתנה דליכא כסף מה יקנה ותירץ באג"ק או בחצר ומוכח דס"ל דמשיכה אינו קונה אף דליכא כסף פשיטא דא"ש אף גם לדעת התוס' דס"ל היכי דליכא כסף קנה במשיכה מ"מ מבואר בדבריהם במס' ע"ז דף ע"ב ד"ה לא ניתן להשבון דהיכי דהוי דרך איסור ודאי לא קנה במשיכה כמו במקח ייע"ש וע"ש שם בחבורי, וכעת נראה להסביר הדבר כך די"ל דמשיכה לא מהני בנכרי כי אם בהפקר דליכא בעלים ואין שם שייכות כסף כלל בזה מהני משיכה אבל היכי דאיכא בעלים דשייך שם כסף לא מהני משיכה רק במתנה הוי כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי דכיון שמוחל לו על כספו נחשב כאלו הוי כאן כסף רק לענין שיקנה בזה לבד לא מהני מכיון דליכא מעשה רק דבור ובדבור א"א לקנות אבל אם איכא מעשה משיכה רק דנאמר דהכסף מעכבו מלקנות בזה מהני במתנה דמחל לו על דמי' והוי כאומר הריני כאלו התקבלתי כאלו הי' דמים ממש וא"כ בגזילה דאיכא בעלים ושייך כסף ובודאי אינו מוחל לכך ממילא לא קנה במשיכה בלי כסף, וא"כ עכ"פ א"ש פרש"י דבישראל שפיר כתב דאם הגביה והרביצה קנאה דבישראל לשטתו משיכה קונה וה"ה הגביהה ולא כסף אבל מכלי אחז שפיר הביא ראי' דבשלמא בהך דר"ה דעד הנה ישראל הוי רק עתה שחטה לע"ז חדא דבאותה מעשה לא נעשה מומר ואף אם נעשה מומר הרי הגבהה הוי תחילה ואז הוי לי' דין ישראל עדיין ולא קנה בכסף רק במשיכה אבל בכלים של אחז שכבר היו מומרים ויש להם דין נכרים ואין קונין במשיכה רק בכסף א"כ מה בכך שהגביהו לא נעשה בכך שלהם ובע"כ דע"י מעשה יכול לאסור וא"ש. ובהכי י"ל מה שהקשו התוס' שם על רש"י דמה פריך הש"ס אח"כ ממנסך הרי י"ל מדאגביה קני' ולפמ"ש י"ל כך דהנה בדברי רב הונא פרש"י שפיר לשיטתו דס"ל להלכה כר"ל דבישראל משיכה קונה ובפרט די"ל דר"ה כר"ל ס"ל ולכך שפיר כתב דקני' בהגבהה ונעשה שלו אבל לקמן דפריך כן לרב נחמן ור"ע ור"י דאמרי אין אדם אוסר דשא"ש והנה רב נחמן ס"ל מפורש בפ' הזהב דף מ"ח כרבי יוחנן דד"ת מעות קונות ולא משיכה לדידיה פריך שפיר ממנסך דאין לומר מדאגבי' קני' דהרי לדידי' כסף קונה ולא משיכה ולא נעשה שלו ע"י הגבהה, ובפרט לפי מה שנראה להסביר פרש"י מ"ש דקנאה בהגבהה ונעשית שלו והתוס' הקשו דאינו שלו רק לענין אונסין ולדעתי י"ל כך דס"ל לרש"י דודאי מדינא הוי ראוי לומר דכיון שהגבי' או משכו נעשה שלו לגמרי רק דא"כ יהי' חוטא נשכר דהרי הוא רוצה בכך לגזלו כדי שיהי' שלו ולכך אמרה התורה שלא יהי' חוטא נשכר לכך לטובתו שיהי' שלו כמו שרצה בזה לא אהני מעשיו אבל לענין להתחייב באונסין דהוי לרעתו בזה אהני מעשיו וקנהו בכך ולכך תינח אם הוי הקנין לטובתו ולזכותו בזה לא נעשה שלו במעשה זו ואף דאפשר אח"כ עשה לרעתו אם עכ"פ בשעת מעשה הוי נראה דהוי לזכותו לא קנהו אבל כאן דתחלת הגבהתו הוי לשחיטה לע"ז ואם יהי' שלו נאסר ויצטרך לשלם ואם לא יהי' נעשה שלו ולא יהי' נאסר לא יצטרך לשלם א"כ הוי מה שנעשה שלו לדעתו לכך בזה קנהו קנין גמור ואפשר שהכריח זה עוד לרש"י מה דנקט לפני ע"ז ולמ"ל לפני ע"ז, אך י"ל כיון דר"ה נקט היתה רבוצה לאשמעינן דאם הגביה נעשה שלו והרי אם בשעת הגבהה לא נראה שהוא לרעתו אף דאח"כ נעשה לדעתו לא קנהו בכך רק אם מתחלה ניכר שהוא לדעתו אז קנהו ולכך אם לא היתה לפני ע"ז אם הגביה מתחלה לא הוי ניכר אם מכוין לשחיטה לע"ז או לא ואף אם אח"כ שחטה לע"ז לא הוי נקנה לו למפרע אבל אם היתה לפני ע"ז א"כ אם הגביה נכרין הדברים מתחלה שכיון לשם ע"ז ולכך ממילא הוי קנין זה לחובתו ונעשה שלו שיהיה בידו לאסרו ולכך נקט היתה רבוצה לפני ע"ז וא"ש. וא"כ כיון דעכ"פ טעמי' דרש"י דמכח זה קנהו קנין גמור תינח היכי דשייך משיכה אבל היכי דלא שייך משיכה ודאי דלא נעשה שלו ולכך שפיר פריך לר"נ לשיטתו דס"ל כסף קונה ממנסך וא"ש ודו"ק. ועוד נראה בר מן דין דלק"מ דע"כ לא כתב רש"י דבהגביה' נעשה שלו רק בשל הדיוט אבל בשל הקדש כיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתי' בודאי לא נעשה ע"י הגבהה שלו, ועוד הרי עיקר מה דנעשה שלו ע"י הגבהה היינו להתחייב באונסין כמ"ש התוס' רק דס"ל לרש"י דבמה דנעשה שלו להתחייב באונסין יכול לאסרו ג"כ תינח בשל הדיוט דשייך בי' דין שומרין וחיוב באחריות ומזיק בהדיוט חייב לכך ה"נ גזלן נתחייב באחריותו ודומה למזיק אבל בהקדש כיון דאין דין שומרין בהקדש וגם מזיק בהקדש פטור לכך לא עדיף גזלן ממזיק לכך לא נתחייב כלל באחריותו ע"י משיכה והגבהה וכיון דלא קנאה בהגבהה אפילו לענין אחריות פשיטא דמודה רש"י דלא נעשה שלו בכך ושפיר מוכח מכלי אחז דע"י מעשה אדם אוסר דשא"ש וז"ב ונכון לפענ"ד. כן דעתי נוטה בקצרה מאפס הפנאי להאריך יותר: